האפליה של החוקרות במכללות

>> לא צפוי ששכר הנשים בישראל יהיה שווה לשכר הגברים לפני 2070 - כך פורסם באחרונה בתקשורת. ישראל של 2010 היא עדיין מדינה מפלה ואי שוויונית, וכשהדבר נוגע במגדר הנתונים בולטים ביתר שאת בהשוואה למדדים המקובלים במדינות המתועשות.

באקדמיה, למרות העובדה הידועה כי יותר נשים מגברים לומדות לתואר ראשון, עדיין שיעור הנשים בקרב פרופסורים מן המניין רחוק מאוד מ-20%, שלא לדבר על ייצוג שווה. נשים נוהגות לוותר על הכשרה בחו"ל, הנדרשת לצורך קבלה לאקדמיה הישראלית, בשל שיקולים משפחתיים - התחשבות בקשיי הילדים, חוסר יכולת לוותר על משכורת של בן הזוג במשך שנתיים והצורך לטפל בילדים קטנים הרחק מהרשת החברתית התומכת והמוכרת. כל אלה מונעים מהנשים קריירה אקדמית מצליחה באוניברסיטאות מובילות.



במכללות שיעור הנשים בסגל גבוה הרבה יותר משיעור הגברים, והדבר בולט אף יותר אם משווים פקולטות ומחלקות זהות. כביכול ללא קשר לנושא הראשון, המדינה והמועצה להשכלה גבוהה בחרו שלא לתקצב מחקר במכללות. החלטה זו, שמהותה קשורה הן בהתעלמות משינויים מבניים שעברה המערכת להשכלה הגבוהה בשני העשורים האחרונים והן בהגמוניה המוחלטת של נציגי האוניברסיטאות בצומתי קבלת ההחלטות במדינה, מייתמת את הגופים שמכשירים את רוב המהנדסים בישראל מתקציב המחקר.



אי אפשר לצפות שבוגרים מצוינים ייצאו משערי המוסדות שאינם מעודכנים בהתפתחויות המדעיות האחרונות ואינם מאפשרים לסטודנטים גישה והתנסות במחקר כבר במהלך לימודיהם. הוראה מצוינת משמעותה מחקר מצוין המתבסס על סקרנות, במטרה להגיע לחקר האמת תוך קידום המדע וחינוך הדור הבא. כעת, עם הרפורמה המשמעותית בהשכלה הגבוהה, על מקבלי ההחלטות לבחון שוב את העתיד שאותו אנו רוצים לראות כאן בעוד 20-40 שנה, ולאפשר מחקר מדעי בהתאם למצוינות האישית, ולא לפי ההשתייכות המוסדית או הגיאוגרפית של החוקרים.



נשים רבות, המהוות את סגל המכללות הציבוריות והפרטיות, ממשיכות להיות מופלות גם בהמשך הקריירה המחקרית שלהן, וזאת בעקבות ההשתייכות המוסדית. מחקר על פי מצוינות אישית יאפשר לתקן גם את אפליית הנשים.



הכותבת היא מנהלת המרכז ליזמות ולחדשנות במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון