>> אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס נמצאת בשלביה הראשונים, אך כבר סיפקה השבוע רגע מכונן שנשחק בשידורי הטלוויזיה וביוטיוב: רוג'ר פדרר, ששבר שיאים במספר הזכיות בטורנירי גראנד סלאם, הציג השבוע חבטה מרהיבה - הוא היכה בכדור בין רגליו וכשגבו למגרש, והכדור נחת בפינה באופן שלא איפשר ליריבו להשיב בחבטה. בטלוויזיה הגדירו את המהלך כחבטה הגדולה בקריירה של השחקן.
אף שהרגע הגדול הזה התרחש בטורניר שנערך בארה"ב, הטניס האמריקאי נמצא במשבר - וכולם מודים בכך. בשנים האחרונות קיבלה הטענה הזו חיזוק מהעובדה שלמעצמה שייצרה כל כך הרבה אלופים וטניסאים מוצלחים, אין שום נציג בין עשרת השחקנים (הגברים) המובילים בענף בעולם.
גם ההתעניינות של האמריקאים פחתה. הסיבה לכך, בין השאר, היא השתלטות האירופאים על הענף. אם ב-1990 ראו את גמר אליפות ארה"ב הפתוחה (שבו התחרו האמריקאים פיט סמפרס ואנדרה אגסי) 6.6 מיליון אמריקאים - ב-2009 צפו בגמר (שבו שיחקו מרטין דל פוטרו הארגנטינאי ופדרר השווייצי) רק 2.6 מיליון. גם הטורניר הנוכחי מושך פחות צופים - כך לפי נתונים ראשוניים.
האם מדדים כמו מספר האלופים והיקף הצפייה במשחקים משקפים את מידת הצלחת הענף בארה"ב? לא בטוח. ייתכן שיש שיטת אחרת למידת הפופולריות. הטניס האמריקאי נהפך בשנים האחרונות מספורט של אלופים לספורט של אלפים - או יותר נכון, לספורט של מיליונים. הענף, שהיה בעבר אליטיסטי ושוחק בעיקר בקאנטרי קלאבים, נהפך לספורט עממי.
נתונים שפורסמו באחרונה על ידי איגוד יצרני מוצרי הספורט בארה"ב, sgma (sporting goods manufacturers association), מלמדים על זינוק במספר האמריקאים המשחקים טניס באופן חובבני.
בום מתוזמן
החל בפינג פונג וכלה בלקרוס - שום ענף אינו מתקרב לטניס. אפילו הפופולריות של הגולף, שהוא בעל זיקה מסוימת לטניס בשל הדימוי האליטיסטי שלו, נמצאת בירידה.
הפעם האחרונה שבה נרשמה "בהלת טניס" ועלייה במספר המשחקים היתה בשנות ה-70. שחקנים שהיו גם סלבס - כמו ג'ימי קונורוס, בילי ג'ין קינג, כריס אוורט וג'ון מקנרו - הביאו לפריחה בענף. כיום הסיבות שונות לגמרי.
"הבום הנוכחי בטניס מתוזמן. עבדנו קשה מאוד על כך", אמר השבוע קורט קאמפרמן, האחראי על טניס קהילתי בהתאחדות הטניס של ארה"ב. ב-1994 הוקדש השער של מגזין הספורט האמריקאי "ספורטס אילוסטרייטד", לטניס - תחת הכותרת ?is tennis dead. שיעור המשחקים בקרב הציבור היה אז בשפל.
אבל אז החליטו בהתאחדות לעשות מעשה. ב-1998 הושקעו 36 מיליון דולר בשנה בתוכנית רב-שנתית לטיפוח הטניס בקהילה. התוכנית נמשכת גם כיום, בהשקעה של יותר מ-40 מיליון דולר בשנה.
ליוזמה חברו גם חברות יצרניות מוצרי טניס. חברות כמו וילסון, הד ופרינס הזרימו לענף עשרות מיליוני דולרים, בנו מגרשים רבים ושלחו מאות מדריכים ללמד את הציבור לשחק. הטרנד הנוכחי הוא מה שמכונה "קרדיו-טניס" - הממצב את המשחק כפעילות לשמירה על הכושר ועל בריאות הלב.
כלכלנים מסבירים שאחד הגורמים שהפכו את הטניס לספורט המשוחק על ידי רבים הוא המשבר הכלכלי. ריק הורו, איש הרווארד ומחבר הספר "מעבר ללוח התוצאות" ("beyond the box score") מכנה את הטניס "הספורט הצומח הבא".
"גולף הוא ספורט יקר מדי בעבור רבים. יש בו משהו אקסקלוסיבי מדי", מסביר הורו. "במידה רבה, טניס הוא כבר לא כזה. הוא ספורט שקל יחסית לעסוק בו, והוא גם לא יקר".
הורו צודק. בעבר, גם שחקני הטניס החובבנים נאלצו להשקיע לא מעט כדי למצוא מקום לשחק בו ולרכוש ציוד מתאים. כיום, תמורת 15 דולר למחבט פשוט אפשר להתחיל לשחק במגרשים הציבוריים שהוקמו בארה"ב.
המחירים הנמוכים יחסית סייעו לעלייה בפופולריות של הטניס, אך במקביל יצרו אתגר לחברות. בענף ציוד הטניס פעילות שלוש חברות מרכזיות: ווילסון (עם נתח שוק של 38%), הד (20%) ופרינס (19%).
ואולם ג'ון מויר, מנכ"ל ווילסון העולמית, טוען שמתח הרווחים בענף נמוך. מחירי הכדורים למשל לא השתנו מאז שנות ה-70, למרות השיפורים בהם - ומנגד, עלות הייצור גדלה. כידוע, מחירים נמוכים הם מתכון לפופולריות, אך לא בהכרח לרווחים גבוהים.
חבטה מנצחת
עוזי דן
3.9.2010 / 7:11