>> השעה 13:00 בצהריים ביום חמישי, ודיאן בייטס, 40, מלהטטת בין שלושה מסכים. היא מקשיבה לכמה שירים באייפוד שלה, מקלידה אימייל מהיר באייפון שלה ומסבה את תשומת לבה לטלוויזיית ה-hd. סתם עוד יום בחדר הכושר.
בזמן שבייטס עוסקת במולטי-טאסקינג, היא גם מנענעת את רגליה במעגלים מהירים על מכונת האליפטי בחדר כושר בסן פרנסיסקו. היא נמצאת בחברה טובה. בחדרי כושר ובמקומות אחרים אנשים משתמשים בטלפונים ובמכשירים אלקטרוניים אחרים כדי לעבוד וכתרופה יעילה לשעמום. טלפונים סלולריים, שבשנים האחרונות הפכו למחשבים עם חיבור לאינטרנט, עוזרים למשתמשים להפר את החדגוניות של פעולות כמו כושר, התור בסופרמרקט, תמרור העצירה או רגעי שקט בשיחה סביב שולחן ארוחת הערב.
הטכנולוגיה הופכת את חלונות הזמן הקטנים ביותר למבדרים, ולעתים גם לפרודוקטיביים. אבל מדענים מצביעים על תופעת לוואי בלתי צפויה: כשאנשים מעסיקים את המוח שלהם בקלט דיגיטלי, הם מוותרים על זמן מנוחה שיכול לאפשר להם ללמוד ולזכור מידע טוב יותר, או להעלות רעיונות חדשים. בייטס, לדוגמה, עשויה "לנקות את הראש" אם תצא לריצה בחוץ, רחוק מהמכשירים שלה, כך על פי המחקר.
באוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, מדענים מצאו שכשעכברים חווים חוויה חדשה, כמו טיול באזור בלתי מוכר, המוח שלהם מראה דפוסים חדשים של פעילות. אבל רק כשהעכברים נחים מהחוויה החדשה הם מעבדים את הדפוסים החדשים האלה בדרך שנראה כי יוצרת זיכרון ארוך טווח של החוויה.
החוקרים חושדים שהממצאים תקפים גם לגבי הדרך שבה בני אדם לומדים. "כמעט בוודאות, זמן מנוחה נותן למוח לעבור על החוויות שהוא חווה, לגבש אותן ולהפוך אותן לזיכרונות קבועים לטווח ארוך", אומר לורן פרנק, פרופסור במחלקה לפיזיולוגיה באוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, שם הוא מתמחה בלמידה ובזיכרון. פרנק מאמין שכשהמוח מגורה כל הזמן "תהליך הלמידה הזה נמנע".
הרענון שלמעשה מעייף
מחקר באוניברסיטת מישיגן מצא כי אנשים למדו הרבה יותר טוב אחרי טיול בטבע מאשר אחרי טיול בסביבה אורבנית, מה שמצביע על כך שעיבוד מידע רב מותיר אנשים עייפים. מדענים טוענים שאפילו כשאנשים מרגישים מבודרים או רגועים, כשהם עושים כמה דברים תוך כדי אימון כושר או מעבירים רגע בתחנת האוטובוס על ידי צפייה בווידיאו קצר - הם עשויים להעמיס על המוח. "אנשים חושבים שהם מתרעננים, אבל הם בעצם מעייפים את עצמם", אומר מארק ברמן, מדען מוח מאוניברסיטת מישיגן.
למרות זאת, יש כיום תעשייה שלמה של מפתחי יישומים סלולריים שמתחרים ביניהם כדי לסייע לאנשים לבדר את עצמם. flurry, חברה המנטרת את השימוש ביישומים, מצאה כי משחקים סלולריים זוכים לכ-6.3 דקות של שימוש בממוצע, אבל רבים מהם זוכים לפרקי זמן קצרים בהרבה. משחק פופולרי אחד שכולל הערמת בלוקים זוכה ל-2.2 דקות בממוצע.
"יצרני המשחקים כיום מנסים למלא מקטעים קטנים של זמן פנוי", אומר סבסטיאן דה-האלו, מייסד שותף של playfish, חברה משחקים בבעלות ענקית התעשייה אלקטרוניק ארטס. "במקום הפסקות ארוכות ומרגיעות, כמו לצאת לארוחת צהריים של שעתיים, יש לנו הרבה מהמיני-הפסקות האלו", הוא אומר. "יצרני משחקים כמו אלקטרוניק ארטס, המציאו מחדש את חוויית המשחק כך שתתאים למיני-הפסקות", הוסיף.
רגשות סותרים לבלאקברי
לאנשי עסקים רבים יש סיבה טובה, כמובן, לבדוק את הטלפונים שלהם כל הזמן. אבל זה יכול לעלות להם במחיר נפשי. להנרי צ'ן, מכונאי רכב עצמאי בן 26 מסן פרנסיסקו, יש רגשות מעורבים בכל הקשור להרגלי הבלאקברי שלו. "אני בודק אותו הרבה, בכל רגע פנוי", אמר צ'ן. כמה רגעים לפני כן, כתב הודעת טקסט לחבר בזמן שעמד בתור במאפייה. הוא הפסיק רק כשהמוכרת קטעה אותו כדי לשאול מה הוא רוצה להזמין.
צ'ן, שפתח באחרונה עסק משלו, לא רוצה להפסיד לקוחות פוטנציאליים. אבל הוא אומר שמאז שידרג את הטלפון שלו לפני שנה לבלאקברי עתיר התכונות, הוא מרגיש לחוץ יותר בגלל מה שהוא מתאר כ"לחץ פנימי להישאר תמיד מחובר". לדבריו, "הלחץ הפך לדרישה. לא בהכרח דרישה של הלקוח, אלא דרישה של הראש שלי. אמרתי לחברה שלי שאני עייף יותר מאז שקיבלתי את הדבר הזה".
במגרש החניה שליד המאפייה, גם אנשים אחרים העבירו את הזמן עם הטלפונים שלהם. בזמן שאדי אומאדהאי, מפקח בנייה בן 59, המתין במכונית שאשתו תחזור עם הקניות, הוא מחק מיילים תוך האזנה לרדיו. על הספסל מחוץ לבית קפה אוסי גבריאל, אחות בת 44, המתינה לחברה ובדקה מיילים "כדי להעביר את הזמן".
בעודו חוצה את הכביש מהסופרמרקט למכונית, דחף דיוויד אלברדו עגלה ובה בתו בת השנתיים והמון שקיות מצרכים, בזמן שהטלפון שלו צמוד לאוזנו. הוא דיבר עם עמית לגבי לוחות זמנים בעבודה, וציין שרצה לגנוב רגע כדי לבצע את השיחה בין התשלום על המצרכים לנהיגה. "רציתי לנצל את הפער הקטן", אמר אלברדו, 30, אב בית במרכז קהילתי.
מסכים בלי הפסקה
עבור רבים, הרגעים הדיגיטליים הקטנים האלה מגיעים בנוסף לשימוש כבד במחשבים במהלך היום. קחו לדוגמה את בייטס, אשת הכושר הרב-משימתית. היא מתעוררת ומציצה באייפון שלה לפני שהיא יוצאת מהמיטה. בעבודתה בפרסום, היא מבלה את כל היום מול המחשב הנייד שלה. אבל היא ממש לא רוצה הפסקה מכל המסכים הללו כשהיא מתעמלת - היא אומרת שהיא לא היתה יכולה לבלות 55 דקות על למכונת האליפטי בלי "הרבה דברים לעשות". זה כולל זפזופ בלתי פוסק בין הערוצים. "אני כל הזמן מזפזפת", היא אומרת. "אני לא סובלת פרסומות. אני חייבת לעבור למשהו אחר, אלא אם אני צופה ב"פרויקט מסלול" או משהו שאני ממש אוהבת".
אך יש חוקרים שטוענים שעל אף החסרונות שבכך שהמוח לא נח, הם לא משמעותיים לעומת היתרונות שהטכנולוגיה יכולה לספק בלתת לאנשים מוטיבציה להזיע. "התעמלות צריכה להיות חלק מחיינו בעולם שבו אנחנו נמצאים - זה שבו יושבים כל היום. כל דבר שעוזר לנו לזוז הוא חיובי", אומר ג'ון ראטי, פרופסור בפסיכיאטריה קלינית בהארוורד. "אבל באופן אידיאלי אעדיף לראות אנשים עושים התעמלות רחוק מהמכשירים הדיגיטליים. יש השפעה גדולה יותר לאימוני כושר בחוץ, על שיפור מצב הרוח והזיכרון", הוא אומר.
מתוך 70 המכשירים באזור הראשי של מכון הכושר בו מתאמנת בייטס, ל-67 יש מחוברות טלוויזיות. לרובם גם יש מעגן לאייפוד וצג המראה את ביצועי האימון, ובכמה מהם יש משחקים. לפני מספר חודשים, היתה תקלה טכנית בכבלים, וכמה מהלקוחות זעמו. "זו היתה מהומה שלמה. אנשים אמרו: 'בשביל זה אנחנו משלמים'", אמרה ליאן ג'נסן, מנהלת חדר הכושר.
לפחות למתעמל אחד יש דעה שונה. שתי קומות מעל הקומה המרכזית של חדר הכושר, פיטר קולי, 23, משתמש באחת מכמה עשרות מכונות אליפטי ללא טלוויזיה. במקום לבהות במסך, המתאמנים יכולים ליהנות מאור השמש השוטף את החדר ולהשקיף על הבריכה ועל עצי הדקל. "אני מביט ברוח הנושבת בין העצים, צופה בשחיינים שוחים הלוך ושוב", אומר קולי. "אני מגיע הנה כדי לנקות את הראש".
מקורבנות העולם הדיגיטלי: יכולת הלמידה והזיכרון שלכם
ניו יורק טיימס
5.9.2010 / 7:03