שביתה - כלי הנשק של עובדים חזקים בלבד

>> עקב אכילס של שירותי החירום במדינת ישראל הוא מערך הכבאות שלה - שנחשב לירוד במיוחד. מאז 1998, עם פרסום דו"ח ועדת גינוסר בנוגע למבנה מערך הכבאות בישראל, מנסה המדינה לבצע רפורמה בשירותי הכבאות - ללא הצלחה. בשנתיים האחרונות הוגברו המאמצים מאוד ואף נוסחה הצעת חוק ממשלתית בעניין, לאחר שפיקוד העורף הודיע שהמצב הנוכחי של שירותי הכבאות הוא בגדר סכנה קיומית בשעת חירום. רק שגם הצעת החוק הממשלתית נתקעה. הסיבה: הצעת החוק הממשלתית כללה בתוכה סעיף שיאסור על הכבאים לשבות, בהיותם מגישי שירות חירום. ההסתדרות סירבה להסכים לכך.

העובדה שלכבאים במדינת ישראל יש זכות שביתה, אף שברור בעליל כי הם חלק ממערך שירותי החירום של ישראל, ממחישה את הבעייתיות הקיימת בזכות השביתה בישראל. זכותם של העובדים לשבות על מנת להגן על זכויותיהם היא ללא ספק זכות דמוקרטית שחשוב להגן עליה. ודאי וודאי שהדברים נכונים לנוכח הבעיות הקשות הקיימות בשוק העבודה בישראל, שחלקים נרחבים ממנו מתנהלים באופן נצלני ועושק כלפי עובדים חלשים. אלא שאל מול זכותם של העובדים להגן על זכויותיהם עומד גם האינטרס הציבורי של משק הסופג נזקים כבדים בגין שביתות, ולא ברור כלל כי האיזון בין השניים נשמר כאן.



סקירה שערך משרד האוצר ב-2005 העלתה כי מדינת ישראל היא אחת משיאניות העולם במספר ימי השביתה בה. לפי אותה סקירה, ב-2003 מספר ימי השביתה בישראל (עבור כל מיליון מועסקים) היה פי 20 מבדנמרק, פי 261 מבהולנד ופי 2,810 מביפן.



העובדה שבישראל יש הרבה יותר שביתות, גם בהשוואה לאירופה הסוציאל- דמוקרטית, אומרת דרשני. אפשר לנסות ולתלות זאת בכך שבישראל מצבם של העובדים דחוק יותר, ולכן יש להם יותר סיבות לשבות, אבל ניתוח שערכו פרופ' עומר מואב מהאוניברסיטה העברית והדס גבאי ב-2006 לימד כי ההפך המוחלט מכך הוא הנכון.



מהניתוח של השניים עלה שהשביתות בישראל אינן מסייעות כלל לעובדים החלשים והזקוקים להגנה. עובדי קבלן, המשתכרים שכר מינימום ואשר לעתים קרובות נשללות מהם זכויותיהם החוקיות, אינם שובתים ואינם זוכים להגנה בשל זכותם לשבות. מי שנהנים מההגנה בשל זכות השביתה הם דווקא העובדים החזקים במשק - השביתה של עובדי רשות שדות התעופה השבוע היתה עוד המחשה לכך - משמע ועדי העובדים הגדולים והחזקים במגזר הציבורי.



ב-2003, למשל, 88% מהשביתות ו-99.5% ממספר העובדים השובתים היו במגזר הציבורי. "עובדי המגזר הפרטי", כותבים מואב וגבאי, "כמעט שאינם פותחים בשביתות. הם יודעים היטב כי דרישות שכר מופרזות תגרורנה פשיטות רגל ואובדן מקום עבודתם. לא כך הוא המצב במגזר הציבורי, שבו ניתן לגלגל את העלויות לפתחו של משלם המסים, ושבו רבים מן המוצרים מסופקים בידי מונופולים ממשלתיים. בתנאים כאלה, השביתה היא אמצעי אפקטיבי במיוחד של העובדים, משום שאין חלופה לשירותים שהם מספקים".



למעשה, האפקטיביות של כלי השביתה בידי המונופולים הממשלתיים היא כל כך גבוהה, עד שגבאי ומואב קובעים כי "על פי שיטת השכר הנהוגה במגזר הציבורי בישראל העובדים אינם מתוגמלים על סמך כישוריהם או התפוקה שלהם, אלא בהתאם ליכולתם להזיק". כתוצאה מכך, שכרו של עובד נמל או עובד ברשות שדות התעופה גבוה יותר משכרם של רופאים או פרופסורים באוניברסיטה.



הממצא הנוסף של המחקר הוא כי ריבוי השביתות בישראל בהשוואה לאירופה נובע מכך שישראל היא ליברלית בהרבה מאירופה באישור שביתות. למעשה, בישראל לא מתחשבים כלל בנזק שגורמת שביתה למשק בעת אישורה של שביתה. כך, ברבות ממדינות אירופה חל איסור שביתה (בדרך כלל יש בוררות חובה במקום) בשירותים חיוניים המסופקים בידי מונופולים. בישראל, פרט לכוחות הביטחון, אין כל הגבלות על זכות השביתה, וזה כולל את מי שמספקים שירותי חירום כמו כבאים או את מי שמספקים שירות חיוני במדינת אי מבודדת, כמו העובדים בנמלי הים והאוויר. העובדה ששביתה באחד הנמלים למעשה כולאת מדינת שלמה אינה מהווה מכשול לפריצתה של השביתה.



בנוסף, באירופה מגבילים את זכות השביתה באמצעות הדרישה כי השביתה תאושר בהצבעה חשאית של כל העובדים, ולא רק על פי החלטת ועד העובדים. הגבלה נוספת שקיימת באירופה היא ניכוי עלות השביתה משכר העובדים. גם בישראל קיימת האפשרות הזאת, אבל בדרך כלל היא אינה מופעלת (רוב הסכמי סיום השביתה במגזר הציבורי כוללים גם הסכמה של המדינה לשלם את שכר העובדים במלואו).



בפועל, ישראל הדרקונית לכאורה היא בפועל ליברלית בהרבה מאירופה באישור השימוש בזכות השביתה. העובדה שמהשביתות מרוויחים בעיקר העובדים החזקים במשק - כמו עובדי רשות שדות התעופה - ונפגעים דווקא העובדים החלשים, יחד עם שאר הציבור, אינה גורמת להרהור שני לגבי רוחב השימוש בזכות השביתה בישראל.



אין מה לסמוך על המחוקק בעניין זה. בכנסת נהנים ועדי העובדים החזקים מלובי חזק במיוחד, המונהג על ידי ח"כ שלי יחימוביץ' ולצדה ראש ועדת העבודה והרווחה, ח"כ חיים כץ. כץ, כזכור, קיבל מוועדת האתיקה של הכנסת, בראשותה של יחימוביץ', אישור חריג להמשיך לשמש יו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית במקביל להיותו חבר כנסת (ועוד ראש ועדת העבודה בכנסת). על ניגודי העניינים שיכולים לעלות מכך איש אינו פוצה פה.