רמטכ"לים מוחלשים בחסות שר הביטחון

>> הרבה לקחים ניתן ללמוד מהמשבר הפיננסי העולמי, אבל הלקח העיקרי הוא חשיבות התמריצים. המשבר לימד כי מנהלים התנהגו בהתאם לתמריצים שניתנו להם, ומנהלים שקיבלו תמריץ רע ניהלו את החברות שלהם בצורה רעה, עד כדי הובלתן אל עבר התהום.

תמריצים חלים על מנהלים בכל סוג של ארגון - פרטי, ממשלתי וגם צבאי. צבא, כדאי לחדד, הוא ארגון ענק ומסובך מאוד לניהול, ולכן התמריצים שמקבלים מנהלי הצבא חשובים מאין כמותם.



ממשלת ישראל העניקה השבוע תמריץ כזה. הממשלה החליטה כי היא מתמרצת את המנהל הראשי של הצבא, הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו, לנהל את הצבא תוך ראייה קצרת טווח בלבד. הממשלה עשתה זאת בכך שהיא קבעה כי משך הכהונה של רמטכ"ל יהיה מעתה שלוש שנים, עם אפשרות להארכה לארבע שנים. זאת לעומת המצב ששרר בעבר, של כהונה בת ארבע שנים, שלעתים הוארכה לחמש שנים.



מה המשמעות של קיצור כהונת הרמטכ"ל? כמובן, שהרמטכ"ל בתור מנהל נבון צריך לדאוג להביא להבשלת תהליכים בצבא בתוך שלוש שנים בלבד - המועד שבו ייקבע אם הכהונה שלו תוארך בשנה נוספת, או אם לאו. תהליכים ארוכים יותר, אלה שיבשילו בתוך חמש שנים ויותר, לא צריכים לעניין את הרמטכ"ל, כי הרי בכל מקרה הם יתרחשו מחוץ לקדנציה שלו.



מקובל להניח כי צבא, בשל גודלו ומורכבותו, מחייב תהליכים ניהוליים ארוכי טווח. קבועי הזמן המקובלים בתכנון צבאי עומדים על חמש שנים ויותר. על אף זאת, את המנהל הראשי של הצבא מתמרצת המדינה להסתכל על קבועי זמן קצרים בלבד - של שנה, שנתיים או שלוש. בדיוק אותה טעות שעשו הדירקטוריונים בוול סטריט - הם קבעו את הבונוסים למנהלים לפי הרווח השנתי, ובכך גרמו למנהלים לנסות ולמקסם את הרווח בשנה הקרובה - גם על חשבון קריסת החברה בטווח הארוך.



כך טועה גם הדירקטוריון של מדינת ישראל: במקום למזג בין האינטרס של הארגון והאינטרס של המנהל הראשי של הארגון, ולקבוע את שניהם על טווח זמן דומה, הדירקטוריון רק הגדיל את הפער בין שניהם. האינטרס של הארגון מחייב הסתכלות על טווח זמן של חמש שנים ויותר; האינטרס של המנהל מעתה הוא להסתכל על טווח זמן של שלוש שנים לכל היותר.



מדוע מבצעת ממשלת ישראל, בעיניים פקוחות, את הטעות הניהולית הנוראה מכל בנוגע למשך הכהונה של הרמטכ"ל? יש לכך שתי תשובות. האחת, שבממשלת ישראל אין עבודת מטה, אין חשיבה לטווח ארוך ואין בחינה של השלכות אפשריות של ההחלטות המתקבלות. גם לא כשמדובר בהחלטה לגבי ניהול הארגון החשוב ביותר במדינה - צה"ל. החלטות הממשלה מתקבלות בשליפה, בהתאם לקואליציית אינטרסים רגעית בתוך הממשלה. הקואליציה כיום נטתה לקצר את משך כהונת הרמטכ"ל בתירוץ "שאם הרמטכ"ל יתברר כגרוע, נוכל לתקן את הטעות בהקדם האפשרי".



זהו טיעון נחמד, רק שאפשר לחשוב שאם בוער כל כך להחליף רמטכ"ל כושל לאחר שלוש שנים - מדוע מאפשרים לראש ממשלה כושל קדנציה בת ארבע שנים? התשובה היא שלכולם ברור שניהול של מדינה מחייב תהליכים ארוכי טווח, וכי אף ממשלה לא יכולה להניע שינוים מהותיים בתקופת זמן קצרה של פחות מארבע שנים. לכן, למרות הסיכון שתיבחר ממשלה לא מוצלחת, הבוחר מעניק לממשלה שלו ארבע שנים - כדי שהממשלה תוכל לתפקד ולהיות אפקטיבית. באותה מידה גם רמטכ"ל זקוק לתקופה של ארבע או חמש שנים כדי להצליח להניע תהליכים משמעותיים. קיצור תקופת הכהונה של הרמטכ"ל לפחות מכך דן אותו לחוסר הצלחה - ולא משנה כמה מוכשר הוא יהיה.



חוסר יציבות וחוסר אפקטיביות ניהולית, של כל הרמטכ"לים הם תוצאה בלתי נמנעת של קיצור כהונת הרמטכ"ל. על אף זאת, קואליציית האינטרסים בתוך הממשלה נטתה לקצר את משך כהונת הרמטכ"ל, בגלל תוצאה בלתי נמנעת נוספת של ההחלטה: החלשת הרמטכ"לים, שיידרשו מעתה להיסמך על שולחנו של שר הביטחון כדי להבטיח לעצמם את שנת כהונתם הרביעית (והנחוצה כל כך).



האם זאת הסיבה שבעטיה קוצרה כהונת הרמטכ"ל: הרצון של שר הביטחון, אהוד ברק, להבטיח כי הרמטכ"ל החדש (ואלה שאחריו) לא יהיה עצמאי מדי, ולא יעשה צרות לשר הביטחון שלו? אנחנו מקווים להתבדות, ושלא זה המצב.