פרופ' מאהר דבאח: "חברות צריכות לשאוף להבסת המתחרים ולא להבסת התחרות"

פרופ' מאהר דבאח, מייסד המרכז להגבלים עסקיים במכללה למינהל, אמר שהטענה לפיה במשק הישראלי יש ריכוזיות, שווה דגש מיוחד. ישנם כמה קולות שמשוכנעים שאין ריכוזיות במשק, או שהם משוכנעים שהיא הולכת ופוחתת. אך למעשה כל כלכלן יכול להוכיח את קיומה של הריכוזיות ע"י בדיקת מספר השחקנים אל מול הנתח שלהם מהשוק.



נתחיל בכך שנודה שאין כלכלה בעולם שנטולת ריכוזיות באופן מוחלט, זה תמיד קיים בצורה כזו או אחרת, וישראל היא לא יוצאת מהכלל. מחקרים שונים דנים במיקומה של ישראל מול מדינות אחרות מבחינת ריכוזיות. יש שאומרים שהמצב בישראל נורמלי יחסית לשאר המדינות, יש שאומרים שאנו נמצאים במקומות הראשונים בטבלה. אך ריכוזיות יש לבחון במישור המיקרו כמו בזה של המאקרו- רק לאחר מכן ניתן לעשות מחקר השוואתי בין כלכלות שונות במישור הגלובלי.



המסקנה של דבאח היא שיש מידת ריכוזיות במשק הישראלי, ושהיא דורשת טיפול. כעת עולה השאלה מהי האידאולוגיה בה ראוי לנקוט?,האם צריך לשאוף למדינה קפיטליסטית נטו או סוציאליסטית? דבאח קובע כיאין כאן קונפליקט, ושתי השיטות יכולות להתקיים ביחד. קפיטליזם יכול להוות מודל שביל זהב בעל יתרונות מול השיטה הסוציאליסטית, אך חשובה כאן גם הרגולציה.



הרגולציה נחוצה כאשר מטרת השחקנים הופכת להיות הבסת התחרות במקום הבסת המתחרים דרך תחרות לגיטימית. דבאח טוען שמחנה מתנגדי הריכוזיות לא טוענים בעד סוציאליזם מוחלט, וכי תחרות היא מילת מפתח אשר מוסכמת על כל הצדדים.



על מנת שתהיה תחרות דרושים תנאים בסיסיים למניעת מצב בו שחקן מסוים נהנה מיתרון בלתי הוגן, קיום חסמי מסחר, חסמי מעבר, קיום אי ודאות לגבי השחקנים, קרטלים ומונופולים. שליטת פירמידות ובעלות צולבת בין נכסים ריאלים לפיננסים אינה בריאה. אמנם מבנה של פירמידות מאפשר יעילות כלכלית בעתות משבר, אך לא כל עת היא עת משבר.



דבאח אף מעלה את נושא הפערים בין השכבות הסוציו-אקונומיות כגורם המקנה לישראל בעיתיות גבוהה יותר מאשר במדינות אחרות בעולם, ואמר כי מאחר ומדובר על נכסי הציבור, אי אפשר להתעלם מהציבור הרחב עצמו. הוא תולה את הפתרון במיסוי, עידוד עסקים קטנים והגבלים עסקיים. וכן אמר שהתמודדות עם בעיה כזו צריכה להתמקד במבנה הספציפי של השווקים. "דיני ההגבלים שהתגבשו באים להגן לא רק על הצרכנים או היצרנים, אלא גם על מבנה השוק ועל קיום התחרותיות עצמה".