האם גדעון סער יריב עם רון חולדאי?

>> במשרד הרווחה רוגזים בכל פעם שאנחנו מזכירים להם את דו"ח מבקר המדינה מ-2006. בעיקר רוגזים במשרד על הכותרת שעלתה מדו"ח המבקר: בסביון מקבלים יותר תקציבי רווחה מאשר בסכנין.

רק שהכותרת הזו נגזרת ישירות מהממצא של מבקר המדינה - כל מטופל בסביון, שכונת היוקרה מספר 1 בישראל, מקבל ממערכת הרווחה תקציב שנתי של 4,195 שקל. לשם ההשוואה, הרשות המקומית שמקבלת את התקציב הנמוך ביותר ממשרד הרווחה היא הכפר הערבי רג'ר. שם מסתפק משרד הרווחה בתקציב של 282 שקל למטופל בשנה - אחת חלקי 15 התקציב השנתי שמקבל מטופל של מערכת הרווחה בסביון.



במשרד הרווחה רוגזים על ההשוואה הזו של מבקר המדינה, וטוענים כי היא אינה הוגנת. בסביון כמעט שאין מטופלים של מערכת הרווחה, ואלו שישנם הם רק מקרים קשים ויקרים במיוחד, למשל, ילדים אוטיסיטים שמתגוררים במעונות מיוחדים על חשבון המדינה. ברג'ר או בסכנין שיעורים ניכרים מהתושבים נזקקים לסיוע של הרווחה, אבל ממוצע הטיפול לכל תושב הוא בדרך כלל קל וזול הרבה יותר (למשל, סיוע ברכישת מקרר).



הממוצע, טוענים לכן במשרד הרווחה, הוא מטעה. עם זאת, הממוצע חושף גם את האמת העגומה של מערכת הרווחה בישראל: ככל שרשות מקומית היא ענייה יותר, כך קטנה ההשקעה של מערכת הרווחה בכל תושב. התוצאה המתמטית הזאת נובעת מסיבה כפולה: משרד הרווחה מקצה פחות תקציב פר תושב, בעיקר כאשר מדובר ברשויות ערביות, בגלל דרישות טיפול שונות של הערבים בהשוואה ליהודים, וגם הרשויות המקומיות עצמן משקיעות פחות ברווחה ככל שהן עניות יותר. פרדוקסלית, ככל שרשות היא ענייה יותר, כך שיעור האוכלוסייה שיזדקק לשירותי רווחה בקרבה הוא גדול יותר, וכך הרשות תתקשה יותר לעמוד בנטל תקציבי הרווחה המוטל עליה.



הסיבה לכך היא הדרישה של משרד הרווחה מכל רשות מקומית להשתתף בנטל של 25% מהוצאות הרווחה שלה. מועצת סביון, שבה כמעט אין מטופלים של מערכת הרווחה וגם הרשות המקומית היא עשירה מאוד, לא תתקשה להשלים את חלקה בתקציב משרד הרווחה, ולכן כל תושבי סביון יקבלו את השירות המלא המגיע להם ממערכת הרווחה. לעומת זאת, ברשות מקומית ענייה מאוד (שמלכתחילה גם רמת הניהול שלה עשויה להיות טובה פחות), שבה שיעור התושבים הנזקקים לסיוע הוא עצום, נטל ההשתתפות של 25% בתקציבי הרווחה הוא כבד מאוד. רשות כזו תתקשה לעמוד בחלקה בתקציב, ולכן תיטה לוותר על התקציב הממשלתי המגיע לה. התוצאה היא שהתושבים העניים של הרשויות המקומיות העניות לא יקבלו את מלוא שירותי הרווחה המגיעים להם מהמדינה - וממילא, מצבם החברתי יידרדר וילך.



לכן דרישת ההשתתפות העצמית של הרשויות המקומיות בתקציבי הרווחה פועלת כמנגנון תקצוב רגרסיבי המגדיל את הפערים בחברה הישראלית. זהו המצב גם בתקציבי החינוך, שבהם יש דרישת השתתפות עצמית דומה, ושבהם גם רשויות רבות מוסיפות תקציבים מרצונן החופשי - ברצותן לשפר את מערכת החינוך בשטחן.



ניתוח של משרד האוצר (בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2006) חושף את גודל הפער: העיר שמשקיעה את תקציבי החינוך הגדולים ביותר מתוך משאביה העצמיים היא הרצליה, עם השקעה של 5,017 שקל בשנה בכל תלמיד (14% מהכנסותיה של העיר מוקדשות לחינוך). הבאות אחריה הן תל אביב, המשקיעה 4,737 שקל בשנה בתלמיד (9% מהכנסות העיר), טירת הכרמל (4,214 שקל, 18% מההכנסות) ורמת השרון (3,607 שקל, 13% מההכנסות). לעומת זאת, בתחתית הרשימה נמצאות הערים הערביות קלנסווה (140 שקל בשנה, 5% מההכנסות), נצרת (70 שקל, 1% מההכנסות), רהט (58 שקל, 2% מההכנסות) וערערה שבנגב (32 שקל, 3% מההכנסות).



תלמידי רהט יכולים רק לחלום



ההשוואה הזאת מעוררת סימני שאלה בנוגע לסדרי העדיפויות של חלק מהרשויות הערביות - מדוע נצרת משקיעה רק 1% מהכנסותיה בחינוך? - אבל גם בהתעלם מבעיות הניהול של הרשויות הערביות (ובל נשכח כי לרשויות עניות, עם נטל הוצאה כבד מאוד על רווחה ועל שיקום תשתיות, קשה יותר למצוא תקציבים עודפים לחינוך) המספרים עושים את ההבדל.



תלמיד יהודי בהרצליה ייהנה מדי שנה מהשקעה נוספת של 5,000 שקל במערכת החינוך שבה הוא לומד - השקעה שתלמיד ברהט יכול רק לחלום עליה. מטבע הדברים, היתרון שיש לצעיר בהרצליה על פני צעיר ברהט רק גדל כתוצאה מכך, וכך נוצר מעגל שלילי המזין גידול מתמיד בפערים בחברה הישראלית.



מה עושים? כמובן, מפעילים את מנגנון החלוקה של מדינת רווחה. משמע, לוקחים מהעשירים כדי לתת יותר לעניים. במקרה זה, כדי להימנע מגידול מיותר בתקציב המדינה, לוקחים מהרשויות העשירות ומעבירים לרשויות העניות, באמצעות הגדלת שיעור ההשתתפות העצמית של החזקות והקטנת שיעור ההשתתפות העצמית של החלשות.



נשמע מצוין, פרט לבעיה מרכזית אחת: הצעה כזו משמעה ששר החינוך, גדעון סער, יצטרך להקטין את תקציבי החינוך שהוא מעביר לתל אביב, ושר הרווחה, יצחק הרצוג, יצטרך להקטין את התקציבים שהוא מעביר לחולון. העובדה שבמקביל הם יגדילו תקציבים בסכנין או בירוחם כנראה שתיחשב פחות בעיני אותם שרים, מאשר הצורך להתעמת עם ראשי הרשויות החזקות במשק על הקטנת תקציבי הממשלה המועברים להם.



האם נראה את סער יוצא לעימות עם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, על תקציבי החינוך בעירו? הניחוש שלנו - כנראה שלא. חוסר השוויון, תנו לנו לנחש, יישאר בעינו.