בחופש אין עסקים

הרעב החל להציק לנו כבר בירידה מהקיאק של כפר בלום, אחרי שיט כיפי אך שמשי במיוחד בנהר הירדן. לקראת השקיעה אזלו החטיפים שקנינו בדרך, אבל המחשבה שבקרוב נזכה לראות אוכל אמיתי - אחרי יום של כריכי גבינה צהובה, ביסלי ומים קפואים מהקלקר של אבא - כבר שיפרה את מצב הרוח.



אמנם קצת התאכזבנו כשהתברר שהאוטו שלנו לא מניע, אבל די מהר האכזבה התחלפה בתקווה כאשר מהחברה הבטיחו שהמכונאי יבוא תוך פחות משעתיים לחלץ אותנו. אפשר לעבור את זה עם קולה ועוגיות, חשבנו. אלא שהשעתיים המדוברות חלפו ושום דבר לא קרה וגם אף מכונאי לא נחת אצלנו. וכשאבא התקשר להתעצבן התברר שאחד המכונאים (מתוך שניים) יצא לחופשה והמכונאי הבודד שנותר בצפון בימים האחרונים של החופש, העונה הכי עמוסה באזור, נסע לחלץ מכונית בעכו. כך שיש לנו עוד זמן לרעוב. בצר לנו ניסינו לארגן משלוח, פיצה, סיני או כל דבר אחר שאפשר לזלול, אבל התברר שאף מסעדה בכל אזור הכנרת לא מוכנה לשלוח אלינו שליחים.

בשעת ערב מאוחרת, עם בטן מקרקרת, עיניים חצי עצומות ומצבר חדש באוטו, יצאנו לכיוון חוות הנופש ורד הגליל השוכנת על גבעה מצפון לכנרת. בחווה הזו, זכרה אמא, בנוסף לצימרים ולחוות רכיבה, פועלת מסעדה כפרית חביבה. ובאמת מצאנו שם מסעדה הממוקמת במבנה עץ גדול, עם תפריט אמריקאי (וגם הבעלים או המנהל שהיה שם דיבר במבטא בולט). המלצריות לא היו אמריקאיות, אך הן היו נחמדות והאווירה של סוף משמרת במסעדה לא הכבידה עלינו.



מנות הילדים (42 שקל, כולל קולה ומיץ ענבים) שהזמנו, אחת עם המבורגר והשנייה עם שניצל, היו טעימות והורגש שהוכנו במקום. והתוספות? צ'יפס, כמובן, שהיה אמיתי וביתי. אבא הזמין המבורגר ("250 גרם בשר עגל מובחר תוצרת בית, ירקות הגינה וצ'יפס") של גדולים (שזה אותו המבורגר רק יותר גדול ויותר יקר - 56 שקל) ואמא הזמינה מנה של פרגיות ("במרינדת שמן זית, שום, זרעי עגבניות ועשבי תיבול, עשויה בגריל") ותפוחי אדמה אפויים (66 שקל). שתי המנות של ההורים היו פשוטות ומצוינות, לדבריהם ("הורגשה בהן יד של שף עם אכפתיות"). בסך הכל, מה אנחנו מבקשים ממסעדה? שמישהו שאכפת לו יגיש אוכל פשוט וטעים ולא מאוד יקר. גם לחם הבית (14 שקל) שהזמנו בטעות (כי ההמבורגרים מוגשים בלחמניות) היה טוב.



לקינוח קיבלנו גלידה, אך לא גמרנו אותה כי היא לא היתה כל כך טעימה. ההורים הסבירו שהכשרות מחייבת את המקום להגיש גלידה לא חלבית, מה שנקרא פרווה, ולכן זה לא היה לטעמנו. סיכמנו שוורד הגליל היא מסעדה כיפית, בעיקר כשמאוד רעבים, ושבכלל עדיף לסמוך על מסעדנים עם מבטא מרחוק מאשר על מכונאים מקרוב בלי מבטא. ישבנו שם עד שנהיה עוד יותר מאוחר, ועד שנועם הקטן (3.5) שהיה עייף אמר, "בואו ניקח את התיקים שלנו ואת החוויות שלנו, ונלך מכאן".



חשבון, בבקשה



ההצעה: מנות ראשונות סביב 35 שקל, עיקריות: 56-135 שקל. טוב לביזנס: אווירה משוחררת ואוכל טוב. בשולחנות הסמוכים: אנשים בחופשה, דיירי הצימרים בחווה ורוכבי סוסים. יתרון יחסי: רחוק מהמרכז, אבל קרוב לכנרת ולאזורי הטיולים בצפון. מישהו מטפל בך: שירות קשוב וענייני.



ורד הגליל, סמוך ליישוב כורזים. טל': 04-6935785 שעות פתיחה: 08:00-21:30