קללת החודש התשיעי: כך עוקפים את החוק ופוגעים בעובדים

>> ממש לפני שנתיים געשו כותרות העיתונים - חוק חדש עבר בכנסת וחייב מעסיקים הנהנים משירותי כוח אדם לקלוט את עובדיהן בתוך תשעה חודשים מרגע שהחלו לעבוד. המצדדים טענו שרק כך תימנע התופעה הנפוצה של עבודה בחברת כוח אדם לאורך הרבה מאוד שנים. המתנגדים טענו שמדובר בחוק שהציבור לא יכול לעמוד בו.



בדיקה מעמיקה של שוק העבודה כעבור שנתיים מעלה כי החוק יצר תופעה קשה במיוחד: תופעת "הדלת המסתובבת" - פיטורים תכופים של אותו עובד במטרה להימנע מהצורך לקלוט אותו כעובד קבוע.

מעקף יצירתי 1: דלת מסתובבת



אריקה, 31, תושבת יהוד, מצאה את עצמה בשנתיים האחרונות פעמיים בתוך תהליך "הדלת המסתובבת", שאותו היא מגדירה כ"אחד ממדורי הגיהנום". בסוף 2007 פרשה מתפקידה כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשרד עורכי דין ברמת גן. כשרצתה לשוב לשוק העבודה פנתה לחברת כוח אדם מהוותיקות בענף. "החברה הציבה אותי בעבודה באחת ממועצות הייצור החקלאיות, כמנהלת משרד", מספרת אריקה. "אף שהשתכרתי פחות מ-6,000 שקלים בחודש, אהבתי להתייצב מדי בוקר במשרד, השתלבתי חברתית ולא פחות חשוב: זכיתי לא פעם למחמאות על עבודתי".



שמונה חודשים ושבוע לאחר שהחלה בעבודה, זומנה למנהל היחידה וזה מסר לה מכתב פיטורים. "הייתי המומה. הרי איש מהממונים לא בא אלי בטענות, אלא להפך", היא מספרת. "כשניסיתי להבין מה קרה, המנהל אמר לי שתרמתי רבות ליחידה, אבל מכיוון שאני מועסקת במקום באמצעות חברת כוח אדם, עליו לסיים את העסקתי אחרת יהיה עליו לקלוט אותי כעובדת מן המניין, לפי החוק החדש. לפני שאיחל לי הצלחה בהמשך דרכי, אמר שאינו שולל אפשרות שהארגון יקלוט אותי בחזרה בעתיד, אך גם אז, זה ייעשה באמצעות חברה קבלנית".



כארבעה חודשים ישבה אריקה בבית ולא מצאה עבודה. כשפנתה שוב לאותה חברת כוח אדם, זו הציבה אותה בעבודה כמזכירה בעמותה המסייעת לאוכלוסייה חלשה.



"הסיפור חזר על עצמו גם בעמותה", היא מספרת. "מילאתי את תפקידי היטב וכולם חיבבו אותי, רציתי להמשיך לעבוד שם, אבל לאחר קצת יותר משמונה חודשי עבודה קיבלתי את הבשורה המרה - אני מפוטרת, למרות מסירותי הרבה לתפקיד, רק כדי שלא יצטרכו לקלוט אותי כעובדת פנימית של העמותה".



לא רק במגזר הפרטי מתנהלים כך. גם שי, 26, שסיים תואר ראשון בניהול באוניברסיטת תל אביב, התקבל באמצע 2009 לעבודה במשרד ממשלתי כלכלי, באמצעות חברת כוח אדם. מבחינתו, היתה זו תחילתה של קריירה מבטיחה. אלא שבאפריל האחרון, מעט לפני שחלפו תשעה חודשים להעסקתו, קיבל שי מכתב פיטורים - והחלום קרס.



"לזכותו של מנהל המחלקה ייאמר שהוא טרח לקרוא לי לשימוע לפני פיטורים, באופן בלתי רשמי", משחזר שי. "הוא לא התלונן על התפקוד שלי. הכל התנהל ביובש ובנימוס מעיקים. כשהצעתי שאמשיך בכל זאת לעבוד - הרי לא נכשלתי בשום משימה שהוטלה עלי - הוא הסביר שקיימת 'הנחיה מגבוה' שלא להעסיק עובדי כוח אדם מעבר לתשעה חודשים, כדי שהם לא ייהפכו לחלק ממצבת העובדים הקבועים של המשרד. עזבתי את החדר בתחושה קשה, שלפיה בסיפור הזה יש שני מפסידים: אני, שהקריירה שלי לא המריאה, והמשרד הממשלתי, שהפסיד עובד שיוכל לתרום לו רבות בהמשך".



לא ברור כמה מן העובדים אכן עוברים את התהליך, אבל בשוק שבו פועלים כ-80 אלף עובדי חברות כוח אדם - מדובר, על פי הערכות, בעשרות אלפי אנשים שמפוטרים בכל שמונה חודשים ובעובדים אחרים המושמים במקומם. זהו אובדן ממשי של ידע וניסיון, ופגיעה לא רק בעובד, אלא גם במי שנזקק לשירותיו ומפעיל את הדלת המסתובבת. אם העובד מפסיד והמעסיק מפסיד, מי מרוויח? חברות ההשמה. "העובדים המפוטרים תמיד חוזרים אלינו, כדי שנמצא להם משרה חדשה", אומרת דליה נרקיס, יו"ר חברת כוח האדם וההשמה מנפאואר ישראל, וטוענת כי מדובר בהחלטה שנולדה מלכתחילה בחטא. סעיף תשעת החודשים רע לעובדים מכיוון שעובד המועסק פחות משנה לא מספיק לצבור זכויות כגון דמי הבראה ופיצויי פיטורים, מסבירה נרקיס. אילו נשמע קולן של חברות כוח האדם הגדולות ושל נשיא איגוד לשכות המסחר, שקראו להעמיד את תקופת ההעסקה הזמנית על 18 חודשים במקום תשעה חודשים, היה נמנע חלק גדול מהפיטורים, היא אומרת.



לדברי נרקיס, "18 חודשים הם פרק זמן ארוך מספיק כדי שהמעסיק יכיר את העובד ויידע להעריך את תרומתו לארגון. עובד שמועסק פרק זמן זה, טובים הסיכויים שייקלט בסופו של דבר כעובד מן המניין ויימלט מגזירת 'הדלת המסתובבת'".



מעקף יצירתי 2: עובדים ארעיים עד עשר שנים



שיטה נוספת שמופעלת במטרה להתגבר על הסעיף היא שיטת העובד הארעי. עובדים שכאלה ניתן למצוא בכמה חברות גדולות, ומספרם מגיע לכ-60 אלף.



עו"ד ערן גולן, מעמותת קו לעובד, מספר שגם עובדים הנקלטים באופן זה בחברה נחשבים עובדים סוג ב', על פי סעיף המוסכם על ההנהלה ובאופן מפתיע גם על ועד העובדים בהסכמי ההעסקה הקיבוציים. זכויותיהם של העובדים הארעיים מופחתות והם אינם רשאים להיבחר לוועד.



בחלוף תקופת הארעיות, הנמשכת בין שלוש לעשר שנים, הארגון קולט קבוצה קטנה של עובדים ארעיים במעמד של קבועים. כל היתר מפוטרים, ובמקומם נקלטים עובדים חדשים מבלי שהמעסיק עבר על כל חוק.



"כך אפשר להציג עלויות שכר נמוכות בלי לבטל משרות", אומר גולן, ומוסיף כי בסקטור החברות הציבוריות כמעט שליש מהעובדים הם ארעיים. "לצערי, בית הדין הארצי לעבודה נתן לגיטימציה להסכמי העבודה המאפשרים צורת העסקה פוגענית זו".



מעקף יצירתי 3: שינוי פיקטיבי בתפקיד העובד



דרך יצירתית במיוחד שלא למלא אחר הוראות החוק היא שינוי ייעוד העובדים. "גם כמה ממשרדי הממשלה מתחכמים בתחום הזה", טוען אבנר סולטני, מנהל חטיבת עובדי חברות כוח אדם בהסתדרות, ומזכיר שהסעיף המחייב את קליטת העובדים אחרי תשעה חודשים אינו חל על עובדי מחשוב.



"מה עשה אחד ממשרדי הממשלה שלא רצה לאפשר לעשרות הקלדניות שלו, שהועסקו אצלו באמצעות חברת כוח אדם, להפוך לעובדות מן המניין?", שואל סולטני, ומיד עונה: "טען שהעובדות אינן קלדניות אלא עוסקות ב'הטמעת תוכנה', מהלך שאמור לשחרר אותו מהצורך להעניק להן קביעות. זה לעג לחוק. הגשנו תביעה נגד המשרד. בית הדין יגיד את דברו".



מעקף יצירתי 4: העברת עובדים לחברת שירותים



מעקף נוסף של הסעיף כרוך אמנם בהקמת חברה חדשה, אבל המאמץ משתלם. מכיוון שהחוק אינו חל על חברות השירותים אלא רק על חברות כוח האדם (אף שההבדלים ביניהם הם הבדלי הגדרה בעיקר) - חברות כוח אדם לא מעטות, כולל גדולות הנחשבות "נאורות", הקימו חברות בת למתן שירותי מיקור חוץ (אאוטסורסינג).



החברות האלה מספקות צבא של עובדים ארעיים מסוגים שונים, כ-140 אלף איש, ממזכירות ועובדים במקצועות פרה-רפואיים ועד עובדי ניקיון, שומרים ופועלי ייצור. הרעיון הוא להעביר עובדים שבעבר הועסקו כעובדי חברות כוח אדם לחברות השירותים, שעובדיהן יכולים לעבוד באותו מקום הרבה יותר מתשעה חודשים.



סולטני מכנה את התופעה "פיקציה מכוערת". "אין שום בעיה כיום לחברת כוח אדם להקים חברה בת לאספקת שירותים, בשם 'א.ב. משה', ולהעסיק דרכה עובדים במעמד ארעי במשך דורות", אומר סולטני. "קשה לבער את התופעה, אך כשאנו מגלים התחזות אנו פונים לאותה חברה ודורשים מהמעסיק שהזמין את השירות לקלוט את העובד כקבוע. אם המעסיק מסרב, אנו פונים לבית הדין לעבודה בבקשה שיורה לו לקלוט אצלו את העובד".



סולטני אומר שקיים פחד בקרב עובדי חברות כוח האדם וחברות השירותים להיחשף ולצאת למאבק כדי לממש את החוק, אך הוא מציע לעובדים להתארגן בקבוצות קטנות של חמישה עד עשרה אנשים ולקבל עזרה משפטית מההסתדרות כדי להרוויח ביושר את זכויותיהם.