הקיץ הניו-יורקי בדרך כלל חם ולח מאוד, אבל השנה הוא מתאפיין גם ברוחות סוערות במיוחד. הקמתו המתוכננת של מרכז מוסלמי סמוך לגראונד זירו, האתר שבו עמדו בעבר מגדלי התאומים, נגעה בעצביה החשופים של הטראומה האמריקאית ועוררה התנגדות חריפה. ההתנגדות הזו כללה הפגנות סוערות וגל של שנאה אנטי-מוסלמית, המזכיר בחריפותו את זה שהתעורר בספטמבר 2001, שגם גלש לאלימות ולגזענות. כל פוליטיקאי בכיר בארה"ב כבר נדרש להשמיע את דעתו בסוגיה, מהנשיא ברק אובמה ועד ראש העיר ניו יורק מייקל בלומברג. למרות ניסיונות ההרגעה, הסערה ממשיכה להתפשט גם ברחבי ארה"ב וגם למדינות אחרות.
בניו יורק המחאה כמעט גבתה קורבנות בנפש. בשלישי שעבר הגיע אחמד שריף, נהג מונית בן 43 מקווינס, לבית החולים בלוויו בניו יורק, כשהוא סובל מחתכים עמוקים בפניו, בצווארו ובכתפיו. לשוטרים סיפר כי צעיר נכנס למונית שלו, פתח עמו בשיחה ידידותית ושאל אם הוא מוסלמי. כששריף השיב בחיוב, צעק הצעיר "סלאם עליכום!" ודקר אותו כמה פעמים. מייקל אנרייט, סטודנט לקולנוע בן 21 - ובעברו גם פעיל בארגון לקידום הסובלנות - נעצר לאחר מכן והואשם בניסיון רצח. אנרייט, שבאחרונה חזר מסיור באפגניסטן שבו צילם יחידת נחתים אמריקאית לפרויקט עבור האוניברסיטה, טען כי היה שיכור.
חוסר רגישות או ניצחון?
למרבה האירוניה, המרכז המוסלמי שהקמתו עוררה את כל השנאה הזאת נועד לפיו יוזמיו, בראשות האימאם פייסל עבדול ראוף, לקדם סובלנות ורב תרבותיות. בניגוד לכותרות שליבו את להבות הכעס, הוא גם כלל לא שוכן בגראונד זירו, ממש על חורבותיהם של מגדלי התאומים. הוא ממוקם במרחק של שני רחובות משם, במקום שבו שכן בעבר מפעל המעילים ברינגטון, שגגו נהרס כתוצאה מנפילת מגדלי התאומים.
למעשה, כלל לא מדובר במסגד. "מרכז קורדובה", כפי שהוא נקרא לפני ששמו הוחלף ל"פארק 51", נועד להיות מרכז קהילתי מוסלמי בן 13-15 קומות שייבנה בעלות של 100 מיליון דולר ויכלול חנות ספרים, אודיטוריום, מגרש כדורסל וכן - גם מסגד. למרות המציאות האפורה יחסית, המונח "המסגד בגראונד זירו" כבר נהפך לשגור בערוצי חדשות כמו פוקס ניוז, בבלוגים ובעיתונים.
כשמצרפים מלה כמו "מסגד" למונח "גראונד זירו", האתר המקודש עבור מיליוני אמריקאים שבו קיפחו יותר מ-2,500 בני אדם את חייהם בהתקפת הטרור הגדולה בתולדות ארה"ב, קל להבין מדוע הרוחות סוערות כל כך. מתנגדי ההצעה טוענים כי הקמתו של מסגד בסמיכות כה רבה לאתר שבו הופלו התאומים על ידי מתאבדים מוסלמים, מהווה חוסר רגישות במקרה הטוב, וניסיון של הקהילה המוסלמית לחגוג על הפצע הפתוח ולסמן עליו "וי" של ניצחון במקרה הרע.
תומכי ההצעה טוענים כי הקמת המסגד תקדם את הסובלנות הרב-דתית, וכי גם כך לא מדובר באתר האסון ממש, אלא במיקום קרוב אליו, מה גם שהטלת איסור על הקמת מסגד אינה תואמת את ערכי חופש הדת שארה"ב מבקשת לקדם בעולם - לפחות ברמה התיאורטית.
אבל בארה"ב כמו בארה"ב, האמת היא לא הדבר החשוב בעתות של סערה ציבורית. הפרט החשוב הוא התפישה הציבורית, ועל כך בדיוק מתקוטטים שני הצדדים. לרשותם של מתנגדי המסגד עומד נשק יום הדין: השכול. האם באמת אפשר להתנגד לאם בוכייה, שמסבירה שהקמת המסגד בסמיכות למקום שבו רצחו 19 מחבלים מוסלמים את בנה, פוגעת בה באופן אישי? בשורה של קמפיינים טלוויזיוניים פרובוקטיביים, תנועת ההתנגדות למסגד חזרה ושוב ושוב על המסר: "מוסלמים בונים מסגדים על אתרים שכבשו".
העובדה ששמו המקורי של הפרויקט הוא מרכז קורדובה, כשם העיר הספרדית שנכבשה על ידי המוסלמים במאה השמינית, לא סייעה לתומכי המסגד להתמודד עם הטענות כי מדובר באבן דרך ב"אסלאמיזציה של ארה"ב". גם העובדה שזמן קצר לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר טען ראוף ב-cnn כי ארה"ב נושאת באחריות חלקית למעשי הטרור לא עזרה. המתנגדים מיהרו לסמן את ראוף, שאף פירסם ספר על הדמיון בין ערכי האסלם לערכיה של ארה"ב, כתומך בטרור. התוכנית לחנוך את המוסד המפואר ביום השנה העשירי לפיגוע במגדלי התאומים רק הסעירה את הרוחות עוד יותר.
אחד הקולות המתונים בארה"ב
פרשת המסגד פילגה את ארה"ב לשני מחנות עוינים. מצד אחד, מתנגדי המסגד, בהם רפובליקנים בולטים כמו שרה פיילין, תושבי ניו יורק וקרוביהם של קורבנות האסון. מהצד השני, תומכי המסגד, בהם גם מפורסמים כמו איל ההיפ-הופ ראסל סימונס שאף עיטר את חלונות דירתו בסמלי הדתות השונות, וראש העיר ניו יורק מייקל בלומברג. הנשיא אובמה ניסה לנהוג באופן דיפלומטי, כשאמר כי הוא תומך בזכות להקים מסגד בסמוך לגראונד זירו, אך לא הביע תמיכה מפורשת בפרויקט. לפי סקר שנערך ברשת 71% ,cbs מהאמריקאים מתנגדים להקמת המסגד.
גם סלבריטאים מיהרו להשמיע את דעתם. המיליארדר דונלד טראמפ הביע התנגדות ואמר כי מדובר בחוסר רגישות; מיס ארה"ב רימה פקיח, ממוצא מוסלמי, אמרה גם היא כי הכבוד לטרגדיה הלאומית עולה על חופש הדת; וג'ון סטיוארט, מנחה ה"דיילי שואו" בערוץ קומדי סנטרל, תהה באיזה מרחק מגראונד זירו אפשר להקים מסגד: חמישה רחובות, עשרה או 20?
אז מיהו עבדול ראוף? מוסלמי קיצוני תומך טרור, שמבקש להנציח את הכיבוש המוסלמי בניו יורק וללעוג לסבלם של השכולים? צחוק הגורל: מדובר דווקא באחד מהקולות המתונים בארה"ב, בנו של מלומד מוסלמי ממוצא מצרי, שיזם דיאלוג בין הדתות השונות עוד בשנות ה-60. הוא מכנה את עצמו "האנטי טרוריסט", ופעל אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר כדי להפריך את ההנחה ש"מוסלמי" ו"אמריקאי" הם שתי זהויות סותרות.
עבדול ראוף נולד בכוויית, אך נדד בילדותו ממקום למקום בעקבות אביו, שנשלח ללמד באוניברסיטאות ובמסגדים מעבר לים. לניו יורק הגיע ב-1965. גם האב, מוחמד ראוף, חלם להקים מרכז מוסלמי גדול בניו יורק, וכך הוא עשה ב-1984 במימונן של מדינות ערביות ובתמיכתם של דיפלומטים מוסלמים באו"ם.
ראוף הבן, שלא חלק בתחילה את הלהט הדתי של אביו, למד פיסיקה באוניברסיטת קולומביה, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת ייל. רק בשנות ה-70, כשהוא כבר נשוי לאמריקאית ואב לשלושה ילדים, החל להתעמק בדת. עד מהרה התגרש, נהפך למלומד והתחתן מחדש, עם דייזי קאן המוסלמית. יחד, פעלו השניים לרפורמה בזרם האסלאמי בארה"ב, בניסיון להפוך אותו לאמריקאי יותר, מותאם יותר לחברה שבה נשים וגברים יושבים יחד ונשים לא נדרשות לכסות את שיערן.
בשבועות האחרונים מצא עצמו ראוף בעמדת המוסלמי הקיצוני שלועג לזכרם של קורבנות הטרור, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. פרשת המסגד התפשטה בינתיים גם למדינות אחרות בארה"ב, ופעילי ימין מנסים למנוע את הקמתו של מסגד גדול בנאשוויל, טנסי.
הסערה הציבורית, שלובתה בשל העובדה שמדובר בשנת בחירות לקונגרס, נהפכה לקטטה מלוכלכת ועמוסת הכפשות לרוב. חלומו הגדול, אמר ראוף פעמים רבות, הוא לקדם סובלנות ושלום בין הדתות השנות. קיץ 2010, כך נראה, מתעקש להוכיח שיש משאלות לב שתמיד יישארו בגדר חלומות.
זה לא המסגד וזה לא גראונד זירו - אז למה ניו יורק יצאה משלוותה?
אשר שכטר
2.9.2010 / 12:48