למכור או לחכות למגה אקזיט

>> ב-2 בספטמבר תם הקרב בין hp ודל. שתי ענקיות התוכנה, שלהן שווי שוק של 93 מיליארד דולר ו-24 מיליארד דולר בהתאמה, סיימו להתקוטט על רכישת הסטארט-אפ האמריקאי hp .3par יצאה כשידה על העליונה, עם הצעת רכש בשווי של 2.3 מיליארד דולר - סכום כפול מהסכום המקורי שאותו הציעה דל עבור החברה.

עסקת הענק הזכירה כי בראשית 2008 רכשה יבמ את xiv הישראלית, שפעילה בתחום דומה לזה של 3par, העוסקת בפיתוח מערכות אחסון. האקזיט של xiv, שנמכרה תמורת כ-300 מיליון דולר, נחשב אחד המוצלחים שבוצעו בתעשייה הישראלית מזה שנים ואולם המרחק בינו ובין רכישת 3par רב. זו אינה הפעם הראשונה שבה חברה ישראלית, הפועלת בתחום מסוים, נרכשת על ידי יבמ בסכום נמוך משמעותית מרכישות מקבילות המבוצעות על ידי חברות אחרות.



ב-2009 התמודדו החברות netapp ו-emc על רכישת חברת טכנולוגיות האחסון דאטה-דומיין. בסיומו של קרב הצעות מחיר ממושך, רכשה לבסוף emc את דאטה-דומיין תמורת 2.1 מיליארד דולר - מחיר גבוה ב-40% מהצעתה המקורית של netapp, שעמדה על 1.5 מיליארד דולר. את storwize הישראלית, הפעילה בתחום דומה לזה של דאטה-דומיין, רכשה יבמ ביולי תמורת 140 מיליון דולר.



בשבוע שעבר פירסם "הניו יורק טיימס" כתבה שדנה ברכישת xiv על ידי יבמ. הכתבה דנה באסטרטגיית הרכישות של יבמ, שידעה בעבר לבצע גם רכישות ענק, כמו במקרה של רכישת spss ביולי 2009 תמורת 1.2 מיליארד דולר וברכישת קוגנוס ב-2007 מתורת 4.9 מיליארד דולר.



עם זאת, בשונה מ-hp, דל, netapp ו-emc, יבמ אינה מוכרת כמי שנקלעת לקרבות על רכישת חברות הזנק. במסגרת הכתבה צוטט רוברט מוריס, סגן נשיא חטיבת המחקר של יבמ, שאמר כי בכל שנה החברה מכינה הערכות ותחזיות לגבי טכנולוגיות מרכזיות, ובהתאם מתקבלות החלטות אילו טכנולוגיות לרכוש. "אם אתה משיג את כל השאר, אתה יכול להיכנס לתחום ולקנות חברות במחיר טוב, הרבה לפני שאחרים מזהים את ערכן", אמר מוריס.



האסטרטגיות השונות שמפעילות ענקיות הטכנולוגיה הגלובליות מעלות שאלות מעניינות ביחס לתעשיית ההיי-טק המקומית: אם ניתן היה לדחות את מכירת xiv, בתקווה שזו תיהפך ברבות הימים לחברה שמכירתה תניב סכומי עתק דוגמת 3par? מה הערך שיוצרות רכישות בשלבים מוקדמים באופן יחסי לשוק המקומי? חברת אינדיגו, שנמכרה ב-2002 ל-hp תמורת 830 מיליון דולר, מהווה דוגמה מצוינת לערך שענקיות הטכנולוגיה מביאות לחברות המקומיות.



עבור המשקיעים ב-xiv התשובה על כדאיותו של האקזיט המוקדם מורכבת. xiv היתה מקרה מיוחד שבו הושקעו עשרות מיליוני דולרים מצדו של משה ינאי, שידע לדחוף את החברה קדימה. מאחוריה לא עמדו קרנות הון סיכון, הלחוצות להחזיר את הכסף למשקיעים המוסדיים שהשקיעו בהן. התשואה שרשם ינאי היתה אמנם פנומנלית, אך ייתכן כי המשך פיתוחה של החברה היה מאפשר אקזיט גדול הרבה יותר.



הדבר מתחדד לאחר רכישתה של 3par, שנמכרה ביותר מ-2 מיליארד דולר. למרות זאת צריך לזכור כי מספר החברות המצליחות ליצור ערך דוגמת זה של 3par נמוך, ומאות חברות אחרות נכשלות ומסבות למשקיעים שלהן הפסדים כואבים. לצד זאת, אם משקיעי הון סיכון לא מוכנים להמר ולהשקיע בחברה כדי להגיע לאקזיטים של מיליארדים, איך בדיוק אפשר לצפות שתעשיית ההון סיכון והסטארט-אפים הישראלית תתרומם?



אין עדיין נוקיות ישראליות



ללא אקזיטים גדולים מהסוג של 3par, תעשיית ההון סיכון הישראלית תמשיך להציג תשואות בינוניות, המוסדיים האמריקאיים יאבדו בה אמון - ופחות כסף יוזרם לסטארט-אפים ישראליים מהסוג של xiv. ההיי-טק הישראלי בנוי על סטארט-אפים ישראליים שהופכים במידה והן מצליחים לחברות היי-טק בוגרות, שמעסיקות עשרות עד מאות עובדים, או למרכזי פיתוח שמוקמים על בסיס רכישות מצד ענקיות טכנולוגיה גלובליות.



מלבד ישקר, טבע, אמדוקס, צ'ק פוינט ונייס, אין עדיין "נוקיות" ישראליות. המשק הישראלי זקוק חברות גדולות, עם כי אולי לא גדולות כמו נוקיה שתורמת 4% לתמ"ג של פינלנד ואחראית על כרבע מסך היצוא שלה.



מרכזי הפיתוח המקומיים של החברות הבינלאומיות מושכים אליהם את מיטב המוחות, ואינם כוללים פעילויות ייצור, לוגיסטיקה, שיווק ומכירות התורמות לפיתוחו של המשק. גבי טל, דירקטור ביבמ אירופה, מציין כי הדילמה בין אקזיט מהיר לפיתוחן של חברות בשלות דוגמת 3par אינה פתורה. "השאלה היא אם אנחנו רוצים יותר אמדוקסים או סטורוויזים. בחלק מהמקרים, כמו זה של xiv, הרכישה מהווה קרש קפיצה לחברה קטנה שמסוגלת להגיע להכנסות משמעותיות". הסיבה לגידול בהכנסות ברורה, ליבמ קל הרבה יותר למכור את הטכנולוגיה של xiv ללקוחותיה מכל העולם. לעולם לא יגיע סטארט-אפ, מוצלח ככל שיהיה, לערך שמייצר מערך המכירות, השיווק וההפצה של תאגידים בינלאומיים כמו זה של יבמ.



סטארט-אפים קטנים או חברות גדולות?



המקרה של אינדיגו מחדד את היתרונות שהמכירה בשלב מוקדם מספקת למשק. החברה מספקת כעת פרנסה בישראל ל-1,800 עובדי היי-טק. המשק הישראלי מרוויח מהמסים של עובדים אלה, אך היתרונות המשמעותיים למשק טמונים בכלכלה שנוצרת סביבם.



כל מהנדס מייצר מספר מקומות עבודה נוספים. כך למשל, אינטל דיווחה שב-2009 היה מספר המועסקים באינטל ישראל 6,340 עובדים, וההשפעה העקיפה על התעסוקה בישראל נאמדת בכ-20 אלף מועסקים. ולכך צריך להוסיף גם רכש גומלין. למשל, ב-2009 ביצעה אינטל רכש גומלין מספקים בשוק הישראלי בסך 392 מיליון דולר. לצד זאת, ההסתמכות על חברות הטכנולוגיה הגלובליות המקימות כאן מרכזי מו"פ בעייתית.



הסיבה היא שכשהמצב הכלכלי קשה, נוטות חברות האם לנייד את מרכזי המו"פ. כך היה בזמן המשבר הכלכלי האחרון, כש-netapp סגרה את מרכז הפיתוח שלה בחיפה, שהתבסס על רכישת הסטארט-אפ הישראלי טופיו. היו מקרים אחרים שבהם החברה הישראלית נשאבה לגמרי לארה"ב, כולל פעילות הפיתוח. במקרה של xiv למשל, שכבת היזמים וההנהלה עזבה. משה ינאי, המשקיע מאחורי xiv, עזב לאחר שהחזון שלו להקים חברה גדולה במרכז הפיתוח בישראל על בסיס xiv לא התגשם.



כשהיזמים והמנהלים כבר לא נמצאים בסטארט-אפ הנרכש אין מי שיהיה "אבא ואמא" לגורל הסטארט-אפ שנרכש. הזהות הייחודית שהסטארט-אפ גיבש נעלמת בקרבי התאגיד הבינלאומי. מצד שני, היזמים והעובדים עוברים לא אחת לסטארט-אפים אחרים. נוצר ידע עובר ומוקמים סטארט-אפים חדשים מאותן עזיבות.



בשורה התחתונה, התשובה לשאלה מה יותר טוב להיי-טק הישראלי - מכירות של סטארט-אפים קטנים רבים, או מכירות של חברות גדולות - לא הוכרעה. בהיי-טק הישראלי ישנה המציאות של סטארט-אפים קטנים, בעוד עשור ניתן יהיה לראות אם המודל הזה ממשיך להחזיק את ההיי-טק הישראלי. התשובה לשאלה זאת קריטית בשל הישענות המשק הישראלי על ענף ההיי-טק, דבר הבא לידי ביטוי בתרומה של ההיי-טק לתמ"ג, ליצוא ולייצור.