דור הבייבי-בור

>> בני הדור הזה שיקמו את כלכלת ארה"ב וחילצו אותה מהחובות הכבדים לאחר מלחמת העולם השנייה. זהו הדור שעבר את המהפכה התרבותית של שנות ה-60 וה-70, ושזיכרונות נעוריו כוללים את משבר הטילים בקובה, רצח קנדי, פסטיבל וודסטוק ויציאתו לאקרנים של הסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים". זהו הדור שבניו לחמו בווייטנאם וחזרו כדי להתחתן, להתברגן ולגדל ילדים בשנות ה-80 של ממשל רייגן השמרני.

בני דור הבייבי-בום, שבשני העשורים הקרובים יפרשו לפנסיה, ניצבים כעת בפני מהפכה פוטנציאלית נוספת, אבל הפעם הם לא יהיו אלה שיצילו את הכלכלה האמריקאית. הפעם הם נתפשים כפצצת זמן דמוגרפית, שמאיימת להטביע את אמריקה בחובות עצומים.



בארה"ב יש כיום 78 מיליון בייבי-בומרס, שנולדו בין 1946 ל-1964. בעשור הקרוב ימלאו ל-36 מיליון מהם 65 שנים. 45 מיליון אמריקאים נוספים יגיעו לגיל הפרישה בעשור שלאחר מכן. הבעיה היא שהם אינם מוכנים ליום שבו יפסיקו לעבוד.



הטלטלה של השנתיים האחרונות בשוקי המניות והירידה החדה בתשואות על האג"ח הממשלתיות הובילו לירידה חדה בהיקף החסכונות של האמריקאים הנערכים כיום לפרישה לגמלאות. שעון החול של דור הבייבי-בום מתרוקן והולך. במינסוטה לבדה, למשל, יש כיום 680 אלף בני 65 ומעלה. בתוך עשור מספרם יזנק ל-950 אלף, ועד 2030 יזנק המספר ל-1.3 מיליון.



למרות ההתאוששות בשוקי המניות, חסכונותיהם של האמריקאים נפגעו קשות מהמשבר. נכון לרבעון הראשון של 2010, נכסיהם של משקי הבית בארה"ב - כולל בתים, תוכניות פנסיה והשקעות אחרות, ולא כולל חובות - הסתכמו ב-54.6 טריליון דולר או 171 אלף דולר לנפש, נפילה של 18% בהשוואה ל-2007.



התקווה של בני דור הבייבי-בום להשיב לעצמם את הכספים שהפסידו קלושה. התשואה הממוצעת על אג"ח אמריקאיות היא 2.4%, והתשואה בטווח הארוך על השקעה במניות היא כ-6%. אם התשואות לא יעלו באופן משמעותי, ייתכן ש-59% מהאמריקאים בגילאי 56-62 לא יוכלו לממן את עלויות המחיה והבריאות הבסיסיות שלהם בגיל פרישה. גם אם התשואות יעלו ל-8.9% עבור השקעה במניות ו-6.3% להשקעה באג"ח, הפנסיה של 47% מהם עדיין בסכנה.



סומכים על הביטוח הלאומי



הבייבי-בומרס מתחלקים כיום לשלוש קבוצות, שמצפים להן שלושה גורלות שונים. הקבוצה הראשונה היא של בייבי-בומרס שייצאו לפנסיה מוקדמת בשנות ה-50 לחייהם הודות לתוכנית פנסיה נדיבה. הקבוצה השנייה היא של בייבי-בומרס שחסכו די והותר עבור הפנסיה, השקיעו את כספם באופן נבון והתרחקו מהשקעות מסוכנות. הם יוכלו לפרוש בשקט וליהנות מהנכסים שצברו בימי חייהם.



הקבוצה השלישית, לעומת זאת, היא הקבוצה חסרת המזל: אלה שלא חסכו מספיק ויצטרכו לעבוד עד גיל 65 ואפילו 70 - עד שמוחם או גופם לא יעמדו עוד בעומס - ולאחר מכן יסתפקו בפירורים שיקבלו מהביטוח הלאומי. לא מדובר בקבוצה קטנה במיוחד. מפקד אוכלוסין שנערך בארה"ב ב-2008 העלה כי כ-80% מהבייבי-בומרס הקרובים לפרישה מתכננים להתקיים רק מהקצבה שיקבלו מהביטוח הלאומי ומהכסף שבחשבון הבנק שלהם.



באותו מפקד דיווחו 5 מיליון משקי בית של בייבי-בומרס, או 12% מכלל משקי הבית הקרובים לפרישה, כי הם מתכננים לפרוש לפנסיה בתוך חמש שנים. בממוצע, הם החזיקו נכסים והשקעות בשווי של 817 אלף דולר, לעומת ממוצע של 558 אלף דולר בקרב בני דורם שדיווחו כי הם עדיין לא חושבים על פרישה.



בעיה נוספת שהבייבי-בומרס ניצבים בפניה היא שרבים מהם פוטרו מעבודתם בעקבות המשבר הכלכלי האחרון. כיום, 15.9% מבני ה-65 ומעלה בארה"ב מועסקים, לעומת 16.3% ב-2008. שיעור האבטלה בארה"ב מגיע כעת ל-9.6%, והעובדים המבוגרים נדחקו לחלקו האחורי של התור - שעה שעובדים צעירים יותר מתחרים בהם על אותן משרות.



לבעיית דור הבייבי-בום השלכות מרחיקות לכת על כלכלת ארה"ב, הסובלת מגירעון של 1.4 טריליון דולר ונאבקת בניסיון להפחית את חובותיה העצומים. בסוכנות הדירוג מודי'ס טענו באחרונה כי הבעיה הדמוגרפית שיוצרת פרישת הבייבי-בומרס עשויה להזיק לדירוג האשראי של הכלכלות המפותחות אפילו יותר מאשר המשבר הכלכלי העולמי.



על פי תחזיות הממשל, החוב הלאומי של ארה"ב צפוי להכפיל את עצמו ל-20 טריליון דולר בעשור הקרוב. הבעיה היא שלדור הבייבי-בום אין דור בייבי-בום משלו, דור של צעירים שאפתנים שיוכלו לחלץ את הכלכלה מחובותיה ולהאיץ את הצמיחה. היחס בין קשישים לעובדים צעירים צפוי להכפיל את עצמו ב-20 השנים הקרובות, מ-20 קשישים לכל 100 עובדים ל-39.



המבוגרים, שחוששים לגורל חסכונותיהם, גם מוציאים פחות - ובכך מאטים את התאוששות הכלכלה. ב-2008 הצריכה בקרב בני 65-74 היתה נמוכה ב-12.3% מכפי שהיתה עשור לפני כן. במורגן סטנלי מעריכים שאפילו אם הכלכלה תתאושש, הצריכה הפרטית תצמח בקצב של 2%-2.5% בשנים הקרובות, לעומת 3.6% בעשור שקדם למשבר.



ב-2007 יצאה לגמלאות הבייבי-בומרית הראשונה, קתלין קייסי-קירשלינג - מורה לשעבר מניו ג'רזי שנולדה בחצות ב-1 בינואר 1946 - והגישה בקשה לקצבת ביטוח לאומי. קייסי-קירשלינג היתה הראשונה במה שנציב הביטוח הלאומי האמריקאי, מייקל אסטרו, כינה "צונאמי הכסף של אמריקה". "נראה שהעובדה שאני הראשונה שפורשת היא עניין של מזל", אמרה קייסי-קירשלינג בעת פרישתה. רוב בני דורה אכן יזדקקו למזל בשנים הקרובות.



הכתבה התפרסמה במגזין יועצי ההשקעות של themarker