איך נתפסו על חם במכירת זבל לעולם?

ניו יורק טיימס



בימים אלה, שבהם הכלכלה העולמית עדיין מתקשה להתאושש מהמשבר, רואה אור ספר נוסף העוסק בניתוח פירמה בוול סטריט. הפעם זהו תורו של בית ההשקעות ליהמן ברדרס, שקריסתו הסלימה את המשבר. הספר, שנקרא "the last of the imperious rich: lehman brothers 1844-2008" (אחרון העשירים המלכותיים: ליהמן ברדרס, 1844-2008) מאת פיטר צ'פמן, בוחן את המצב מנקודת מבט ארוכת טווח - בהקשר של 150 שנות אבולוציה פיננסית.



נקודת ההשקפה ארוכת הטווח של צ'פמן נובעת ללא ספק מהרקע האקדמי שלו ומהימצאו בצד הרחוק של האוקיינוס האטלנטי, במרחק רב מהאובססיה קצרת הראייה של וול סטריט לעמידה ביעדי הרווח הרבעוניים. צ'פמן מתגורר בלונדון ושימש בעבר כתב חוץ של ה-bbc. מאז 1995 הוא עובד ב"פיננשל טיימס". הוא מחזיק בתואר שני מבית הספר לכלכלה של לונדון.



את ההיסטוריה של ליהמן ברדרס אפשר לחלק לשתי תקופות נפרדות - האחת ארוכה מאוד והשנייה קצרה מאוד. צ'פמן הקדיש את מרבית ספרו לראשונה, שנמשכה 140 שנה מאז הגיע הפטריארך שהקים את החברה לאמריקה ב-1844 ועד למכירתה לאמריקן אקספרס ב-1984.



הפטריארך הנרי ליהמן וצאצאיו היו חלק מגל עצום של כמעט מיליון מהגרים גרמנים שהגיעו לאמריקה באמצע המאה ה-19 והחלו את דרכם כרוכלים נודדים. בני משפחת ליהמן נכנסו לעסקי הפיננסים לאחר קריסתו של בנק ארצי באלבמה.



ליהמן, שהציג את עצמו כ"ידידם של החקלאים", איפשר ללקוחותיו לשלם תמורת סחורות בכותנה במקום במזומן. באותם ימים, בניגוד לעתידו הקודר של הבנק, מציין צ'פמן כי "מקורות העסק, שבסופו של דבר הפך לליהמן ברדרס, היו סחורות מוחשיות ושימושיות שאפשר לראותן ולחוש בהן".



במהלך מלחמת האזרחים הפכו עמנואל ומאייר ליהמן, אחיו של הנרי, למבריחים אל שטח קונפדרציית מדינות הדרום והם הובילו מטעני כותנה דרך המצור שהטילו ספינות התותחים של איחוד מדינות הצפון. כשעברו לניו יורק לאחר המלחמה, הצטרפו האחים ליהמן למשפחות גולדמן וסאקס כחלק מהממסד הפיננסי. בהמשך הם מימנו פיתוח מותגים כגון סירס רובאק, וולוורת, פאן אמריקן איירווייס, הרץ, הלנה רובינשטיין ואולפן הסרטים rko, וייעצו לחברות כמו rca ויונייטד פרוט קומפני.



עד סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, ליהמן ברדרס הוחזק והופעל בעיקר בידי בני המשפחה, שהמפורסם בהם היה רוברט (בובי) ליהמן. בובי היה אספן אמנות, שחקן פולו ומקורבם של משפחות אליטה כמו היצ'קוק והרימן, וזכה לכינוי "האריסטוקרט של האוטוקרטים". אך הוא היה גם "איש של אנשים", והיתה לו יכולת טבעית לעמוד על טיבם במהירות.



התקופה הנוצצת



ב-1924 הצטרף לחברה שותף ראשון מחוץ למשפחה, ג'ון הנקוק. ב-1973 פיט פיטרסון, לשעבר ראש חברת המצלמות בל אנד האוול ושר המסחר תחת הנשיא ריצ'רד ניקסון, נהפך לשותף המוביל החדש של ליהמן ברדרס. במהלך ארבע השנים שחלפו מאז מותו של בובי, החברה הלכה ונחלשה.



תוך שימוש בכישוריו הדיפלומטיים והפיננסיים, הצליח פיטרסון להשיג שלום זמני בין הפלגים של בנקאי ההשקעות והסוחרים המסוכסכים, והגדיל את הון החברה פי עשרה. ואולם ב-1983 הסכים פיטרסון לעזוב בלחץ שותפו לתפקיד המנכ"ל, לואיס גלוקסמן. בשנה שלאחר מכן, מכרו השותפים שנשארו את החברה לאמריקן אקספרס תמורת 380 מיליון דולר.



וכך החלה התקופה השנייה, הנוצצת יותר, של הסאגה של ליהמן ברדרס. לאחר שבע שנים כחלק מאמריקן אקספרס חזרה החברה לעצמאות בהנהגתו של הסוחר המצטיין לשעבר, ריצ'רד פולד ג'וניור.



לפי צ'פמן, פולד נחשב לאדם בעל "מוח דיגיטלי", אך זכה לכינוי "הגורילה" בגלל סגנון הדיבור החד והמקוטע שלו. בעוד שפולד מתאמץ לאחד את סיעות הסוחרים והבנקאים תחת המוטו "פירמה אחת", הוא ניווט את הבנק אל מחוץ למסחר הקונוונציונאלי בסחורות ועמוק יותר לתוך שוק משכנתאות הסאבפריים והנגזרים הפיננסיים כגון cdo (אג"ח מגובות במשכנתאות), כותב צ'פמן.



הבנק המשיך לרשום ביצועים פיננסיים מזהירים, ובשנה שהסתיימה בנובמבר 2007 דיווח על רווחים של 4 מיליארד דולר. שנתיים לאחר מכן קבעה חקירה שנערכה על ידי בוחן פיננסי חיצוני כי התוצאות הוטו על ידי הנוהג להעביר חובות של עד 50 מיליארד דולר אל מחוץ לספריו, למה שכונה עסקות ריפו 105.



הקריסה התרחשה במהירות וכך היא גם מתוארת בספרו של צ'פמן, שמכסה את תשעת החודשים שהובילו לפשיטת הרגל של החברה בפחות מ-11 דפים. אחד התיאורים השנונים ביותר בספר מתרחש בשבוע הגורלי של 13-14 בספטמבר 2008, כאשר הנרי פולסון, לשעבר שר האוצר של ארה"ב, הודיע כי נוכחותו של פולד אינה רצויה בדיון על עתידו של ליהמן שהתקיים במשרד הבנק הפדרלי בניו יורק. "פולד תרם את חלקו לדיון בשיחות טלפון שנעשו למשרדו במטה ליהמן, אך רעיונותיו זכו להתעלמות", כותב צ'פמן.



"אחרון העשירים המלכותיים" אינו מחדש כמעט דבר לגבי הדרמות הפנימיות הקשורות לקריסתו של ליהמן, צ'פמן נוטה לסטות לנושאים משיקים כגון מקרתיזם, קומוניזם ודעותיו הכלכליות של הנשיא ביל קלינטון. עם זאת, ההקבלה ההיסטורית שפורש המחבר מעוררת מחשבה ומאירת עיניים כאחד.



כך גם הערת הסיכום שלו, שבה כתב כי חברה שהחלה במכירת סחורות באלבמה איבדה את דרכה כשנשבתה בקסמי הנגזרים הפיננסים ו"נתפסה כשהיא מוכרת זבל לעולם".