>> בגלידריה הקטנה והצבעונית מטודלה יושב חיים רווה, עורך דין ויזם ירושלמי, וסוקר בשמחה את הלקוחות שבאים להשיב את נפשם מחום אוגוסט הגדול. על המרפסת נעות הנדנדות שתלה מול נוף הכנסייה הצלבנית וקול המואזין פורץ פתאום לאוויר. רווה מחייך. הוא בטוח שעשה את המעשה הנכון.
לפני חודש ובהשקעה של 250 אלף שקל פתח רווה ברחוב הראשי של אבו גוש את הסניף השני של הגלידריה הירושלמית מטודלה. הוא יכול היה לעשות את זה במקומות אחרים, מעט יותר טריוויאליים, אלא שרווה ושותפיו משוכנעים כי המקום הנכון הוא אבו גוש. "נדלקתי על המקום כי אבו גוש, שהיה בעבר על טהרת החומוס, מתחיל לקבל כיוונים חדשים, קצת יותר בוהמייניים", אומר רווה. "יש כבר חיי לילה כשצעירי האזור, יהודים וערבים, מציפים את בתי הקפה ונהנים מהמפגש, מהקפה ומהנרגילות. גם במשך היום התנועה פה לא פוסקת. מסתובבים פה מטיילים מכל רחבי הארץ ויש צמא למקומות בילוי עם אווירה ושאר רוח, אבל אין אלטרנטיבות באזור. איפה עוד אפשר לאכול 150 טעמים של גלידת גורמה מול נוף מדהים כזה?"
היו שהרימו גבה לנוכח ההחלטה. רווה אומר שהאנשים האלה לא מבינים שהמקום הזה עומד בפני פריצה מסחרית גדולה. "אבו גוש תהיה שינקין הבאה, שינקין של ירושלים", הוא קובע. "המקום אליו מגיעים אנשים שלא רוצים לבלות בעוד קניון, ולכן כדאי להיות פה בין הראשונים".
לזכותה של אבו גוש תירשם קבלת הפנים המלבבת שהיא עורכת ליזמיה חדשים. רווה מתאר באיזו קלות נחתם החוזה לשכירת המבנה. "עשיתי סיבוב בחמישי אחרי הצהריים ומצאתי את המקום, וביום שני היינו במעמד החתימה. בערך כמו לקנות ג'ינס".
גובה השכירות עזר להחלטה?
"העובדה שהשכירות נמוכה באופן דרמטי יחסית ליישובים העירוניים עוזרת, אבל זה רק פן אחד של העניין. האווירה הטובה והמקבלת מקלה על היזם, וממש לא משנה מאיזו דת הוא. יהודים מתקבלים פה בשמחה כמו מוסלמים או נוצרים. בכלל, שיתופי הפעולה פה מעניינים. השכן שלנו, הישאם, מוכר קפה משובח, ואנחנו עומדים להוציא טעם שייקרא קפה הישאם".
מה תמכרו בכפר בחורף?
"נתאים את עצמנו למזג האוויר ונגיש מעבר לגלידות גם דברים נוספים. אנחנו פה כדי להישאר. כולם פה מתגאים בנוסחת החומוס שלהם, אנחנו מתגאים בנוסחת היוגורט".
מטודלה
גלידת גורמה בייצור עצמי יזם: חיים רווה
פתיחה: יולי 2010
השקעה ראשונית: 250 אלף שקל
יותר פלורליסטי מירושלים
100 מטר ממטודלה, במעלה הרחוב, מתנוסס השלט "קפה בסטודיו". כמו במקרה של רווה הירושלמי, גם את המקום הזה פתחו לפני ארבעה חודשים שתי יזמות יהודיות, שבטוחות כי הקפה המשובח והאוכל הייחודי אותו הן מציעות, בשילוב סטודיו הקרמיקה שהן מתחזקות, ימשכו לא מעט ממטיילי המקום.
בשלב זה הן צודקות. בית האבן היפהפה, הכולל מרפסת ושתי קומות, הומה אדם. בניגוד למטודלה המדווחת על 50% מקומיים שבאים לאכול גלידה, את קפה בסטודיו כמעט ולא פוקדים מקומיים. ייתכן שהסיבה היא המחירים: ארוחת בוקר ליחיד עולה 52 שקל ולזוג 90 שקל - מחירי תל אביב ואף יותר.
ענבל רוזן ונירית אלונה בר הגיעו לאבו גוש אחרי שסגרו את בית הקפה שפתחו בבית נקופה הסמוכה. כמו יזמים רבים שטעו, גם השתיים הקימו את המקום הקודם ללא רישוי עסק וסמכו על כך שהמקום יהפוך למרכז תרבות אזורי.
אחרי כמה קנסות החליטו לשנות כיוון. הסגירה והמעבר עלו להן כ-150 אלף שקל, אך השתיים, קרמיקאיות ואוהבות לבשל, לא חשבו לעצור. "אנחנו חיות באזור - בנטף ובית נקופה - ומכירות היטב את צורכי התושבים", אומרת רוזן. "בעשור האחרון התפתחו פה לא מעט ישובים. כ-10,000 איש נמצאים באזור, וכדי לשבת בבית קפה נעים הם צריכים לנסוע לירושלים או לתל אביב. השילוב בין אוכלוסייה מקומית שדורשת בילוי קצת יותר מוקפד ומכירה היטב את אבו גוש לצורכי קניות או בית מרקחת, לבין תנועת מבקרים בלתי פוסקת באזור, שבו אין הרבה אלטרנטיבות לבילוי, הופכת את הכפר לאטרקטיבי במיוחד".
מחירי השכירות הנמוכים, 10 דולרים למ"ר, משמחים את לבן. "לא יכולנו להרשות לעצמנו כזה מבנה במקום אחר", הן מודות. נושא הרישוי משמח עוד יותר. ראש המועצה אינו מעלה את הארנונה כבר שנים רבות בכדי לסייע ליזמים. הרחוב הראשי של הכפר בנוי לפתיחת עוד ועוד עסקים והרישיון ניתן ללא בירוקרטיה מיותרת.
בתחילה נאלצו השתיים להסביר את הקונצפט למקום שבו אפשר לשתות קפה ולקנות גם את הכוס ממנה שתית. אבל גם הן גילו את האווירה המקבלת. רוזן: "יש פה משהו מאוד פלורליסטי ונעים שמקבל גם קונצפטים לא מוכרים - הן של חיים והן של עסקים. אחת הטבחיות שהיתה לנו היא יהודייה שגרה פה עם בת זוג. היא סיפרה שבירושלים היו מרימים גבה, באבו גוש אף אחד לא מסתכל על זה".
אתן לא מעסיקות מקומיים וגם לא משתמשות בספקים מקומיים. מה בעצם תרומתכן לכלכלה בכפר?
"אנחנו משלמות מסים ומביאות לכאן אוכלוסייה שלא רוצה לאכול רק חומוס. החלטנו שלא להעסיק מקומיים בעצת מקומי. הוא אמר לנו שבעיה עם עובד היא בעיה עם כל החמולה, ועדיף שלא לעשות זאת. ראש המועצה עורך פה הרבה מאוד פגישות ושותה אצלנו קפה".
קפה בסטודיו
בית קפה חלבי כשר וסטודיו לקרמיקה שמציע גם סדנאות לארגונים
יזמות: ענבל רוזן ונירית אלונה בר
פתיחה: אפריל 2010
השקעה ראשונית: 450 אלף שקל
גורמה תחת עצי הזית
את קייטרינג לואיזה מכירים תושבי האזור יותר מעשור. ענת לב ארי ממבשרת ציון, ועמית כהן, תושב אבו גוש, הגיעו לכפר לפני כשנה כשרצו להעביר את מטבח הקייטרינג למקום גדול יותר ובמקביל לפתוח גן אירועים קטן אך קבוע, לעד 150 איש. "מצאנו פה מקום נעים ויפה", אומרת לב ארי "ואנחנו אוהבים את השלווה הלא טריוויאלית. ברור לנו שזה רק עניין של זמן עד שאנשים יגלו אותנו. קיים חיפוש מתמיד אחרי אוכל אחר, במיקום אחר, ובאווירה שונה. יש פה פוטנציאל מסחרי גדול".
מה יקרה אם תגיע לכאן אינתיפאדה?
"שום דבר. האינתיפאדה הקודמת עברה פה בלי בעיה כי הכפר לא משתתף בה. בתור חברים בעמותת שפים למען שלום אנחנו חושבים שנכון לפעול למען דו-קיום ולחיות אותו, לא רק לדבר".
מעבר לגן האירועים היפהפה, אליו צמודה גם חנות שבה ניתן לקנות מזונות שונים, מציעים בלואיזה ארוחת בוקר בימי שישי בלבד. התפריט לא זול וכולל גם ארוחת בוקר זוגית מיוחדת ב-250 שקל. "מגיעים אלינו אנשים שראו הכל ומחפשים סוג של ריגוש אחר ואוכל באיכות גבוהה במיוחד. בינתיים השמועה עלינו עוברת מפה לאוזן בעזרת מעט יחסי ציבור, והמקום עובד יפה".
השקעתם 300 אלף שקל. תוך כמה זמן להערכתך תוחזר ההשקעה?
"שנתיים. התעבורה פה רק תגדל. יש מקומות נוספים שנפתחו בכפר, אנשים מגיעים לפסטיבלים ומחפשים כל הזמן מקומות בילוי חדשים. גם עסקים מקומיים משתנים: יש פה חנות ירקות מקומית פלצנית לפחות כמו במרכז תל אביב".
לואיזה
קייטרינג, מסעדה לארוחות בוקר, גן אירועים ל-150 איש
יזמים: ענת לב ארי ועמית כהן
פתיחה: סוף 2009
השקעה ראשונית: 300 אלף שקל
דו-קיום אמיתי, לא של סדנאות
הראשון שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי של אבו גוש היה גרשון כהן, מפיק, יזם ומנהל פסטיבל אבו גוש למוסיקה קלאסית ווקאלית. הפסטיבל, שהתקיים כבר בשנות ה-50 וח?דש ב-1992, מתקיים בסוכות ובשבועות ומושך אליו כ-10,000 איש.
"אבו גוש נמצא בתהליך שינוי מתמיד", אומר כהן, תושב שואבה הסמוכה שמגיע לכפר ארבע פעמים בשבוע וזוכה לתואר המוכתר. "כשהתחיל הפסטיבל היתה רק מסעדה אחת, אבל הגילוי של הכפר, עם התפתחות האזור, יצרה שינוי דרסטי. רוב העסקים הם עדיין של מזון מקומי, אבל בשנים האחרונות נפתחו בתי עסק כמו חנות המפעל של נרות קאסל או ערבסק, שהוא בית ממכר לרהיטים עתיקים. יזמים מתחילים להבין שטוב לעשות עסקים באבו גוש".
למה זה לא קורה בכפרים מוסלמיים אחרים?
"אבו גוש נמצא באחווה עם מדינת ישראל מאז ומעולם. עובדה שדווקא כאן בחרו עשרות משפחות יהודיות לחיות. יש בו דו-קיום אמיתי, לא כזה שדורש סמינרים והרצאות. אנשים חיים פה ביחד, ויש נועם בחיים המשותפים. תושבי אבו גוש יודעים שהם הפכו למרכז הקניות והבילויים של האזור והם תלויים בזה. מערכות יחסים כלכליות הופכות את מערכות היחסים האישיות לטובות".
"קיצוניות רק פוגעת במקום ממנו יוצאים הקיצונים", מצהיר ראש המועצה המקומית סאלים אבן עלי ג'עבר. "לא נתתי, ולא אתן לקיצונים וללאומנים להרים ראש ולקלקל לנו את החיים".
פסטיבל אבו גוש פסטיבלי מוסיקה ווקאלית בסוכות ושבועות
יזם: גרשון כהן
התחלה: 1992
yazam@themarker.com
אבו גוש: לא רק מעצמת חומוס
מאת טלי חרותי-סובר
5.9.2010 / 7:03