>> יבנה, קיץ 1992.במסדרונות התיכון היחיד בעיירה עוברת שמועה כי להקה של כמה תלמידים מתכננת הופעה באותו ערב. יבנה הקטנה של אז מצויה בתחילתו של מעבר אטי ממעמד של עיירת פיתוח דרומית לעוד יישוב במעגל השני של גוש דן. אין בה עדיין קולנוע, בית קפה או פאב, וכל אירוע שבו מתאספים יותר משניים-שלושה אנשים סביב נושא תרבותי משותף נחשב לאטרקציה. הציפיות מהערב המוסיקלי נמוכות והכל יודעים שמדובר בכמה חברים משועממים שיודעים לפרוט על גיטרה ולדפוק על תופים ובא להם להראות מה הם כבר יודעים לעשות.
אלא שלמי שהגיע באותו ערב לפארק הנידח שמפריד בין יבנה לכביש המהיר ת"א-אשדוד ציפתה הפתעה: בחזית הוצבה במה ענקית שנבנתה במיוחד, בשמים התנופפו דגלי הלהקה ומסביב נפרסה מערכת הגברה מקצועית. מאחורי הקלעים עסקה חבורה של נערות בלבוש מינימלי בשלבי התארגנות אחרונים לקראת עלייה לבמה.
מתברר שהלהקה - זו שלימים קיבלה את השם המוזר "שב"ק ס'" (ראשי תיבות של שופים, בופים קטעים וסחתיינים), שהורכבה מתיכוניסטים בני 15-17 וכללה דמות בולטת בשם מוקי - לקחה את עצמה ברצינות ועשתה לא רק מוסיקה טובה ויצירתית, אלא גם הקפידה על הפקה גרנדיוזית. הכל כדי לתת לקהל הצעיר תמורה של ממש ולהשאיר אצלם זיכרון וחוויה.
די בהתחלה כבר לא נראו חברי שב"ק ס' כרוקרים מיוסרים שבזים לכסף. הם הכירו בכך שהיפ-הופ ומוסיקה שחורה מהגטאות בארה"ב יכולים ללכת יד ביד עם כסף גדול, ממש כמו להקת "ביסטי בויז", חבורת נערים יהודים אמריקאים שהחליטו עשור קודם לכן שגם הם יכולים לעשות מוסיקה שחורה ונהפכו למולטי מיליונרים. ייתכן שהעובדה שמוקי וחבריו הגיעו ממשפחות מסודרות מהשכונות היותר מבוססות של יבנה עזרה להם בכך.
תל אביב, קיץ 2010.
18 שנה חלפו מאז, וחברי הילדות של התיכון היחיד ביבנה הקטנה כבר עברו את ה-35, אך עדיין מקפידים על תמורה הפקתית-מוסיקלית לקהל, וזה משתלם להם. לפחות למוקי. התדמית שלו היא של אמן מחאה שהולך נגד הזרם, אבל ביומיום נראה שהחיים שהוא מנהל די שגרתיים: הוא מתגורר עם אשתו בבית קרקע גדול, עם שני ילדים שהוא אוסף מהגן, ומחזיק חשבון בנק נאה. במקום הביסטי בויז הוא מדבר על הזמר/שחקן ג'סטין טימברלייק כמודל, אבל הרעיון נשאר דומה - כשאמנות ושיווק הולכים יחד, כשהמוסיקה מביאה כסף, החיים נראים טוב יותר וגם היצירה מרוויחה. ובקיצור - אנחנו ניתן לכם שואו, אתם תיתנו לנו ביזנס.
לא רק זמר
מוקי הוא אחד מיחידי הסגולה שלא רק מבין שכדי להצליח צריך הרבה יותר מאשר רק לדעת לשיר, הוא גם מספיק מוכשר כדי להיות כזה. הוא מופיע באופן עצמאי, ובמקביל עם שב"ק ס' - וגם עובד על שני דיסקים חדשים לשתי הישויות האלה. בעמוד שלו בפייסבוק אפשר למצוא אמירות של מעריצות כמו: "רק שתדע שהחזיה שנזרקה עליך אתמול בהופעה היתה שלי"; "אתה לא סתם בן אדם, אתה מלך"; ו"מוקי תעשה לי גדוד".
אבל הוא לא רק זמר רוק עם מעריצות. באחרונה הוא צילם סדרת טלוויזיה בשם "יחפים", שתשודר בחורף ב-hot; השתתף בסרט קולנוע ישראלי בשם "ז'תם-איי-לאב-יו-טרמינל" בבימויו של דני מנקין שייצא בקרוב; הופיע בסדרה "פעם בחיים"; היה פאנליסט בתוכנית "נדבר על זה בבית", שתיהן בערוץ 2; ושיחק במחזות ובסרטים. לצד כל אלה הוא גם מתכנן יחד עם חבריו בשב"ק ס' להוציא ספר חדש שייקרא "מדריך האוכל לרוקר בדרכים" (או שמא "מדריך הרוקר לאוכל בדרכים"), ספר שנולד בעקבות חיפושים אחר מסעדה טובה בשעות הלילה-בוקר שאחרי הופעה במקומות שונים בארץ.
מה המקצוע שלך בעצם - כותב, שחקן, פרשן, זמר? אולי יזם תרבות?
"אני יוצר, פרפורמר וכל דבר שאנשים חושבים שאני עושה טוב ולוקחים אותי לעשות אותו. אם אתה יכול לעשות כל מיני דברים אז למה לא לעשות אותם? אני מחפש דברים שלא עשיתי קודם כי אני משתעמם די מהר. שב"ק ס' היא קובייה אחת בתוך הפאזל שלי. לא למדתי משחק ולא מוסיקה, אבל אני לומד פיתוח קול כבר כמה שנים טובות, אף שאם תחפשו בגוגל בטח תמצאו שכותבים שאני שר כמו צפרדע. הקול הוא הכלי שלי ואני צריך לדעת להשתמש בו. יש הרבה זמרים שאני שומע ואומר הלוואי שיכולתי לשיר ככה, אבל בסוף אתה מבין שאתה מה שאתה. תשתין בגינה של עצמך ותיהנה ממי שאתה".
כמו בעסקים, מוקי יודע שאחד מסודות ההצלחה, גם באמנות, הוא לדעת להיכשל ולהמציא את עצמך מחדש. הפעם הראשונה שזה קרה לו היתה עם האלבום השלישי של שב"ק ס', "כנען 2000", שבו באופן אירוני נכלל השיר "נופל וקם". האלבום הזה יצא לאחר ההצלחה ההיסטרית של "בעטיפה של ממתק" (97'), שהגיע לפלטינה בתוך חודש וחצי. "הוצאנו תקליט ואף אחד לא קנה ולא בא להופעות. היינו בהלם", הוא מספר. "אתה מרגיש שהאגו שלך חוטף מכה והלב נשבר ואתה שואל את עצמך שאלות כמו, ?לאן אלך? אולי בעצם אני צריך לעזוב את המקצוע?', אבל אז יצא הסולו שלי ?מדברים על שלום' שכן הצליח".
מה לומדים מכישלון כזה?
"שחשוב ליפול כי מי שלא יודע מה זה ליפול לא יודע מה זה להצליח. נפלתי לא פחות מאשר קמתי, וזה עזר".
ואתה יודע לומר למה נפלת? אפשר בכלל להפיק לקחים?
"בשלב מסוים ויתרתי על הניסיון להבין, כי אין חוקים אלא צירוף של נסיבות. אתה הרי לא פועל בחלל ריק, ואתה משתנה וגם הקהל, ומה שעובד היום לא יעבוד מחר. בסופו של דבר אתה צריך לעשות את מה שאתה מאמין בו, ואחר כך לנסות לשווק את זה, ולשאול איך אתה מוכר את מה שעשית הכי טוב, להבין את הצרכים ולפלח קהלים".
איך מפלחים?
"יושבים עם אנשים שעושים יחסי ציבור, אנשי שיווק והפצה ואנשים שמבינים איך לתקשר עם אינטרנט, עם רדיו ועם קהל בכלל - ובעיקר לומדים מה עובד. לפילוני (דני קרק, חברו בשב"ק ס' ומפיק מוסיקלי, ש"ש) ולי היתה הופעה בצוותא. לקחנו שירים שלי ושל שב"ק ושני שירים חדשים ועשינו הופעה אקוסטית. רצינו זווית רכה יותר, כזו שהטקסטים יוצאים בה החוצה. המקום היה מפוצץ. הבנו שזו הצלחה והחלטנו להקליט אלבום אקוסטי. חשבנו איך למכור אותו ושמחנו שבארומה אהבו את זה ושיתפנו פעולה".
הביקורת העוקצנית אומרת: אמן המחאה מוכר דיסקים בארומה והאמנית המתייסרת (קרן פלס) מוכרת דיסקים עם שמפו בסופר-פארם.
"בישראל יש כמה עשרות חנויות דיסקים שהן לא ממש הצלחה מסחרית אדירה. לארומה יש יותר מ-100 סניפים וכמות האנשים שעוברים בסניף אחד שווה בערך לכמות שעוברת בכל חנויות הדיסקים יחד. החשיפה בארומה היא אדירה וכוללת השמעות רקע, פוסטרים ודיסקים. היה תענוג לעבוד איתם, הם אנשי מקצוע. גם קרן פלס פעלה נכון.
"הביקורת שבאה לידי ביטוי בתקשורת זה חארטה. טוב שיש את האנשים האלה שתומכים במוסיקה. לאורך ההיסטוריה אמנים תמיד נתמכו על ידי בעלי הון. בואו נהיה ריאלים, אנחנו חיים בעולם כזה, ולומר ?אני לא משחק את המשחק', זה טיפשי. אני לא אומר שזה תמיד נעשה בטוב טעם. זה צריך להיות חכם, לא כוחני, לא זול מדי ובלי מיתוג יתר. אבל החיבור לחברות מסחריות טוב גם לאמנים וגם לקהל שנחשף למוצר".
"קיסריה? לא בשבילי"
יש פרנסה ממכירת דיסקים?
"דיסקים הם סוג של כרטיס ביקור. יש גם תמלוגים משירים ברדיו, מהורדות בסלולר ומהופעות. אני לא בטוח שתקליטים זה דבר שבכלל יש לו ערך מעבר למבקרי מוסיקה, כי הקהל ברובו המכריע לא צורך את זה. זה מדהים מה שקרה לצריכה של המוסיקה בשנים האחרונות גם מבחינת איכות. זה מצחיק, כי במשך עשרות שנים בכל פעם שיכללו את הטכנולוגיה ושיפרו את איכות ההקלטות והשמע ואז, בשיאו של התהליך, אנשים עברו לצרוך מוסיקה בטלפונים סלולריים באיכות של טרנזיסטור".
זה נשמע רע.
"זה לא עניין של טוב או רע, זה המצב. אתה לומד לעבוד עם זה ואתה לומד שמרכז הכובד כיום הוא לא בדיסקים, אלא באינטרנט ובהורדות בסלולר. זה אולי מעוות שאנשים חושבים שאפשר לקבל הכל בחינם, אבל אין מה להילחם בזה. צריך למנף את העובדה שמורידים את המוסיקה שלך למקומות אחרים. להופעות למשל. הדברים בסך הכל מתאזנים. בעבר היתה תקופה של ירידה בהופעות וכיום זה חוזר גם במופעים קטנים".
הופעות הן מקור הרווח העיקרי?
"ההופעות זה הלחם והחמאה - אתה חי מזה בשוטף, זה הבסיס וזה גם מנוע יצירתי. בקיץ עובדים יותר, אבל בממוצע יש לי כעשר הופעות בחודש. יש הופעות מכורות ויש הופעות שאתה פותח את הקופה".
כמה מרוויחים בהופעה?
"תלוי בגודל בקהל. שב"ק ס', למשל, זה לא מודל כלכלי לכלום. מרוויחים והכל טוב, אבל זה לא העסק העיקרי. בשב"ק ס' אנחנו עושים מעט הופעות, אבל גדולות, כי יש לנו צוות גדול של עשרה אנשים והרבה הוצאות. בכלל, לאמנים יש לא מעט הוצאות כמו נגנים, משרד בוקינג שקובע הופעות, יחסי ציבור, רואה חשבון, מנהל וסוכנים".
ובכל זאת, מהו מודל ההכנסות של הופעות?
"בדרך כלל מתחלקים בהכנסות עם המועדון. האמן מקבל 70% והמועדון את השאר. זה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים להופעה".
ומה עם קיסריה?
"קיסריה זה לא יעד בשבילי. יש אמנים שמפסידים הון על הפקה בקיסריה, אבל הם עושים את זה כי זה מביא להם חלטורות. אתה מוציא מזה די.וי.די ומוכר אותו בגרושים בתחנות דלק ויש לזה הרבה השלכות קדימה, כמו שמזמינים אותך אחר כך לחתונות".
כמה מרוויחים בחתונות?
"זה משתנה מאמן לאמן וגם תלוי אם אתה בא עם נגנים או לבד וכמה שירים אתה שר. אבל אני יכול לומר שהסכומים שמתרוצצים בתקשורת מנופחים. אין כזה דבר לקבל 100 אלף שקל על הופעה בחתונה".
יש לך מישהו שמתווה לך את הדרך, נותן לך כיווני התפתחות?
"בסופו של דבר - וזה נכון לכולם, החל ממייקל ג'קסונים וכלה באמנים הכי קטנים - האמן הוא זה שמוביל ומתווה את הדרך, גם אם הוא חושב שלא. גם אם הוא החליט שמישהו אחר ינהל את הקריירה שלו - זו החלטה שלו".
ובמקרה שלך?
"אני לא בן 18 שהתחיל היום, אז אי אפשר לומר לי בוא אני אעשה אותך ככה וככה. אבל יש לי צוות שהולך איתי שנים ומבין את הסיטואציה, והעסק נהיה ברור יותר, ונוח יותר לעבוד. אנשים מזהים את הצרכים והמערכת מתגלגלת בפשטות. זה כמו ג'ינס ישן".
כל האנשים האלה, התפקיד שלהם הוא למעשה לקדם את הדמות שקוראים לה מוקי?
"כל מהלך שאנחנו עושים הוא לטווח ארוך ולא כדי לכבות שריפות להיום. הרעיון הוא ליצור משהו שגדל נכון ולכן יש גם פעולות שאת התוצאות שלהם לא רואים מיד. כולם מוכוונים לזה שאני כאן להרבה שנים".
"הכל נהיה נדל"ן"
מוקי בנה לעצמו שם של דעתן שלא חושש לתקוף, והראפ והתדמית המחתרתית מסייעים למיתוג הזה. בעבר כינה את המתנחלים פורעי חוק, גינה את בית המשפט העליון על פסיקתו בנוגע לפיצויים למפוני גוש קטיף ודיבר על שחיתות שלטונית, מינויים פוליטים ושחיקת מעמד הביניים. אבל בשנים האחרונות מנהל מוקי אורח חיים שאפשר להגדיר אותו בורגני. הוא נשוי לנבל, יש לו שני בנים, הלל ושיה, בני שלוש וחצי ושנתיים, והוא מתגורר בבית פרטי ביהוד ליד ההורים של אשתו. ב-1 בספטמבר, כמו כל הורה, הוא הזיל דמעה יחד עם הילד הקטן בגן החדש. והוא חולם על בת: "אני חייב בת. מי תדאג לי שאהיה זקן? בנים זה מכות, הם קופצים לי על הפנים ואומרים ?אבא תראה'".
איך אתה רואה את המצב החברתי בישראל?
"אנחנו חברה חולה מאוד. אנחנו לא מספיק חותרים לשנות וליהפך לנבונים יותר או טובים יותר, אלא נמצאים בסוג של ?תוך כדי תנועה'. אנחנו שוקעים ולא מנסים לצאת. מה שמוציא אותי מדעתי הוא האלימות. כשהייתי בבית הספר הלכנו מכות. ילדים הולכים מכות. במקסימום אתה חוטף סטירה, היום אין כזה דבר. זה ישר מגיע לסכין. יש אלימות כבושה ברחוב כל הזמן. וזה כואב, שלא לומר מחליא. לעומת זאת, בעניין ילדי הזרים אני דווקא גאה, כי נוצר כאן מאבק חברתי אמיתי נגד החלטת ממשלה לגרש ילדים. הרבה אנשים נלחמים בזה - ברחוב ובתקשורת.
"מפריע לי שכל שקל שאני מוציא מגיע לאחת המשפחות החזקות במשק. יש בעיני בעיה באנשים שמחזיקים בכל מיני אחזקות וגם באמצעי תקשורת. זה לא בריא כי הן יכולות לנתב את דעת הקהל. מחלה לא בריאה נוספת היא השחיקה במעמד הביניים. לפני כמה שנים הופעתי במוסקבה וסיפרו לי שיש שם 12-13 מיליון איש שמתוכם יש המון מיליארדרים ואיזה 9 מיליון שאוכלים מהזבל. האמצע כמעט לא קיים. זה קורה גם פה לאט-לאט. כיום היכולת של זוג צעיר לרכוש דירה הולכת ונשחקת. צובט לי לראות את עניין השכונה שהולך ונעלם והכל נהיה נדל"ן. אין יותר את הבית החמוד בפינה, יש את הבניין של המיליונים בפינה. אני מבין שחלק מזה הוא תהליך טבעי, אבל יש צביטה בלב והכוחניות שבה זה נעשה צורמת ופוגעת".
"מרגיש כמו בניון"
מוקי נולד ב-1975 בשם דניאל ניב (נייבורגר). אביו היה טייס בצה"ל, והוא גדל בשכונת אנשי הקבע ביבנה. את שב"ק ס' הקים בגיל 15 יחד עם חבריו לתיכון. הפריצה הגדולה שלהם היתה כשהיה בן 17 והתקליט הראשון יצא כשהיה בן 20. "אני מנגן קצת על גיטרה ותופים, אבל זה לא נולד מזה. פשוט היה מאוד משעמם ביבנה, לא היה לנו מה לעשות", הוא מספר. "אהבנו מוסיקה וראפ אז אמרנו שנעשה את זה בעצמנו כי זה נראה כיף, וזה פשוט התגלגל". ב-2000 שב"ק ס' התפרקה וב-2007 התאחדה ויצאה לסיבוב הופעות, והיא פועלת עד היום במקביל לקריירה של מוקי כסולן עצמאי.
הפעם הראשונה שבה הכירו בשב"ק כסוג של הצלחה היתה ב-93' כשהיא זכתה בתחרות להקות במועדון רוקסן בתל אביב, שהפרס בה היה הפקה של סינגל. "היו לנו אז בסך הכל שני שירים. הראשון שכתבנו בעצמנו היה השיר בעל השם המעודן 'יו-כושי'. אחרי התחרות בא אלינו איציק ליכטנפלד, מי שהיה המפיק של משינה וגם של זקני צפת וכיום הוא חוזר בתשובה, ואמר שהוא יפיק לנו תקליט. זה לא היה נפוץ אז. אבל היו גם קשיים. סוף 1995, כשיצא התקליט הראשון שלנו, היה בתקופה של רצח רבין וגל הפיגועים, ובכל פעם שהוצאנו סינגל לרדיו לא היו משמיעים כלום חוץ משירי פיגועים".
אולי מה שקצת עזר לכם באותה תקופה היה השם, שב"ק ס', שדומה לשב"כ שהיה אז בכותרות?
"השם שלנו אולי דומה, אבל אנחנו אף פעם לא פישלנו כמו השב"כ. זה בסך הכל הומור דלוח של תיכוניסטים שאיכשהו שרד".
יש הרבה תיכוניסטים שמקימים להקות ואף אחד לא מזמין אותם להפיק תקליט.
"אנחנו היינו מעולים. עשינו משהו חדש, באנו שבעה אנשים על במה, לבושים מוזר ועשינו ראפ בעברית. רעש, רוק, גיטרה, קופצים, אנרגיה, וזה היה כובש, אני מבין למה זה עבד".
לעדי אשכנזי יש את ההומור שלה, לבר רפאלי יש את היופי שלה, מה היה הסוד שלכם?
"אין סוד. אנחנו לא פחות יפים מבר רפאלי".
אתה המנהיג של הלהקה?
"אני מרגיש כמו בניון עם השאלה הזאת. לנבחרת הרבה מנהיגים. אנחנו חבר'ה".
יצא לך להתפרע בבית מלון כמו שלהקות רוק נוהגות לעשות?
"יצא לנו לעשות נזקים, אבל לא בארץ. היינו במוסקבה בסיבוב הופעות ועישנו בחדרים איפה שהיה אסור".
זה נקרא להתפרע?
"תוך דקה מצאנו את עצמנו מול ארבעה גויים גדולים בכניסה לחדר. לא נעים".
בקרוב קבוצת הרכישה?
איך אתם מחלקים ביניכם את ההכנסות?
"החלוקה שוויונית גם בהופעות וגם בתמלוגים. הקרדיט בשירים הוא ללהקה".
אין מרמור? כולם מרוצים?
"בני אדם הם בני אדם, אבל יש משהו בשב"ק שהוא מאוד נקי ואמיתי. אנשים שמכירים אחד את השני מגיל שמונה. כבר ניצחנו הכל ביחד, יש לנו כבר ילדים. אנחנו חברים מכיתה ג'. ואלו גם רוב החברים שלי עד היום. אנחנו עושים מוסיקה בשביל הכיף. שב"ק אף פעם לא היה בשביל הכסף".
אבל עשיתם כסף. איך מתמודדים עם הרבה כסף בגיל 17?
"בשנים הראשונות של העשייה זה היה ?בזבז כפי יכולתך'. כשאתה בן 20 וקצת ואתה מרוויח סכומים כפי שהרווחנו אז - לא מיליונים אבל זה היה הרבה כסף בשבילנו - אז אתה אומר יאללה. אתה גם לא חושב בוא נשים כסף בצד".
אף הורה לא עזר לכם לנהל את הכסף? לדאוג לחסכונות?
"היה לנו את אבא של אמיר הגיטריסט שהיה איש עסקים. אבל הוא נפטר באלבום הראשון שלנו ואז קצת איבדנו את זה".
מתי הפסקתם לבזבז?
"לפני חמש שנים, בתקליט השני שלי, שם פתאום הגיעה ההבנה. אתה מגיע לגיל 30, ואתה מתחיל לחשוב על עוד דברים".
18 שנים על הבמה הפכו אותך לעשיר?
"טפו, טפו, טפו, אני עשיר באהבה. אני מתפרנס בכבוד, טוב לי, אני חי בנוחות בבית גדול ונחמד עם דונם בחצר וציף-ציף-ציף של ציפורים. אני עדיין לא בשלב שאני לא מסתכל בחשבון בנק, אבל נוח לי. אני לא מסתכל כמה עולה כל מנה כשאני מזמין במסעדה, אבל אני בוחן את החשבון".
אתה משקיע בבורסה?
"יש לי מניות, אבל אני די סולידי".
חוץ מהבית ביהוד, מה לגבי נדל"ן?
"אני לא משקיע, אבל יש לי מחשבות על זה".
קבוצת רכישה?
"אנחנו חושבים על זה בשב"ק ס'. אולי לרכוש קרקע לפני הפשרה. אלה החברים שלי. אין לי אנשים אחרים".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"אני רוצה לעשות סרטים, תקליטים, לכתוב שירים, כמו היום. אני נהנה בעבודה".
ממה אתה הכי נהנה?
"הכי אני נהנה מהעובדה שאני נהנה מהעבודה. זו זכות גדולה. אצל אמנים יש חרדה בסיסית שמשאירה אותך דרוך וגם כשהולך אתה יודע שאתה צריך להמשיך. השילוב של אהבה ודריכות זה בריא מאוד".
כולם קוראים לך מוקי?
"אשתי וההורים קוראים לי דני, כל השאר קוראים לי מוקי".
מוקי נשמע כמו אילנית או ריטה - שם פרטי ללא שם משפחה. מאיפה זה בא?
"מוקי היתה הדמות ששיחק ספייק לי בסרט 'עשה את הדבר הנכון' (do the right thing, סרט על שכונת אפרו-אמריקנים קשת יום בברוקלין, ש"ש), ומאז שאני ילד ככה קוראים לי החברים".
עשית את הדבר הנכון.
"עשיתי כמה דברים נכונים".
--
"רואה את כל הפשע והרשע, אלימות בכל פינה | רואה איך הפחד הופך לשנאה | ואנשים שיכורים מכוח, לא מאהבה | במרוץ אחרי הכסף ואחרי התהילה | אבל החיים הם יותר מזה, לא אני לא רוצה כזה | מנהיגים מקרטון - הם מלאים בזה" מתוך "החיים", מילים: מוקי
-
"אז קח את כל הכסף שעשית ודחוף אותו לתחת | נשבר לי כבר לשמוע איך עשית אותו וכמה טוב לך איתו ואיך הוא מגשים לך את כל החלומות"
מתוך "זמן שנקום", מילים: מוקי ופילוני
-
"לטמטום מתמשך למקופח שתפח | לכותב המבריק שכותב מהפח | לגיבור מלחמה מכוסה בשריון |
לזה שאיחר והגיע ראשון |
השקרן שיודע וממשיך לפטפט | לזונות יקרות וחברי פרלמנט | אויבי הממסד אנשי המוסד | לאיש התקשורת שעומד מהצד"
מתוך "מעצבי דעת הקהל", מילים: ברי סחרוף, מוקי ורמי פורטיס
-
"אז נילחם על הקרקע בשם האלוהים ונעשה מזה סיפור שיגלגל כספים | כי אש ודם מביא רייטינג מצוין | אש ודם בידור לכל העולם | אש ודם שווה כסף מזומן | אש ודם אש ודם"
מתוך "מעצבי דעת הקהל", מילים: ברי סחרוף, מוקי ורמי פורטיס
"חשוב ליפול - רק כך מצליחים"
מאת שרון שפורר ורותם שטרקמן
8.9.2010 / 7:28