ריבית אפסית עדיפה מהפסד

>> מדד אג"ח כללי עלה מתחילת השנה ב-7%. מדד תל בונד 60 עלה ב-12% בשנה האחרונה ונסחר כיום במחיר המשקף תשואה לפדיון ברוטו של 2.5% בשנה.

בעולם של ריביות אפסיות הציבור בורח מהאפיקים הבנקאיים שלא מספקים תשואה - ומחפש מקום להשקיע בו את הכסף. שוקי המניות בישראל ובעולם מגמגמים ואפופים חוסר ודאות, דבר המתבטא בדשדוש מתמשך המרחיק את הציבור מהשקעה במניות.



התוצאה היא אחת: השקעה באפיקים האג"חיים, וזה לא משנה אם מדובר באג"ח קונצרניות או ממשלתיות. קרנות האג"ח בישראל גייסו 40 מיליארד שקל מאז תחילת 2009. הסיבה לכך היא שבמבט לטווח הארוך, ההשקעה באג"ח הוכיחה את עצמה בשנים האחרונות יותר מכל אפיק אחר.



מדדי האג"ח הממשלתיות הציגו בחמש השנים האחרונות תשואה מצטברת של 35% - כ-6% בשנה בממוצע.



כשמדובר באג"ח ממשלתיות, הציבור התרגל פשוט לכיוון אחד בלבד - עליות. כשמדובר באג"ח הקונצרניות נדמה כי המפולת בתחום בספטמבר 2008 אפילו חיזקה את אמונו של הציבור באפיק זה, שכן היא פוגגה את החשש ממגפה של חדלות פירעון המונית באפיק. מאז הושק מדד תל בונד 40, לדוגמה, הוא הציג תשואה של 25% בשנתיים וחצי - כמעט 10% בשנה.



אבל גם ללא חזון אפוקליפטי, המכה בתחום האג"ח באקלים הנוכחי בשווקים עשויה להיות כואבת.



חזרה של התשואות המשתקפות באג"ח ממשלתיות מרמה של 2.2% שבה הן נסחרות כיום, לרמה של 2.5% לדוגמה, תהיה מלווה בהפסד של 8% למי שהשקיע בקרנות אלה. בתחום האג"ח הקונצרניות התמונה עשויה להיות כואבת יותר.



גם ללא נפילה, למי שמשקיע כיום בקרנות אג"ח אין לאן לשאוף. קשה להאמין כי הוא יראה תשואה של 5% בשנה הקרובה. זוהי בשורה לא נעימה בהתחשב בכך שהסיבה המקורית לכך שאותו משקיע הגיע לאפיק זה היתה הרצון לקחת יוזמה ולברוח מהריבית האפסית שהובטחה לו בבנק.