לפרופ' יצחק קרונזון יש סיפור אהוב במיוחד. יום אחד, זה היה ב-1974, הוא ביקש מבחור צעיר להיכנס לחדר הטיפולים במחלקה שלו, בבית החולים האוניברסיטאי של ניו יורק. קרונזון חיבר אותו למכונת האקו החדשה שקיבל זמן קצר לפני כן, ועשה לו הדמיית הלב. הוא נדהם לגלות דבר שמעולם לא ראה עד אז: לבחור היה גידול עצום בלב. "גידול בלב הוא עניין נדיר מאוד", מסביר קרונזון. "עמדתי נדהם מול מה שראיתי. מבחינה מקצועית, היה מעניין לראות את מה שמצאתי. מבחינה טיפולית, הבנתי שחייבים להוציא את הגידול במהירות, אחרת החולה ימות. 'מי שלח אותך?' שאלתי אותו. 'אף אחד', הוא השיב לי. 'אז מה אתה עושה פה?', שאלתי. 'באתי לבקר את אמא שלי. אמרת לי להיכנס, אז נכנסתי'". הטעות הזאת הצילה את חייו. הבחור, שהיה בן 24, נותח בהצלחה וחי עד היום.
קרונזון, אחד הרופאים הישראלים המצליחים בחו"ל, טיפל מאז באלפי חולים, רבים מהם ישראלים. הוא פירסם עד כה כ-500 מאמרים מקצועיים ושישה ספרי הדרכה ולימוד שאותם כתב ביחד עם רופאים אחרים. ביוני הוא קיבל פרס מפעל חיים מטעם אגודת האקו-קרדיולוגים באירוע חגיגי שהתקיים בסן דייגו. זאת הפעם השנייה בלבד שהאגודה, בה חברים כ-20 אלף רופאים ואנשי מקצוע, מעניקה את הפרס הזה לרופא.
"לא המצאתי את המכונות ולא את התיאוריה", מסביר קרונזון. "אני אחד מהחלוצים בתחום המעשי, ושיפרתי את הטכניקה המעשית. אבי העורקים הוא מקור ליצירה של תסחיפים: קרישי דם, חתיכות סידן, חומרים דלקתיים. כל אלה יכולים לזרום מהלב לחלקים שונים בגוף, ובכלל זה המוח, ולגרום להתקפי לב ולאירועים מוחיים.
"הכלי המרכזי לאבחון התסחיפים הוא אקו-קרדיוגרפיה של אזור הלב ואבי העורקים. לפעמים כשמכניסים צנתר לתוך אבי העורקים החלקיקים האלה עלולים להינתק ולעבור למחזור הדם. התוצאה עשויה להיות מוות".
במחלקה של קרונזון יש 40 עובדים, שמונה מתוכם רופאים. מדי יום נבדקים שם כ-150 חולים. במחלקה עושים בעיקר בדיקות אבחנתיות הכוללות אקו-קרדיוגרפיה, בדיקות מאמץ, בדיקות של כלי הדם ובדיקות של הלב באמצעות חומרים רדיואקטיביים.
אנחנו נכנסים לחדרי הבדיקה ורואים על המסך הדמיות של לבבות חולים בשניים ובשלושה ממדים. העורקים הפגועים נראים, כהגדרתו של קרונזון, כפני הירח - עם הרים ומכתשים.
"אני תופש את התפקיד שלי כנווט", הוא אומר. "נניח שלמישהו יש חור בדופן הלב, כתוצאה ממום מולד או מהתקף לב. אנחנו צריכים לדעת איפה בדיוק לסתום את החור ולכוון את הצנתר למקום הנכון. צריך שמישהו יעשה את עבודת התיקון ובאותה עת שמישהו ינווט את הרופא הסותם. אני הנווט שבלעדיו אי אפשר לנחות. יש מנתח ויש מנצח - ואני המנצח.
"תיקון בעזרת צנתר מחליף ניתוחים לתיקון שסתומי הלב, שנמשכו שעות והיתה בהם סכנת חיים. אנחנו מנצלים את העובדה שהוושט עובר מאחורי הלב ונוגע בו. אנחנו מכניסים מתמר לוושט, ומקבלים תמונה באיכות גבוהה".
מה בנוגע לתופעות לוואי או לנזקים?
"האולטרה סאונד האבחנתי לא גורם לנזקים. ייתכן שבעתיד אולטרה סאונד ישמש אותנו למטרות נוספות. למשל, בעצמה גבוהה אפשר להרוס כל מיני תהליכים לא רצויים, כמו קרישי דם וגידולים.
"יש עוד הרבה עבודה בעניין אבל נראה לי שאנחנו בדרך הנכונה. פרט לכך, מתפתחות שיטות הדמיה אחרות באמצעות איזוטופים רדיואקטיביים. אפשר להזריק איזוטופ כזה לווריד ולעקוב אחריו ללב כדי לראות אם הלב מקבל מספיק דם.
"בעתיד נוכל לטפל בלב בלי לחדור אליו. למשל, ידוע שגלי קול בעצמה גדולה יכולים לפרק קריש דם. ייתכן שבמקום להמיס את הקריש בחומרים כימיים או באמצעות בלון, כמו שאנחנו עושים כיום, נעשה את הכל מבחוץ, בחדר המיון, עם מכשיר קטן. זה כבר נוסה על לבם של חולים כאן וגם בישראל".
איך נראה העתיד של רפואת הלב?
"המדע מתפתח בטור גיאומטרי: ב-1900-1970 כמעט לא למדנו דבר על הדמיית הלב, ואילו כיום אנחנו לומדים מדי חודש באופן יחסי יותר ממה שלמדנו ב-70 השנה האלה.
"אחד השיאים הגדולים בתחום התרחש לפני כשנתיים, כשהצלחנו ליצור הדמיה תלת-ממדית של הלב. אנחנו יכולים לראות את הלב כאילו אנחנו יושבים בתוכו ואפשר לעשות את זה מכל כיוון. אני בטוח שעד פרסום הכתבה הזאת נלמד משהו חדש על הדמיית לב.
"אני מאמין שבעתיד הדגש יהיה על רפואה מונעת. כיום אין לנו שליטה על התהליכים הגנטיים הגורמים למחלות לב, אבל יום אחד נוכל להשתלט עליהם ולהקטין את הנזק ללב ולגוף. כמה שנים זה ייקח? אני לא יודע. לפני 100 שנה לא היו אנטיביוטיקה או ניתוחי לב. אני לא יכול להגיד מה יקרה בעוד עשר שנים".
7,000 ליטר דם ביום
על פי הערכות אגודת הלב האמריקאית והמכון ללב, לריאה ולדם, העלות הישירה והבלתי ישירה של מחלות הלב בארה"ב היא כחצי טריליון דולר. בדיקות האקו נהפכו לעניין שגרתי, ובארה"ב נערכות 13 מיליון בדיקות כאלה מדי שנה. מחירה של כל בדיקה הוא 500 דולר, כך שמדובר בעסק משגשג.
מה אנחנו יודעים על הלב?
"הרבה מאוד, הרבה יותר מאשר על איברים אחרים. הלב שואב דם ומזרים אותו לרקמות. לכאורה, זאת משאבה פשוטה. כל התכווצות של הלב מזריקה רבע עד חצי כוס דם מהלב לעורקים. הלב עושה את זה 60-100 פעמים בדקה, כך שמדי יום הוא מזרים כ-7,000 ליטר של דם.
"רפואת הלב יכולה כיום לתקן תקלות רבות באופן כמעט מוחלט, כך שהן לא יתרחשו שוב. אנחנו בהחלט מאריכים חיים, לעתים באמצעות תרופות ולעתים בעזרת ניתוחים. אם הארכתי את חייו של אדם זקן בשנה בלבד, זה נראה ככישלון - אבל בכל זאת הארכתי את חייו בשנה. אם תיקנתי מום בלבו של ילד ואיפשרתי לו לחיות 70 שנה נוספות - זה ניצחון אדיר".
גורם התמותה מספר אחת בעולם המערבי הוא מחלות לב, מסביר קרונזון. עם זאת, ב-30-40 השנים האחרונות הצליחו הרופאים לצמצם את התמותה ממחלות לב באופן דרמטי, 20%-30% לכל שכבת גיל. עשרות מיליוני בני אדם חייבים את חייהם להתפתחויות בעולם הקרדיולוגיה.
"הבעיות נוצרות בגלל רובד טרשתי, פלאק, בדופן העורקים, שהגורם לו הוא חומרים שומניים. אנשים מתים כשהרובד הזה נבקע. הגוף חושב שצריך לסתום את הבקע ועושה זאת באמצעות הזרמה של טסיות דם שיוצרות קריש דם. אספקת הדם לחלק משריר הלב נפסקת, וכך נוצר התקף לב. מצבם של שני העורקים הגדולים, המחברים את הלב למוח, יכול לספק תחזית לגבי ההסתברות שהאדם ילקה באירוע לבבי. לכן לאולטרה סאונד יש ערך גדול במניעת מחלות לב ושבץ מוחי.
"הכלי התרופתי הטוב ביותר שיש בידינו כיום הוא סטטינים, תרופות שהן בבחינת נס רפואי. משתמשים בהם כדי להוריד את רמת הכולסטרול הרע שאחראי להיווצרות הרבדים הטרשתיים. הם מצילים אנשים ומאריכים את חייהם של אנשים בריאים. בזכות הסטטינים, לפחות אנשים יש התקפי לב ושבץ מוחי. הם לא רק מונעים את היווצרותו של הרובד הטרשתי, אלא גם מייצבים אותו כדי שלא יתבקע.
"אולי יום אחד נוכל להוסיף את הסטטינים למים, כדי שכולם ישתו אותם, בדיוק כפי שאנחנו עושים עם פלואור למניעת עששת. אולי זה יקרה כשיפתחו סטטינים ללא תופעות לוואי - כיום מדובר בכאבי שרירים ובפגיעה אפשרית בכבד".
קרונזון זוכה להערכה רבה בקרב הקולגות שלו. ד"ר קרלוס רואיז, מנהל המחלקה לטיפול במחלות לב מבניות בבית החולים לנקס היל בניו יורק, אומר כי קרונזון הוא "מענטש". "אני בעסק הזה כבר 39 שנה ואף פעם לא פגשתי אדם ברמה מקצועית ואישית כזאת", אומר ד"ר רואיז. "הוא מומחה וחלוץ ברמה בינלאומית בתחום הדמיית הלב".
פרופ' דן גילון, מנהל המחלקה לאקו-קרדיולוגיה במרכז הרפואי הדסה, מספר שכאשר הוא מטפל במקרה חריג, הוא לא מהסס להתייעץ עם קרונזון בטלפון או דרך האינטרנט. " הוא מעולם לא הצניע את עובדת היותו ישראלי. הוא נחשב לבר סמכא ולאחד המובילים בעולם בתחום הקרדילוגיה הבלתי פולשנית ובמיוחד באקו-קרדיוגרפיה".
פרופ' גדי קרן, מנהל המערך הקרדיולוגי באיכילוב, מצטרף: "פגשתי בימי חיי הרבה מורים ומרצים. קרונזון הוא מהטובים שבהם. תמיד היה אכפת לו ממה שקורה בישראל, והוא מגיע הנה לעתים תכופות כדי ללמד ולסייע, למשל בהקמת מחלקת הצנתורים. מה שהוא מלמד נשאר אתך במשך הרבה שנים".
לטפל בלב בלי לחדור אליו
קרונזון נולד ב-1939 בחיפה, למד בתיכון הריאלי, עבד כמציל בבריכה, שימש כמורה להתעמלות בבית ספר לבנות דתיות, לימד עברית בתיכון ערבי וביים הצגות בבית ספר בירושלים.
אבל החלום האמיתי שלו היה לעסוק ברפואה. הוא בא ממשפחה של רופאים: כל אחיו ואחיותיו של אביו, שנספו בשואה, היו רופאים. "כשניסיתי להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית התחריתי במאות מועמדים. אמרתי למישהו שאם יקבלו אותי אתחייב לעבוד כל החיים, ולא אכפת לי הכסף - רק שייתנו לי שלוש ארוחות ביום".
הוא למד בעתודה, סיים ללמוד ב-1964 ועשה סטאז' בבתי חולים בתל אביב. לאחר שהתגייס, שירת כרופא מוטס בצנחנים. במהלך שירותו הצבאי השתלם ברפואה פנימית בהדסה. "ישראל היתה ענייה וסוציאליסטית", הוא אומר. "בניגוד לימינו, הרפואה השתרכה מאחור. קראתי ספרות רפואית בינלאומית וקינאתי. לא אהבתי את המשרה שקיבלתי, כקרדיולוג בהדסה. גם המשכורת שהייתי צריך לקבל לא שולמה".
ב-1971 החליט קרונזון לעבור לארה"ב, והתחיל לעבוד בבית החולים אלברט אינשטיין בברונקס, ניו יורק. "באתי לשם כמומחה, אבל גיליתי שיש לי הרבה ללמוד. התמחיתי שנתיים בקרדיולוגיה בימים שבהם התחילו לפתח את כל עניין הצנתור של העורקים הכליליים. התכוונתי לחזור ארצה לעשות את זה בבית חולים ישראלי. התראיינתי למשרה בבית חולים בישראל והתברר לי שהצנתור הכלילי לא מרגש אותם. הם אמרו לי שאפשר לעשות את זה רק בארה"ב, כי מנסים את הטכניקה הזאת רק על אפרו-אמריקאים, ואם הם מתים לא מדווחים על זה. החלטתי להישאר פה. מאז ביצעתי אלפי צנתורים".
קרונזון עבר לבית החולים של אוניברסיטת ניו יורק ונשאר שם עד היום, כבר 38 שנה. "בתקופה הזאת עסקתי בהדמיה של הלב לצורך אבחנה. תחילה עשינו זאת בשיטות פולשניות כמו צנתור, ואז הבנתי שהעתיד של רפואת הלב נמצא בהדמיה בלתי פולשנית. לאנשי המקצוע לקח זמן להבין שזאת השיטה העתידית. בהתחלה אפשר היה לראות את הלב בממד אחד, ובאמצע שנות ה-70 כבר פיתחו מכשירים שאיפשרו מבט דו-ממדי. אז חלה מהפכה גדולה שאיפשרה לנו לראות את זרימת הדם באזור הלב באמצעות התיאוריה של הפיסיקאי כריסטיאן דופלר. מאוחר יותר השתמשו חוקרים בגלי קול כדי לחשב בעזרת שיטתו את מהירותם ואת אופי זרימתם של נוזלים.
"בעקבות הגילויים של דופלר נבנה מכשיר המייצר גלי קול שאנחנו לא שומעים ועוקב אחריהם. כשגלי הקול האלה פוגעים בכדוריות הדם, הם חוזרים בתדירויות שונות. זה מאפשר לנו לחשב את תנועת הדם באמצעותם.
"המהפכה הזאת גרמה לנו להבין את זרימת הדם בלב. אם מסתם מוצר, אפשר לחשב תוך דקה עד כמה - במקום להשתמש בצנתור מסובך שנמשך שעות. עד תחילת שנות ה-70 היה הצנתור הדרך היחידה לאבחן בעיות במסתם, למשל אם הוא מוצר או דולף. כיום אנחנו מאבחנים את כל מחלות המסתמים באולטרה סאונד.
"אני לא מאמין באלוהים", הוא אומר. "אבל קשה להאמין שהעולם המורכב שלנו נוצר סתם ככה. פעמים רבות אני מגלה שיש כל כך הרבה חכמה בטבע, ואי אפשר שלא לחשוב שמה שעומד מאחורי זה הוא דבר אדיר. הלב, למשל, הוא משאבה פשוטה שיש בה כל כך הרבה חכמה. יש כאן משהו מדהים שגורם לדברים לפעול באורח פלאי. אנחנו, בני האדם, לא הצלחנו להמציא אלפית האחוז מגוף האדם. לא הצלחנו ליצור אפילו תא אחד. נכון, אנחנו מבינים כמה דברים, אנחנו מפענחים פה ושם, אנחנו עושים מעשים גדולים ברפואה - אבל זה עדיין לא מגיע לקצה ההבנה של הפלא שנקרא גוף האדם.
"לפעמים יש דברים שאנחנו לא מבינים, עד שבוקר אחד אנחנו מגלים כמה חכם היה מי שהמציא אותם. לעתים אני שואל את עצמי למה יש חלק מסוים בלב שנראה לא נחוץ ולמה סיבכו את הלב כל כך. ואז יום אחד אתה מבין שיש לזה תכלית, ואלמלא החלק המסוים הזה - הלב לא היה עובד כל כך טוב".
לא מנסה להתעשר מרפואה
ד"ר גילה פרק, גם היא ישראלית, משמשת כסגניתו של קרונזון. פרט לה, עובדים במחלקה שני מתמחים ישראלים. "זאת הדרך הטובה ביותר לשמור על המורשת שלי. הרי על הקבר שלי יכתבו רק את שמי ואת תאריך הלידה והמוות. חשוב לי להשאיר הרבה תלמידים שיגידו שקרונזון לימד אותם. בתלמוד כתוב 'והעמיד תלמידים הרבה', ובעיניי אין דבר חשוב מזה.
"אני עובד במחלקה הזאת 37 שנה, ואני כבר חושב על פרישה - לא מעשייה אלא מניהול. התחלתי את הדרך במעבדת הצנתורים, ששכנה במרתף. פעם בשבוע בדקתי חמישה חולים, לא היתה לי מזכירה, לא טכנאי, לא רופא נוסף. מאחורי הקלעים התנהל מאבק: הרופאים שביצעו צנתורים לא רצו תחרות. לקח לי שנים להוכיח שטוב יותר לבחון את המצב באופן לא פולשני".
קרונזון פיתח בשנים האחרונות מכשיר שממתין לאישור ה-fda (מינהל המזון והתרופות האמריקאי): "כשמתרחש פרפור פרוזדורים, כלומר הפסקת הפעילות הסדירה של הלב, צריך לתת שוק חשמלי. לפני כן חייבים לוודא שאין בלב קריש דם, מפני שהוא עלול לעבור למוח. מבחינה לוגיסטית זה מסובך, ולכן בניתי מתמר שיכול לבצע הדמיה דרך הוושט - אך גם לתת שוק חשמלי. יש לי הרבה קשרים בעולם, וניסיתי את המכשיר באיטליה ובהולנד - והוא עבד. עדיין לא הצלחתי לקבל אישור מהרשויות האמריקאיות, ואני ממתין כבר חמש שנים".
הקמת חברה לשיווק המוצר הזה?
"אני לא מנסה להתעשר מרפואה. אני מרוויח יפה. אני רוצה להבין דברים טוב יותר, לפתור אתגרים ולעזור לחולים לעבור לעולם פחות פולשני בתחום רפואת הלב".
למרות השהות הארוכה בארה"ב, קרונזון לא ניתק את הקשר עם ישראל. לו ולרעייתו זיווה יש דירה בתל אביב ובית בקיסריה. הוא מבקר כאן לעתים קרובות, ומבחינות רבות משמש ראש גשר בין הרפואה האמריקאית לרפואה הישראלית.
באמצע שנות ה-70 הוא פתח את מעבדת הצנתורים בבית החולים איכילוב. "כל טכניקה רפואית חדשה שבה עסקתי בתחום רפואת הלב הבאתי לארץ", הוא מעיד על עצמו. "הכנסתי את האקו-קרדיוגרפיה לבית החולים רוטשילד בחיפה, פירסמתי את המאמר הראשון בעברית על אקו-קרדיוגרפיה, לימדתי במשך 15 שנה קורס בקרדיולוגיה באוניברסיטת תל אביב".
מה רמת רפואת הלב בישראל?
"כיום הרופאים הישראלים הרבה יותר פתוחים לקבל דברים חדשים ולעשות שינויים. עשרות מהם באים להתמחות במרכזים הרפואיים החשובים בעולם, ויש להם שם טוב מאוד".
מה ההבדל בין הטיפול בישראל לטיפול בארה"ב?
"ההבדל המשמעותי הוא הכמות. בבתי החולים בארה"ב יש יותר ניסיון בטיפול במחלות נדירות, פשוט כי זו מדינה גדולה. במדינה קטנה כמו ישראל קשה להתמחות במחלות נדירות".
אתה מטפל בישראלים רבים.
"נכון. הם היו מגיעים הנה כי הרופאים הישראלים לא היו יכולים לטפל בהם, או שהרופאים שלהם הרגישו שאין להם מספיק ניסיון או את הציוד המתאים. בשנות ה-70 המוקדמות באו לכאן כדי לעבור ניתוחי מעקפים, כי בישראל לא היה מספיק ניסיון בתחום. זה לקח כמה שנים, אבל הרופאים הישראלים מספיק מוכשרים וגמישים כדי להתעדכן, וכיום הם עושים עבודה טובה בתחום.
"אני מעריך שאת מה שאני עושה כיום, כבר עושים בישראל או שיעשו בעוד שנתיים-שלוש. צריך ניסיון רב כדי לקחת את הטיפול הזה ולהפוך אותו לשגרתי. הידע הרפואי הוא קומודטי: אם בהודו רוצים ללמוד טכניקה מסוימת הם יבואו וילמדו את זה כאן, וירוצו עם זה הלאה".
אתה תופש את עצמך כישראלי או כאמריקאי?
"אני רוצה לחשוב שזיווה ואני יצורים קוסמופוליטים. ההודים אומרים שהשלב הראשון בדרך לנירוונה הוא המסע לחוסר בית. אתה צריך לאמן את עצמך שהאושר לא תלוי במקום שבו אתה חי ולא באנשים שמקיפים אותך, אלא בך. אני חי בארה"ב עם הישראליות שלי. אני חולם וכותב בעברית, וכשאני קם בבוקר אני קורא חדשות באתר 'הארץ'. החברים הטובים שלי חיים בישראל. ולא - אני לא גר שם. החיים בארה"ב יותר נוחים ויותר משתלמים כלכלית".
לקרונזון יש גם קשר חזק להודו. הוא ביקר שם בפעם הראשונה ב-1973, כשהגיע לנפאל השכנה בהזמנת המלך כדי לשמש כיועץ לטיפול במחלות לב. שנה לאחר מכן הוא פגש בניו יורק את ד"ר נרש טריהן, רופא לב הודי ומגדולי מנתחי הלב בעולם. בשנות ה-80 היה טריהן מקורב לראש ממשלת הודו רג'יב גנדי, שביקש ממנו להעלות את רמת הרפואה המקומית. טריהן התנה זאת בכסף ובציוד, וכשקיבל אותם - הביא עמו את קרונזון, שפתח עמו מרכז רפואי לניתוחי לב בניו דלהי.
"טריהן הציע לי להצטרף אליו, אבל לא רציתי לחיות בהודו. נהפכתי ליועץ ולחבר מועצת המנהלים של המרכז הרפואי, וכל דבר חדש שעשיתי בתחום רפואת הלב לימדתי גם שם".
30 דקות הליכה ביום מספיקות
"אם אתה סובל מעלייה ברמת הסוכר, אם יש לך רמה גבוהה של כולסטרול רע ורמה נמוכה של כולסטרול טוב, אם יש לך לחץ דם גבוה, אם אתה מעשן, אם ההורים שלך לקו במחלות לב בגיל צעיר - אתה צריך לגשת לבדיקה", אומר פרופ' יצחק קרונזון. "בין השאר, כדאי מאוד לבדוק את עורקי הצוואר, שמעבירים את הדם מהלב למוח".
האם אתה ממליץ לכל אחד ליטול סטטינים?
"אני צריך סיבה טובה כדי להמליץ על כך, אבל הסיבות האלה מתרבות. פעם אמרנו שצריך לטפל באנשים שרמת הכולסטרול הרע שלהם היא 130 מיליגרם ומעלה ל-100 סמ"ק. כיום הכללים שונים, ואנחנו רוצים להוריד את רמת הכולסטרול הרע אל מתחת ל-100. רופאים מסוימים מנסים להוריד אותה אל מתחת ל-70. אפשר לעשות את זה בעזרת הסטטינים. גם בקרב אנשים חולים, הסיכון למות ממחלת לב קטן ככל שרמת הכולסטרול הרע יורדת".
ומה בנוגע אליך?
"אני לוקח סטטינים. אבי קיבל התקף לב בגיל 47, כך שאני צריך להיזהר".
מה כדאי לאכול?
"ירקות, פירות, דגים ודגנים מלאים. כשהייתי ילד חשבו שבריא לאכול כבד, כי הוא מחזק את הגוף, אבל כיום אנחנו חושבים שזאת פיסת בשר שמאוד לא כדאי לאכול. יש עמים ששינו את הרגלי האכילה שלהם ומצב בריאותם הורע או השתפר. ביפן היו מעט התקפי לב באופן יחסי, כנראה בגלל צריכת הדגים הגבוהה. יפנים שעברו להוואי והתחילו לאכול המבורגרים סבלו מיותר התקפי לב".
חשוב לעשות כושר גופני?
"כנראה ש-30 דקות הליכה מהירה ביום מספיקות. לא ברור אם מי שירוץ מרתון יחיה יותר".
מתמחה במרד על הבאונטי
בבוקר שאחרי הפיגוע במגדלי התאומים ב-2001, התבקש פרופ' יצחק קרונזון להגיע בדחיפות לאזור, כדי לסייע במקרה שיהיה צורך במומחה להדמיית הלב. הוא ארז תיק, דחף לתוכו מכשיר להדמיית לב ויצא בליווי משטרתי לגראונד זירו. השוטרים, הכבאים, החיילים והאזרחים במקום היו עייפים מלילה ללא שינה. לרבים מהם לא היה תפקיד מוגדר, והבלבול היה גדול.
קרונזון מצא את עצמו משוטט ללא מטרה, ולבסוף החליט שהוא יועיל יותר בבית החולים. את קורותיו באותו יום עצוב כתב בסיפור "גראונד זירו", שפורסם ב"הארץ", וכעת עומד לצאת בספרו החדש "כי מנגד תראה" (הוצאת עם עובד). בסופו מופיע ניתוח מעמיק שכתב חוקר הספרות דן מירון, הבוחן את סיפוריו של קרונזון - שלדבריו משכו קהל חסידים לא גדול אבל נאמן ונלהב.
הכתיבה היא נדבך חשוב בחייו של קרונזון, וזה יהיה ספרו הרביעי. קרונזון הגיע אל הכתיבה במקרה. "תמיד סיפרתי סיפורים לחברים. הרפואה מציעה הרבה דרמה ולפעמים גם סיפורים גרוטסקיים. חברי, המאייר דני קרמן, אמר לי: למה שלא תכתוב? התחלתי לכתוב מדור ב'דבר השבוע', שנקרא 'זיכרונותיו של רופא'. האמת היא שכיום אני לא כל כך אוהב את הטורים האלה, כי הם היו קצת מוגזמים, אבל התגובות היו יפות".
קרונזון המשיך לכתוב כמה סיפורים בשנה. הם עוסקים בעניינים מגוונים, כמו תולדות הרפואה, חייה של משפחתו באירופה שלפני המלחמה, ישראל של ימי הצנע, זכרונות ילדות מחיפה, החיים בארה"ב, עלילותיו בהודו, וגם תחום אחד שבו נהפך לדבריו למומחה - המרד על הבאונטי.
מנתח את העתיד: "אם איפשרתי לילד לחיות 70 שנה נוספות - זה ניצחון אדיר"
חיים הנדוורקר | ניו יורק
7.9.2010 / 11:21