ואהבת לרעך כמוך - גרסת המשרד

מספרים על קבוצת נערים, שעוד בימי-קדם גילו מאפיינים דומים לדור האינסטנט של ימינו, צבאו על פתחו של בית שמאי ושאלו אותו – מהי כל התורה על רגל אחת?. שמאי, ששמו הלך לפניו כמחמיר – עמד בעצמו על רגל אחת ובשנייה השתמש שימוש נאות, להחמיר עם אותם פוחזים, ולהמחיש את דעתו על שאלתם.

בעיטה הגונה זו גלגלה אותם לפתחו של בית הילל, שגם ממנו ביקשו את התקציר (כי באמת למי מהצעירים יש כוח לקרוא את הספר כולו) וביקשו – התורה על רגל אחת. הילל הזקן, רצה אף הוא להגיב בכבוד הראוי לשאלה זו באמצעות רגלו האחת או האחרת, אך בכל זאת שמו הלך לפניו כסבלני ופתוח יותר משמאי. על כן חכך בדעתו והחליט לראות בסוגיה זו אתגר, אותו פתר בתשובה – "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

למעוניינים ליישם משפט חשוב זה, פתח השנה החדשה, יש לתת את הדעת על מספר סוגיות.

א. לרובנו נטייה להעדיף את שכמותנו ולאור כך להקיף את עצמנו באנשים המאוששים את תפיסת עולמנו ונותנים לנו להרגיש "בעמדת רוב". בקרב מנהלים, נטייה זו באה לידי ביטוי באיוש היחידה בעובדים הדומים להם, כי כך קל יותר לתקשר ולנהל. אולם כך אנו מפספסים את פסיפס המציאות, אתגר על תפיסת עולמנו והזדמנויות לצמיחה. בלנצ'רד אמר על עבודת צוות –"אף אחד מאיתנו אינו חכם ככולנו" - וזה נכון כל עוד מגוון דעות תורמות לחוכמה הקולקטיבית.

ב. נטייה להזדהות עם הדומים לנו – אהבה הנובעת מהזדהות, לא מאפשרת לשני להיות הוא עצמו. ניתן לראות נטייה זו בשאלה "איזה ציון הבאת לי?" עם החזרה ללימודים, או "איך אתה עושה לי את זה?" עם החזרה לשובבות החיים, או כעס על בן הזוג שלא מבין בלי מילים מה שאנו רוצות ממנו, או אי הבנה שלו למה הוא צריך לומר "אני אוהב אותך" –כי הרי כה ברור לו, שהוא אוהב את רעותו, כמותו.

ג. כתוצאה מכך - נטייה לא להקשיב - כאשר הקפנו את עצמנו באנשים דומים לנו, יש לנו לא מעט מה ללמוד מהם. אולם "אשליית הדמיון" ובוודאי שהזדהות, מבטלות סקרנות ויצירת דיאלוג אמיתי כי – "אם הוא כמוני מה יש לו לחדש לי". ובמקרה של שוני – "אם הוא שונה ממני, מה הטעם שאקשיב לו- זה לא רלוונטי כלפי". ההמלצה הפרקטית שלנו בהיבט זה, היא לגלות סקרנות, להתעניין באמת ולהקשיב לזולת ממקום פנוי וללמוד את הטוב שבו. ואהבת לרעך כמוך ממקום ערכי - לא מהזדהות עקב דמיון, אלה מאמפתיה - היכולת להיות במקומו. לא כי הוא כמוך, אלה כמו שהוא. מנהיגות אמיתית, נוצרת כאשר מקשיבים לאדם באמת, רק אז אפשר לתת מענה נכון לצרכיו – וברוב המקרים זה עצם ההקשבה.

אם אהבתך לעצמך אינה גדולה אזי אבוי לרעך. מסתבר שלרוב האנשים יותר קל לבקר את עצמם - כמה לא היו בסדר, מה לא הספיקו - מאשר להיות במקום של פרגון עצמי. במובן זה "ואהבת לרעך כמוך" מזמין אותנו ביחסינו עם עצמנו – לראות את הטוב שבנו. אולי השנה החדשה היא הזדמנות, לעבור מחוויית "אי-הספק",ל-"איים של הספק" ומכאן לחוויית סיפוק, שתאפשר לנו להיות יותר פתוחים ולפרגן גם לזולת - כי ממקום מרוקן קשה לתת.

בפן הפרקטי, דאגו כל יום לפרגן לעצמכם לפחות משהו טוב אחד. כשאתם חשים תסכול על מה שלא קיבלתם ביחסים עם הזולת, ראו זאת כנורית אזהרה שמאותתת לכם לקחת את האושר בידיים ולדאוג לעצמכם. הערכה עצמית של אדם מורכבת משני סולמות – האחד סולם המסוגלות העצמית, שרובנו הישראלים חזקים בו: יודעים לאלתר, להסתגל, להסתדר. הסולם השני, שרובנו חלשים בו הינו סולם הלגיטימציה לאושר. שמותר לנו לפרגן לעצמנו ולהיות מאושרים. ככל שנקפיד להזין סולם זה, הערכתנו העצמית תעלה, ונוכל לפרגן גם לסובבים אותנו. יתרה מכך, נהווה מודל עבורם – לפרגן גם לעצמם, ולילדים שלנו בראשם.

על כך נכתבו אין סוף ספרים, שירים ותסריטים. מה שביכולתנו להציע לכם, זו האמונה שלנו לגבי המתנה הגדולה ביותר שאהבה יכולה לתת – כלומר, התרגום המעשי החשוב ביותר של ואהבת ולרעך כמוך – להאמין באחר, גם כשהוא לא מאמין בעצמו. שהרי הכי קל בעיתות קושי, לכעוס ולבקר את שלא בסדר – אך האתגר האמיתי של האהבה, הוא דווקא בזמנים אלה, להיות מקור של אור ושל עידוד.

למשל, כשעובד לא עמד ביעד, גדולת המנהל - במקום להוריד את מכבש הלחצים מלמעלה, להוות בולם זעזועים ולהביע אמון ושאיפה להצליח ביעד הבא. אף אחד לא חי בוואקום ועובד רציני ידע להעריך מנהיגות זו ויעבוד קשה יותר מכפי שכל כעס יוכל להפיק ממנו. אם הוא לא עובד רציני, הרי שממילא האחריות היא על המנהל, כך שאין טעם לכעוס על מי שאין בכוחו לשנות.

כשהבת מתקרבת ל-30 ועדיין לא מצאה את המיועד – במקום להלחיץ (במיוחד בחגים המהווים מקור לחץ זוגי גם כך), היו הורים תומכים ופרגנו לה שהיא מדהימה ושברור שהאחד עוד בוא יבוא. כשבן הזוג עוד לא מצא את מקומו בעבודה, במקום להלחיץ במציאות, שגם הוא ער לה ומהווה חלק משמעותי בזהותו והערך העצמי שלו – פרגני לו שאת יודעת שעוד כמה שנים תסתכלו אחורה בחיוך מלא גאווה, והכל עניין של זמן. וכלפי עצמנו – בפעם הבאה שנפשל, במקום הלקאה עצמית, בואו נראה בכך שיעור – כשמפסידים לא להפסיד את הלקח, ונמשיך ממקום של אמונה ופרגון עצמי – לשנה טובה יותר.