לבחור היטב את נציב שירות המדינה הבא

>> באחרונה פורסמו כמה מאמרים העוסקים בהחלפתו הקרובה של עו"ד שמואל הולנדר, נציב שירות המדינה - תפקיד שהשפעתו הפוטנציאלית על איכות הניהול של משרדי הממשלה ויחידותיהם גבוהה.

כידוע, מינוי נציב שירות המדינה נתון בידיה של הממשלה. איתור המועמד המתאים לתפקיד הוא משימה קשה, המחייבת הגדרה של הציפיות מממלא התפקיד וממוסד הנציבות.



ציפיותיו מנציב שירות המדינה יהיו שתיים: האחת, אישיות שתוכל לסייע (או לפחות לא להפריע) לראש הממשלה ולשרים במינוי אנשים המקורבים לתפישת עולמם הפוליטית והאישית; והשנייה, אישיות שתוכל לבלום התפתחויות חמורות במישור האתי והמוסרי של שירות המדינה, העלולות לפגוע ביוקרת הממשלה בכלל וראשה בפרט. על פי ציפיות אלו, על נציב שירות המדינה להיות משפטן, עורך דין או שופט לשעבר, רצוי בעל קירבה לראש הממשלה או למפלגה השלטת, ובעל סטטוס אישי גבוה ודימוי חיובי בציבור.



השקפה אחרת גורסת כי נציבות שירות המדינה צריכה להיות מרכז לפיתוח המשאב האנושי בשירות הציבורי, השירות לציבור והקוד האתי של הקשר בין הפוליטיקה למינהל הציבורי המקצועי. דגם כזה קיים בארה"ב, שלפני שנים רבות ביטלה את נציבות שירות המדינה והקימה סוכנות הכפופה לבית הלבן, ששמה מעיד על תפישת עולם מערכתית: "המשרד לניהול כוח אדם".



לפי תפישה זו, מן הראוי כי נציב שירות המדינה הבא יהיה אדם המגיע מתוך המערכת המקצועית של ניהול המשאב האנושי, בעל סטטוס גבוה, רצוי שהיה בעבר מנכ"ל או בעל תפקיד בכיר במשק הפרטי או הציבורי, בדיוק כפי שבכירים בפירמות פרטיות לעתים עוברים דרך תפקיד מנהל משאבי אנוש בחברה. במינוי מסוג זה יש משום מסר שהממשלה חרתה על דגלה את טיוב ושיפור כוח האדם בשירות הציבורי, וממנו ייגזר גם שיפור באיכות הניהול והשירות לציבור.



נראה כי עד היום לא מצאו ממשלות ישראל את המועמד האידיאלי לתפקיד, ולא דבקו בתפישת עולם ברורה למרות כמה ניסיונות מעניינים. דוגמה אחת היא מינויו של פרופ' יצחק גלנור, שהממשלה ראתה בו שילוב בין מומחה למינהל ציבורי לבין אדם משכמו ומעלה ברמה האישית. נראה שמינויו של שמואל הולנדר תאם יותר את התפישה השנייה.



נראה שיקשה למצוא את האיש המקפל בתוכו את כל התכונות והכישורים, אך על הממשלה לעשות כל מאמץ לסכם את תפישתה ולדאוג שאת התפקיד ימלא האדם המתאים ביותר.



הכותב הוא מנכ"ל להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל