תבע, וינשטיין, תבע

>> קריאת המסמך המזויף (ככל הנראה) על שמו, פגעה ללא כל ספק בשמו הטוב של הרמטכ"ל הנכנס, יואב גלנט, ואף איימה לפגוע במשלח ידו ובמקצועו.

מבחינת חוק איסור לשון הרע, די בכך שהמסמך או הפרסום עלול היה לפגוע בשמו, כך שגם אין צורך להוכיח פגיעה, מה גם שמינויו כרמטכ"ל ודאי לא היה מסייע להוכחת הנזק. המעורבים והנפגעים, החל באיל ארד דרך אבי בניהו ועד אלופים שונים, הרמטכ"ל היוצא ושר הביטחון, יכולים כמובן להגיש תביעה אזרחית פרטית של לשון הרע.



ואולם מה לגבי שמו של צה"ל עצמו, כגוף? מדוע צה"ל לא יכול להגיש תביעה? כאן נכנס לתמונה היועץ המשפטי לממשלה. ליועץ יש סמכות, שהוא לא מפעיל אותה במשך שנים - לתבוע גורמים המוציאים דיבה לקבוצת אנשים, או כלשון החוק - לשון הרע על ציבור. כשאדם חילוני מתקומם מאמירה של רב קיצוני נגד "כל החילונים", או כאשר חרדי מתקומם מאמירה בנוגע ל"כל החרדים", לא יכול כל אחד מאלה להגיש תביעה. רק היועץ המשפטי יכול לאשר תביעה מסוג זה. בכלל, יש ליועץ כמה סמכויות בחוק איסור לשון הרע, אך נדיר שהוא מפעיל את סמכויותיו אלה והן הפכו, עם השנים, לאות מתה בספר החוקים.



מאז פרשת קסטנר בשנות ה-50, כאשר היועץ המשפטי לממשלה החליט לתבוע את מלכיאל גרינוולד בגין כתיבה משמיצה נגד עובד המדינה ישראל קסטנר, ומאז שהפרשה התהפכה וקסטנר נהפך ל"אשם" ולבסוף גם נרצח בעקבות ההחלטה במשפט , קיבל היועץ רגליים קרות. כשכמה מחיילי צה"ל במילואים הגישו תביעת לשון הרע נגד מוחמד בכרי, בעקבות התקפתו נגד צה"ל בסרט "ג'נין ג'נין", נדחתה התביעה בשל העובדה שהחיילים תבעו לשון הרע בשם ציבור, ולא היועץ המשפטי לממשלה.



במקרה של פרשת גלנט, פתאום קם אדם בבוקר והחליט שהוא רוצה לקבוע מי הרמטכ"ל הבא, יותר נכון - מי לא, והתחיל ללכת. מסע השדים ששיגע מדינה שלמה, גרר פרסומי לשון הרע נגד הרמטכ"ל ואלופי המטכ"ל. מעבר לפגיעה האישית בכמה אנשים, צה"ל כמכלול יצא רע.



זהו מקרה קלאסי שבו ראוי היה כי היועץ המשפטי לממשלה יעשה שימוש בכוחו, שאותו הוא לא הפעיל במשך שנים רבות, ויגיש בשם צה"ל תביעת דיבה ולשון הרע. שאם לא כן, רק אנשים פרטיים - כמו ארד או גלנט עצמו, יוכלו לתבוע תביעתם.



ומה עם הפגיעה בכולנו, בצה"ל כגוף ובאלופיו? קסטנר נרצח לפני 55 שנה בגלל פעולת טרור חריגה. יחד עמו נרצח סעיף החוק המתיר ליועץ המשפטי לממשלה לתבוע דיבה בגין פגיעה בחבר בני אדם. המתנקשים שוחררו בשנות ה-60. לא הגיע הזמן שהיועץ ייתן לסעיף החוק חנינה, ויתחיל לתבוע, כשצריך, את אלה הפוגעים באושיות המדינה ובציבורים שלמים שלה? סעיף החוק קיים, אבל האומץ לעשות בו שימוש נאלם דום.



הכותב הוא עורך דין