תוכנית: תקציבים מוגדלים לרשויות החלשות

משרד האוצר בוחן תוכנית מהפכנית שנועדה להגדיל את השוויוניות בתקציבי הרווחה והחינוך ברשויות מקומיות ברחבי המדינה.

על פי התוכנית, האוצר יגדיל את השתתפות המדינה בתקציבי הרווחה והחינוך ברשויות חלשות, על חשבון הקטנת השתתפות המדינה בשני תקציבים אלה ברשויות החזקות - כך שסך התקציב שמעבירה המדינה לשני התחומים הללו, בסך מיליארדי שקלים בשנה, לא ישתנה.

התוכנית נבחנת לאור הבדלים אדירים הקיימים בתקציבי החינוך והרווחה ברשויות המקומיות בישראל - הבדלים המגדילים בצורה ניכרת את הפערים בחברה הישראלית. המצב הקיים הוא שהתקציב החינוך פר תלמיד, או תקציב הרווחה פר מטופל, גבוה פי כמה ברשויות מקומיות עשירות וחזקות לעומת רשויות מקומיות חלשות. ההבדלים בתקציב אינם נובעים מהממשלה, שמקצה תקציב פחות או יותר שווה לכל תלמיד או לכל מטופל רווחה בישראל. למעשה, לעתים יש אפילו תקציב מפלה לטובת תלמידים או מטופלי רווחה ברשויות מקומיות חלשות.

ואולם מעט האפליה לטובה של הממשלה מתבטלת כתוצאה מההשקעות של הרשויות המקומיות עצמן - הרשויות העשירות יכולות להרשות לעצמן להשקיע הרבה יותר מהרשויות העניות, מה שגורם לכך שתלמידים עשירים ברשויות עשירות יקבלו חינוך הרבה יותר טוב מתלמידים עניים ברשויות מקומיות עניות. התופעה הזו גורמת להרחבה מתמדת של הפערים בחברה.

כך, ניתוח שעשה משרד האוצר בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2006, העלה כי העיר שמשקיעה את הסכום הגדול ביותר בתלמידיה היא הרצליה - 5,017 שקל בשנה בתלמיד. כדי להגיע להשקעה כזו בחינוך נאלצת הרצליה להפנות 14% ממשאביה העצמיים לחינוך.

אחרי הרצליה ברשימה מופיעות תל אביב (4,737 שקל לתלמיד, 9% מההכנסות); טירת הכרמל (4,214 שקל לתלמיד, 18% מההכנסות); ורמת השרון (3,607 שקל לתלמיד, 13% מההכנסות).

בתחתית הרשימה נמצאות הערים הערביות קלנסווה (142 שקל לתלמיד, 5% מההכנסות); נצרת (70 שקל לתלמיד, 1% מההכנסות); רהט (58 שקל לתלמיד, 2% מההכנסות); וערערה שבנגב (32 שקל לתלמיד, 3% מההכנסות).

הפער בין השקעה של 5,000 שקל בשנה לתלמיד לבין השקעה של 32 שקל בשנה לתלמיד (כל הסכומים מתייחסים לההשקעות של הרשות בלבד, בלי תקציבי משרד החינוך), ממצה את הפערים החברתיים בישראל.

כדי להביא לצמצום הפערים ולסייע לרשויות המקומיות החלשות, בוחן האוצר הצעה לערוך שינוי בהקצאת התקציבים הממשלתיים לרווחה ולחינוך - להקטין את התקציבים המועברים לרשויות חזקות, ובכסף שייחסך מכך להגדיל את התקציבים לרשויות החלשות.

השינוי בתקציב ייעשה באמצעות שינוי בדרישת ההשתתפות העצמית של רשות מקומיות. כך, אם כיום משרד רווחה מממן 75% מעלות הטיפול במשפחה נחשלת, והרשות המקומית צריכה להשלים 25% של עלות הטיפול, הרי שבעתיד יתבע המשרד מרשות מקומית חזקה לשאת בנטל של 40%-50% מהעלות, ומרשות חלשה הוא ידרוש השתתפות עצמית רק של 10%, או שיוותר על השתתפות עצמית כלל.

חלק מהרשויות החלשות שלהן מספר רב של תושבים הנזקקים לסיוע של מערכת הרווחה, אינן עומדות כיום בדרישת ההשתתפות העצמית של 25% - ולכן מוותרות על תקציבים ממשלתיים שמגיעים לתושבים שלהן - והדבר מחריף עוד יותר את מצוקת העוני ברשויות העניות.

הצעת האוצר מתבססת על תוכנית דומה שנעשתה במשרד הדתות, כאשר יצחק כהן - כיום סגן שר האוצר - היה שר הדתות. במסגרת התוכנית, ההשתתפות העצמית של רשויות מקומיות חזקות בתקציב המועצות הדתיות שלהן הוגדלה מ-60% ל-75%, ואילו ההשתתפות העצמית של רשויות חלשות בתקציב המועצות הדתיות הוקטנה מ-60% ל-25% בלבד. לדברי שר הדתות, יעקב מרגי, המהלך איפשר לייצב את מצבן של המועצות הדתיות ברשויות חלשות.

כמו במקרה של המועצות הדתיות, גם התוכנית הנוכחית של משרד האוצר צפויה להיתקל בהתנגדות עזה של הרשויות המקומיות החזקות, בעיקר 15 הרשויות הגדולות, שלא יסכימו להקטנת תקציבי החינוך והרווחה שהמדינה מעבירה אליהן. לפני כשנה ניסתה המדינה ליזום מהלך דומה של הסטת כספי ארנונה ממשלתית מרשויות חזקות לרשויות חלשות - אך לובי של 15 הרשויות החזקות הביא לביטול ההצעה.

ככל הידוע, גם שר החינוך, גדעון סער, מתנגד לתוכנית, בטענה כי לא ניתן לשפר את רמת החינוך ברשויות החלשות באמצעות פגיעה בתקציבי החינוך בשאר חלקי המדינה, וכי הדבר יביא לירידה ברמת החינוך הכללית בישראל.

גורם נוסף שמתנגד לתוכנית נמצא בתוך משרד האוצר עצמו: אגף התקציבים מתנגד בתוקף להצעה להקטנת ההשתתפות העצמית של הרשויות החלשות בתקציבי הרווחה. אגף התקציבים חושש כי אם הרשויות המקומיות לא יצטרכו להשתתף בעלות תשלומי הרווחה, הדבר יביא להתנפחות של התקציב - הרשות, שעובדיה הם אלה שמטפלים בנזקקים לסיוע של הרווחה, תאשר ביד קלה למטופלים נוספים לקבל עזרה סוציאלית, מאחר שמבחינתה לא יהיה לכך כל עלות.

לכן, אגף התקציבים סבור כי ניתן להגדיל את התקציב שמועבר לרשויות החלשות, למשל, בדרך של מענקי איזון, אבל מבלי להקטין את חובת ההשתתפות של הרשות המקומית בכל מקרה שזקוק לסיוע של מערכת הרווחה. אגף התקציבים אינו מעלה התנגדות דומה לגבי תקציבי החינוך - מאחר שתקציבי החינוך הם קבועים ומושפעים ממספר ידוע של תלמידים בכל עיר.

בשל התנגדות אגף התקציבים, ההצעה כולה עדיין נבחנת על ידי האוצר. ייתכן כי בעקבותיה יבחר האוצר בשלב ראשון רק להגדיל את תקציבי חינוך ורווחה לרשויות חלשות - מבלי לפגוע בתקציבים של הרשויות החזקות.