תעשיית ההיי-טק מתקרבת לרגע האמת

>> "מודל ההון סיכון חולה, ועד להבראתו ייעלמו מן העולם קרנות סיכון רבות", כך קובעים חוקרים מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הארווארד, במחקר שתוצאותיו פורסמו לפני כמה ימים ב-themarker. החוקרים קובעים כי הסיבה להתנוונותו של המודל הן התשואות העלובות שהניבו הקרנות, ודמי הניהול הגבוהים שהן נוטלות. מכיוון שמודל ההון סיכון נמצא בסכנת הכחדה, נראה כי גם תעשיית ההיי-טק הישראלית, הנשענת בחלקה הגדול על הכספים שגייסו הקרנות, מתקרבת לרגע האמת.

מודל קרנות ההון סיכון פגום, עוד לפני שמגלים את התשואות העלובות שהניבו הקרנות; זהו מודל המבוסס על ההנחה שמנהלי השקעות "רגילים" שמנהלים כספי ציבור באמצעות השקעות, אינם די מקצועיים כדי להבין את חברות הטכנולוגיה הצעירות.



לתוך החלל של "חוסר הידע" נכנסות קרנות ההון סיכון עם מנהלים מנוסים שאמורים לזהות טוב יותר מי מהחברות היא בעלת סיכויי הצלחה. מנהלי הקרנות מעניקים לחברות כסף, עד שהן מגיעות לבשלות עסקית. לאחר שהחברות "בשלות" ומסוגלות לחיות מהכנסותיהן, מגיע שלב ההנפקה לציבור, במה שקרוי בשפת ההון סיכון: "אקזיט". הבעיה היא שגם כאשר חברה מגיעה לבשלות ומנפיקה בבורסה, הציבור לא באמת מבין אותה. עם זאת חוסר ההבנה אינו מונע מהציבור להשקיע בה. הבעיה השנייה טמונה בהנחה שמנהלי קרנות ההון סיכון יודעים לסנן ולדעת טוב יותר מי מהחברות תצליח, ומי תיכשל; גם זו הנחה שאינה עומדת במבחן המציאות. מאות חברות ישראליות גייסו כסף בשני העשורים האחרונים מתעשיית ההון סיכון ומתו עוד לפני שמכרו את המוצר הראשון שלהן.



הכישלון של מודל הקרנות הוא בעצם כישלונה של תעשיית ההיי-טק כולה. אם כל-כך הרבה חברות קמות, כל כך מעט מהן מצליחות, וכל כך מעט תשואה נשארה למשקיעים בקרנות, נראה כי הרבה מדי כסף נשרף על יותר מדי חברות שלא היה בהן צורך מלכתחילה. התייבשות תעשיית ההון סיכון היא מכת מוות לחברות רבות, אבל זהו תהליך הכרחי שיגרום לייעול בהקצאת משאבי ההון של הציבור. המשמעות היא שבעתיד יקומו כאן הרבה פחות חברות, אבל שיעורי ההצלחה של אלה שיקומו יהיו הרבה יותר גבוהים.