"גם אפל נכשלה עם מכשיר הסלולר הראשון"

הג'י.פי.אס שניווט אותנו בדרכנו למשרדי חברת מודו באזור התעשייה בכפר סבא השתבש. זה היה הרגע שבו היזם שהקים את החברה, דב מורן, התגלה כתחליף אנושי לא רע למכשיר הלווייני. במשך דקות ארוכות הוא סיפק לנהג התועה הסברים מדויקים ומפורטים בטלפון כיצד להגיע למשרדי החברה - בסבלנות, ברוגע, בבהירות, עם ציוני דרך רבים ומרגיעים ("מימינך איצטדיון, תיכף רמזור, תעקוף את מגה משמאל"), והוא לא הרפה עד שווידא סופית שהאורח הגיע ליעדו.

אם מודו תספק כזה שירות משובח ללקוחותיה, אולי יהיה לה סיכוי להשיג דריסת רגל בשוק הסלולר העולמי הצפוף, הרווי והאגרסיבי. עד שזה יקרה מורן שקוע עמוק במאבק הקיומי של המיזם היומרני שהקים. הוא אמנם יכול היה מזמן לפרוש, לרכוש לעצמו יאכטה ולהסתובב בעולם. ואולם תחת זאת בחר לבלות 20 שעות ביממה במשרדי החברה ברחוב עתיר ידע בכפר סבא - להילחם, לעבוד על עוד גרסה ועוד גרסה של מכשיר הסלולר שלו, לנסות להגיב לקצת המטורף שבו שוק הסלולר מתפתח, ולקוות לטוב.

יומרני? אם לא היה מדובר ביזם שאחראי על המצאת הדיסק און-קי - פריט שמצוי כיום כמעט בכל כיס בעולם - סביר להניח שהיינו משתמשים במונח "פנטזיונר". מה מביא יזם ישראלי, מוכשר ונחוש ככל שיהיה, לפתח מכשיר טלפון סלולרי, בעולם שבו ענקיות אלקטרוניקה ודיגיטל כמו אפל, נוקיה, סמסונג ואריקסון הן השחקניות המובילות? אלה, מן הסתם, הן תהיות וספקות של אנשים שלא כבשו את העולם בהמצאותיהם.

מורן מסתכל על שוק מכשירי הסלולר ולא רואה את צילם המאיים של הענקים האלה. הוא רואה מספר גדול ומפתה של 200 מיליארד דולר בשנה - שווי שוק המכשירים הסלולריים שנמכרים מדי שנה בעולם, ואומר לעצמו: "אני רוצה 1% מזה. גם 2% טוב".

מורן הצליח לכבוש את העולם, או לפחות להיות האיש שחתום על המצאה שכבשה את העולם. זו הסיבה שהוא מרגיש שהוא יכול לעשות זאת פעם נוספת. זו הסיבה שכמה קרנות הון סיכון, אנג'לים, חברות השקעה ומוסדיים החליטו להמר ולהשקיע במיזם שלו סכום של יותר מ-100 מיליון דולר. זו הסיבה שלמרות השינויים הדרמטיים שחלו בשוק הסלולר בשלוש השנים מאז שמודו יצאה לדרך, מורן לא מרים ידיים.

אחד המשקיעים שלו כבר התייאש מהמיזם והפסיק להזרים לו כסף. הבנקים וחברות הביטוח דוחים אותו ולא מוכנים לספק מזומנים למיזם שלו. למעשה, יזמים רבים היו כנראה מתייאשים ומרפים מזמן. מורן לא. בקופתה של מודו נותרו מזומנים שיספיקו עד אמצע 2011. זהו אופק קצר מדי של פחות משנה. לכן, הוא נערך לפנות ללב שלכם. ליתר דיוק: לכיס שלכם. בחודשים הקרובים מתכנן מורן להנפיק את מודו בבורסה ולגייס הון מהציבור. אולי הציבור יאמין בו יותר מאשר סוללת הבנקאים הסרבנים והטייקונים שהפנו לו גב.

קחו כל דילמה ישראלית עסקית טיפוסית, ותמצאו בה את מורן. כבר 20 שנה הוא נמצא בחזית של התעשייה המתקדמת הישראלית. הוא הצליח להקים חברה גדולה כמו אם-סיסטמס ומכר אותה לחברת סאנדיסק תמורת 1.55 מיליארד דולר. הוא התמודד עם הבחירה בין להצמיח חברה גדולה לבין לממש אותה ולעשות אקזיט בזמן - ובחר במימוש. הוא ייצר במו ידיו מאות מקומות עבודה, וגם היה שותף לגדיעתם של מקומות עבודה כשמימש את מניותיו - וכך גם כעת במודו, כשהוא מנסה להתייעל ולשמור על מזומנים להמשך הדרך. הוא טעון בביקורת על המשקיעים המוסדיים והבנקים בישראל שמעדיפים להשקיע בחו"ל ולא בתעשייה ישראלית יצרנית. גם בחייו האישיים יש לו סיפור מרתק, כחילוני הנשוי לאשה חרדית וחלק מארבעת ילדיו בחרו ללכת בדרכה של האם.

בגיל 55, רגע לפני ראש השנה, אנחנו מוצאים את מורן טרוד בהשקת המכשיר החדש של מודו - טלפון סלולר זעיר המכונה מודו t, שמורן ושאר אנשי חברתו מייחלים להצלחתו. 110 עובדים נותרו במודו לאחר שני גלי הפיטורים שהחברה עברה. בשיאה העסיקה החברה כ-250 איש - חלקם בחברת התוכנה שפיתחה את מערכת ההפעלה של מודו, סקיי מובייל, שקרסה בלב המשבר הכלכלי. "פיטרו הרבה עובדים. זה כואב", הוא אומר בראיון חג מיוחד ל-themarker. בראיון מלווה אותו אחד מבניו - חובש כיפה ולבוש ציצית.

מורן טרוד כיום בעיקר במציאת מקורות מימון נוספים למודו. על הפרק עומדת כנראה הנפקה בבורסת תל אביב. מורן לא מודה ולא מכחיש בשלב זה את החלטת החברה לצאת לבורסה. ל-themarker נודע כי מודו כבר בחרה חתם להנפקה - כלל חיתום פיננסים - ומתכוונת לגייס 25-50 מיליון דולר לפי שווי של 100-200 מיליון דולר.

"יש לנו מזומן שמאפשר לנו להגיע עד אמצע 2011. הבעיה היא איך להגדיל את המכירות", אומר מורן, ומבקש להבהיר שאם מודו אכן תבחר באפיק הבורסאי - זה לא מעיד על כך שהמשקיעים הקודמים של החברה כבר אינם מאמינים בה. "צריך הון חוזר, וזה לא משהו טריוויאלי בישראל. קשה לקבל אשראי בנקאי. הבנקים בישראל לא בנויים כבנקים לתעשייה, אלא כבנקים מוכוונים לשוק הצרכנים הפרטיים".

לא בטוח שמורן היה בוחר מלכתחילה לגייס כסף מהציבור באמצעות פנייה לבורסה, אבל נראה שהקושי באקלים הכלכלי הנוכחי לגייס כסף באפיקים אחרים הוביל אותו לכך.

מודו גייסה מאז הקמתה יותר מ-100 מיליון דולר - חלק מכך מקרנות הון סיכון ישראליות מוכרות, כגון ג'מיני וג'נסיס פרטנרס; חלק אחר הגיע מסנדיסק; וחלק לא מבוטל הושקע על ידי מורן בעצמו - מקרה נדיר בתעשייה הישראלית, שבה יזמים לא נוהגים לסכן את כספם. מודו קיבלה גם השתתפות קטנה בעלות הפיתוח של מוצריה מהמדען הראשי.

ואולם בשלב שבו נמצאת מודו כעת, כשעל פי הערכות היא מוכרת בסכום של 20-30 מיליון דולר בשנה, לא קל לה לגייס כסף חדש. לכן ננקט הצעד החריג: - פנייה לבורסת אחד העם. מודו עומדת בפני השקעות שיווקיות עצומות במטרה להחדיר לשווקים מערביים את הגרסה הבאה של המכשיר שפיתחה. עד כה נמנעה מודו מלחדור לשווקים אלה באופן מאסיבי, בשל העובדה שהדור הקודם של המכשיר שפיתחה לא תמך ברשתות סלולריות מדור 3.

מורן מאמין שהבורסה הישראלית תאיר למודו פנים - ממש כפי שחברות ביוטכנולוגיה ישראליות הצליחו בבורסה. "חברות הביוטכנולוגיה פנו לבורסה הישראלית ופתחו בה את השער", אומר מורן. "אני מקווה שגם חברות טכנולוגיה יפנו לבורסה כאן ויעשו את זה למטרה העיקרית שעבורה הוקמה בורסה: גיוס כסף למימון צורכי הגידול של חברות".

"אני לא חושב על זה. אנחנו עכשיו במלחמת חפירות, וכשיורים עליך אתה לא חושב מה הסיכויים שלך להצליח - אתה משיב אש. גם באם-סיסטמס היו תקופות שהיתה תחושה קשה, שהיו ספקות לגבי הסיכויים. התחרינו בסמסונג, טושיבה, סנדיסק ומיקרון - וכל אחת מהן לא היתה קוטלת קנים. השאלה היא לא מי מתחרה בך, אלא מה אתה עושה ומה גודל השוק, ובעיקר אם אתה מסוגל להחזיק מעמד. טבע, למשל, נהפכה לגדולה והצליחה מכיוון שכיוונה מתחילת הדרך לשוק הגנרי הגדול. צ'ק פוינט התחילה בשוק קטן וצמחה עם השוק שגדל. אבל אלה לא הנוסחות היחידות להצלחה".

"כן, באופן סלקטיבי. בכל השקעה צריך לבחון את הסיכון מול הפוטנציאל. מה האלטרנטיבה? שכל כספי הפנסיה של החוסכים הישראלים יושקעו רק באג"ח של ממשלת ארה"ב? משקיעים מתוחכמים בוחנים את החברה, את האנשים, את גודל השוק, את הפוטנציאל, את הקשיים ואת ההיסטוריה. אין השקעה שיש בה רק פוטנציאל בלי סיכון. גם בתחום האג"ח, מה שנראה לאורך ההיסטוריה כנטול סיכון, התגלה במשבר האחרון כהשקעה מסוכנת".

"אני לא מנהל באסטה. אם נקים דוכן פלאפל מול השער של הקריה כנראה נצליח ללא סיכון, וגם זה לא מדויק. הקמתי את מודו כדי להצליח, ואני לוקח הכל על הגב שלי. בדרך אתה עובר דרך ייסורים וסופג קיתונות של בוז ולעג. אתה חווה אכזבות וקשיים שלא ציפית להם. אבל אני מאמין בהצלחה של מודו. רק מי שנחוש, בסופו של דבר יעשה את זה. סיכון? כמובן שיש. אבל הסיכוי הוא מדהים, כי השוק נפלא, כי יש לי בחברה אנשים מצוינים ויש לנו רעיון טוב. עם רמת הנחישות שכבר הפגנו בהיסטוריה - גם אם היו כישלונות ויהיו בעתיד - נתקן, נשפר ונביא את זה לאן שצריך".

"אין ספק שסיפור היזמות שלי באם-סיסטמס והרקע שלי תרמו מאוד בגיוס כספים. אבל אף אחד לא חשב שהנה יש לנו כאן מישהו שפיצח את נוסחת ההצלחה ושיעשה לנו אם-סיסטמס מספר 2. מודו היא סיפור שונה. חלק מהמשקיעים שמו את הכסף בגלל המנכ"ל, וזה כמובן מטיל עלי אחריות נוספת. אחרים חשבו שמודו זה סיפור מעניין. שהפוטנציאל הוא עצום. חברות טועות. חברה טובה יודעת לטעות ולתקן. הכי קל זה להתייאש. במיוחד בישראל.

"גם אפל נכשלה עם מכשיר הסלולר הראשון שהיא השיקה עם מוטורולה. אבל אפל היא חברה מדהימה, כי היא טעתה והשיקה מוצרים שלא הצליחו, ולאחר מכן היא תיקנה אותם. אני חושב שחלק גדול מהמשקיעים של מודו ידעו מההתחלה שזה לא יעבוד כבר במכה הראשונה, אבל האמינו שזה יעבוד במכה השנייה או בהמשך. בינתיים אף אחד מהמשקיעים לא התייאש ונטש. היו כאלה שהתאכזבו, אולי כי היו להם ציפיות להצלחה מהירה יותר. הם גם מבינים שההנפקה בבורסה, אם זה אכן מה שנעשה, היא לא אקזיט. הם מבינים שזה תהליך ארוך. חוץ מזה, הם מבינים שחשוב שחברה כמו מודו תהיה קיימת בהיי-טק הישראלי".

מורן נולד בישראל ב-1955. הוא למד כעתודאי בטכניון ושירת בחיל הים, בתפקידו האחרון שם שימש ראש מדור מיקרו-מחשבים. כמה שנים לאחר שהשתחרר הקים עם חבריו את אם-סיסטמס, שעסקה בפיתוח מוצרי אחסון מידע על פלאש. הדיסק-און-קי שהחברה המציאה זכה להצלחה עולמית ניכרת והוגדר כאחת ההמצאות הבולטות בתחום מוצרי הצריכה במאה השנים האחרונות.

אם-סיסטמס, בניהולו של מורן, גדלה למכירות של קרוב למיליארד דולר, והיתה חברה ישראלית בולטת הנסחרת בבורסת נאסד"ק בניו יורק. ב-2006 נמכרה החברה לסאנדיסק. מורן, שהחזיק ב-6% ממניות אם-סיסטמס באותה תקופה, יצא מהאקזיט עם עשרות רבות של מיליוני דולרים.

הדיסק-און-קי רשם הצלחה אדירה בעולם - עם מאות מיליוני משתמשים ומכירות של מיליארדי דולרים בשנה. למרבה הפלא, למרות היכולת להעביר בנקל קבצים במייל ולמרות הטלפונים החכמים - גם כיום, המוצר עדיין נמכר בכמויות אדירות, וגם סאנדיסק רווה ממנו נחת. על אף שמחיר הזיכרון ירד בערך למחצית לעומת שנה קודמת, אנשים עדיין קונים זיכרונות עם נפח גדול יותר. כך למשל, דיסק-און-קי בנפחים של 16 או אפילו 64 ג'יגה בייט אינם נדירים, ומשמשים לגיבוי ההארד דיסק או העברת סרטים - שימושים שכלל לא עלו על דעתו של מורן כשהמציא את המוצר.

בהרצאה שהעביר ב-2009 ליזמים ישראלים בחברות סטארט-אפ הודה מורן בגילוי לב כי כשהקים את אם-סיסטמס הוא לא חשב שיש לו רעיון גאוני. בתחילת נאומו הודה בגילוי לב: "לא נולדתי גאון, לא שירתתי ב-8200, לא סיימתי לימודי mba וכשהתחלתי את דרכי כיזם לא היה לי מושג קלוש איך מנהלים חברה".

מורן גר בכפר סבא, באותו בית שבו התגורר לפני מכירת אם-סיסטמס לסנדיסק. אשתו חזרה בתשובה ונהפכה לחרדית, והוא חילוני. בעוד שבתו הגדולה חילונית לחלוטין, בנו הקטן הולך עם פיאות, והשניים האחרים נמצאים בתווך שבין חרדים לחילוניים.

מורן הוא וורקוהוליק. "אני עדיין עובד 20 שעות ביממה", הוא אומר. כשלוחצים אותו לפינה ומבקשים שיספק פרט פיקנטי על עברו, הוא משיב: "לא נעים להגיד, אבל אני אדם נטול פיקנטריה". כששואלים אותו איזה רכב הוא מחזיק, הוא עונה: "רכב שנוסע טוב. זה העיקר, לא?". והיכן הוא גר? "בבית", הוא משיב בלקוניות.

לדבריו, הוא לא יצא למסע של מודו כדי להרוויח עוד כסף. "אני עובד קשה כי אני רוצה להביא ערך. כך חונכתי וזאת אמונתי. לא חזרתי להיות יזם לאחר המכירה של אם-סיסטמס לסאנדיסק כי רציתי יאכטה, מטוס או כבוד".

מודו היא כבר מזמן לא חברת סטארט-אפ צעירה, אלא חברה טכנולוגית בוגרת. לחברות מסוגה יש צורך במימון של קרנות המתמחות בהשקעה בחברות טכנולוגיה בשלות (late stage funds), אבל כאלה אין כמעט בנמצא בישראל - וזהו אחד מעקבי האכילס של ההיי-טק הישראלי. זו, לפי מורן, אחת הסיבות לכך שהוא נאלץ להגיע לבורסה.

"יש כאן תופעה מדהימה", אומר מורן. "אין כאן קרנות צמיחה (תחום הנקרא בחו"ל growth funds, מעין תחום ביניים בין רכישות ממונפות לבין השקעות הון סיכון בשלב מאוחר, ס"פ וג"ג). קרן ויולה היא היחידה שמשקיעה בחברות היי-טק בשלבים מאוחרים טרם ההנפקה. העובדה שאין כאן מימון לחברות טכנולוגיות בשלבים מתקדמים יותר היא אחת הסיבות לנפילתו הפוטנציאלית של ההיי-טק הישראלי. לא הייתי רוצה שבעוד עשר שנים ייכתב הספר 'עלייתו ונפילתו של ההיי-טק הישראלי'. אני מקווה שאתבדה. אבל אם זה יקרה - זו תהיה אחת הסיבות המרכזיות לכך".

נראה שמורן טעון וכועס על חברות הפיננסים הישראליות ויחסן למודו: "כשביקשנו לגייס כסף פגשנו את חברת הביטוח האירופית ג'נרלי. הם שמעו את הסיפור שלנו והחליטו להשקיע בנו 10 מיליון דולר. הם הבינו ששוק הסלולר הוא של 200 מיליארד דולר בשנה, וגם אם לוקחים 1% ממנו, אפשר לבנות חברה גדולה עם ערך גבוה. חשבתי לעצמי שאם ג'נרלי, חברת ביטוח אירופית, השקיעה בנו, למה לא חברות הביטוח בישראל? הלכתי אליהן כדי לגייס כסף ונתקלתי בסוג של דחייה מוזרה. קיבלתי מהן הסבר מדהים: הן לא יכולות להשקיע במודו כי זה לא יעשה להן טוב. הפרדוקס הוא שגם אם זה יעשה טוב למבוטחים, זה לא יעשה בהכרח טוב לחברות האלה, המתקיימות בעיקר מדמי ניהול הנגבה כאחוז מסוים מהכסף המנוהל".

מורן סבור כי "מדובר באחת הרעות החולות של הכלכלה הישראלית. זו סיטואציה מטורפת. אנשים לא מבינים זאת, אבל לחברות הביטוח המנהלות את כספי הפנסיה שלנו אין אינטרס אמיתי מובהק לפעול למען הכסף של המבוטחים. מנהלי קרנות הפנסיה הסבירו לי שאם הם ישקיעו במודו וערכה יעלה לאורך השנים, הם עדיין יפסידו על זה כסף. הטענה שלהם היא שהכסף שיוציאו על מודו, דהיינו על תהליך דיו-דיליג'נס (תהליך בדיקת ההשקעה), עורכי דין, השתתפות במועצת מנהלים, המשך ביצוע מעקב על החברה והשוק שלה - לא ישתלם להם כלכלית, גם אם ערכה של מודו יעלה דרמטית. הן אמנם השקיעו בכמה קרנות הון סיכון ישראליות, כי הן סמכו עליהן שיבצעו את ההשקעות בעצמן, אבל מעבר לכך לא שווה להם להקצות אנשים מבפנים שיבצעו ויעקבו אחר השקעות ישירות בחברות היי-טק פרטיות".

למדיניות זו, לפי מורן, יש השלכה משמעותית על שוק ההיי-טק הישראלי: "התוצאה היא שאין אלטרנטיבה מימונית לחברות היי-טק בוגרות שמנסות לגייס כסף ולהתקדם. חשוב לי להדגיש - אין לי שום טענה כלפי קרנות הפנסיה. מנהליהן עושים בדיוק מה שנכון ומה שחובה על כל מנהל לעשות, וזה למקסם את רווחי הפירמה. השגיאה הגסה שנעשתה היא על ידי המחוקקים שלנו והרגולטור שאיפשרו מצב כזה".

במציאות כזו, מורן סבור כי לא פלא שלא צומחות כאן יותר חברות היי-טק ישראליות גדולות. "ממציאים כל מיני תיאוריות שלישראלים אין מוטיווציה להקים חברות גדולות. אבל האמת היא שזה לא בגלל שהישראלים הם כאלה. המציאות הפיננסית יוצרת את הסיטואציה שלא נוצרות כאן מספיק חברות גדולות, בגלל תקרת הזכוכית של היכולת לגייס לפני הנפקה. הטענות שלי אינן נובאים ממניעים הקשורים למודו, אלא מדאגה כנה לגורל ההיי-טק במדינה. ללא ההיי-טק המדינה הזו תיראה אחרת - לא כפי שהיינו רוצים לראות אותה".

מורן מאמין שגם אנשי קרנות ההון סיכון נפגעים מכך שהם לא מקדמים את תחום המימון של חברות היי-טק בשלבים מתקדמים: "ברגע שיש חסם בשלב הבא בשרשרת האבולוציה של התפתחות חברות היי-טק, מנהלי הקרנות חיים מאקזיטים קטנים, ואז גם מפסידים במכלול ההשקעות של הקרן. ומאחר שהתשואות שהם משיגים קטנות או שליליות - המשקיעים המוסדיים מפסיקים להשקיע בהם כסף. התוצאה היא שגם לקרנות הון סיכון יש פחות כסף.

"לקרנות הון סיכון יש כוח פוליטי חזק, ולכן הן הצליחו באחרונה לשכנע את המדינה שתיתן רשת ביטחון למשקיעים מוסדיים ישראלים. אני לא נגד כך, להיפך. כל תמיכה בהיי-טק כיום במצבו הרגיש נדרשת. אבל חסר מי שיילחם ויתקן את המצב עבור חברות היי-טק בשלבים מתקדמים. לחברות מהסוג הזה אין כוח פוליטי ואין איגוד שמייצג אותן".

ומה עושה משרד האוצר בנידון? "במשרד ערים לבעיית ההיי-טק וחשיבותו לגורל המדינה, ומעדיפים לטפל בקרנות ההון סיכון ולהקצות למוסדיים רשת הגנה כדי שישקיעו בקרנות. אני לא חושב שלא צריך לעשות את זה. חשוב לי שיהיה ברור: אני לא נגד קרנות הון סיכון. הן חלק משמעותי מאוד בהיי-טק הישראלי. אם לא תהיה תמיכה במדען הראשי ובקרנות ההון סיכון הישראליות - ההיי-טק ייפגע. אבל לא נוצרה כאן סביבה שמעודדת גופי השקעה שישקיעו גם בחברות טכנולוגיה בוגרות. יש הרבה מה לעשות בעניין הזה. למזלנו, חיים שני, שהגיע מתחום ההיי-טק, נמצא בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר, ואני מקווה שהוא יפעל בעניין".

במשך השנים גילו חברות טכנולוגיה גלובליות גדולות את הפוטנציאל במהנדסים הישראלים, והקימו כאן מרכזי פיתוח. חלקם הגדול הוקם על בסיס רכישות של חברות סטארט-אפ ישראליות. כיום אין חברה גדולה בהיי-טק העולמי שאין לה נוכחות ישראלית. בין היתר, מדובר באינטל, יבמ, hp, מיקרוסופט וגוגל. מרכזי המו"פ עוסקים במחקר ופיתוח, ובמקרים רבים מועברות עבודות הפיתוח המורכבות והמאתגרות ביותר לסניפים הישראליים.

מורן לא מסכים עם הטענה שההיי-טק הישראלי יכול להסתפק במרכזי המו"פ של החברות הגדולות - מהסיבה הפשוטה: הן פשוט נעלמות יום אחד. "לחברות היי-טק ישראליות רבות שנקנות כאן לא נשאר זכר לאחר שנה-שנתיים", הוא אומר. "כשיש משבר, מקצצים קודם כל במרכזי המו"פ הרחוקים, ולא במטות החברות. טוב שיהיו כאן מרכזי מו"פ של חברות זרות, אבל במידה. כיום אני מעריך שנותרו כ-500 עובדים באם-סיסטמס לשעבר - ירידה מ-1,000 עובדים. זה תהליך טבעי שעובר על כל חברה שנרכשת בישראל. צריך להודות שמספר העובדים לא ירד לאפס הרבה בזכותו של אלי הררי (נשיא ומנכ"ל סאנדיסק לשעבר, ס"פ וג"ג) וגם כי היה פה גרעין טוב עם אנשים נפלאים".

לפי מורן, הסתפקות במרכזי מו"פ של חברות מהעולם אינה נכונה מטעמים נוספים: "צריך שיהיו כאן חברות היי-טק ישראליות גדולות ועצמאיות שכוללות לוגיסטיקה, שיווק, מכירות וניהול. העובדה שקומברס קיימת בישראל בשני העשורים האחרונים יצרה אינספור ספין-אופים (spin-off) שהובילו ליצירת סטארט-אפים חדשים רבים והביאה לחברות מנהלים מנוסים ומוכשרים. אם קומברס לא היתה כאן, גם אותם ספין-אופים לא היו קיימים".

לדברי מורן, "לא צריך לדאוג רק לאנשי המו"פ, שחיים די טוב. צריך לדאוג גם לכאלה שלא סיימו לימודים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. לכאלה שיכולים להתברג בתפקידים שונים בהיי-טק הישראלי. זאת גם הסיבה לכך שאני נגד תופעת האקזיטים של חברות סטארט-אפ ישראליות אחרי כמה שנים. יש משהו במהנדסים הישראלים שקצת התקלקל. שטיפת המוח שיצרה תרבות האקזיטים הובילה לקו חשיבה של לחפש את הכסף המהיר. אבל מצד אחר, יש כאן המון אנשים יצירתיים וחכמים שאי אפשר למצוא במקומות אחרים בעולם. אני מאמין מאוד במהנדסים הישראלים וביזמות הישראלית".

היזמות הישראלית הזו היא גם זו שגורמת למורן להאמין שמודו תצליח - על אף שהחברה עברה כבר שני גלי פיטורים. "הקמתי את מודו כי האמנתי ברעיון הזה של הצורך להביא ערך ולגרום לאנשים מסביבי להיות מאושרים. להביא את הדיסק-און-קי לעולם היה אושר. זו היתה גאווה למדינה והגשמה עצמית ל-1,000 עובדים שהיו מעורבים בזה. כיום תחום הסלולר מרתק אותי. זהו תחום ההיי-טק המשפיע ביותר על העולם כולו. אני מאמין שבאמצעות מודו והפעילות שלי בסלולר אוכל להשפיע וליצור שינוי. זו המוטיווציה שלי".

עם זאת, מורן מודה כי "לא יצרתי את מודו רק על בסיס ערכים הומניים נשגבים. המטרה היא בפירוש ליצור הצלחה למשקיעים ולעובדים. אני מקווה שלאורך הדרך אנחיל להם גם את הערכים האלה, על אף שהתהליך והדרך הם לא קלים. אבל כשאתה מצליח התחושה היא וואו. גם באם-סיסטמס לא היה קל. היו תקופות מאוד קשות. ירדו עלינו, כיסחו אותנו. אבל עד היום כל מי שעבר את החוויה של אם-סיסטמס אומר שזה היה מדהים, ושהוא למד מהחוויה הזאת והשתנה. אני גאה בתקופה הזאת של אם-סיסטמס. אני משוכנע שאהיה גאה גם על מה שעשינו ונעשה במודו".