יעקב מרדינגר, מבעלי חברת הצורפים, הורשע בעבירות זיוף ומרמה

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אתמול את יעקב מרדינגר, מבעלי חברת "הצורפים" ולשעבר מבעלי חברת הפרסום ראובני פרידן, בעבירות זיוף ומרמה נגד רשויות מס הכנסה. בכך קיבלו השופטים דבורה ברלינר, נשיאת בית המשפט, תחיה שפירא ומאיר יפרח את ערעור המדינה על זיכויו של מרדינגר בבית המשפט השלום בת"א ביולי 2009.



מרדינגר הוא בעל השליטה בחברת ההשקעות אגיפוס. שלמה אבן היה רואה החשבון שטיפל בענייניהם של מרדינגר והחברה מול מס הכנסה. השניים והחברה הואשמו בהגשת שני דו"חות כוזבים של החברה למס הכנסה ל-2001 ול-2002, במטרה להתחמק ממס.



בכתב האישום נטען כי מרדינגר, בעזרת אבן, יצר הפסד הון כוזב במטרה לקזזו מול רווחי הון שנוצרו בחברת אגיפוס, ובכך פעל במרמה להקטנת מס רווחי ההון שעל אגיפוס לשלם. התרמית, לפי האישום, התבטאה ברכישת מניות חברת קריספילד בסכום כולל של כ-2.5 מיליון דולר, ולאחר מכן ברישום מימוש מניות אלו בסכום של כ-200 אלף דולר בלבד, כך שנוצר לכאורה הפסד הון בסך 2.3 מיליון דולר.



ההשקעה במניות קריספילד, נטען, היתה אחיזת עיניים. לפי האישום, הפסד זה קוזז מול רווח הון שנוצר לאגיפוס ממכירת מניות שתי חברות אחרות, בהן חברת ראובני פרידן, בעבור 4.4 מיליון דולר. בכתב האישום נטען כי רישומי ההשקעה והמימוש היו פיקטיביים, בכוונה להתחמק מתשלום מס רווחי הון על מכירת מניות החברות.



השופט דן מור קבע בפסק דינו כי הראיות הנסיבתיות שהציגה המדינה אינן מובילות למסקנה ההגיונית היחידה, לפיה השניים והחברה תיכננו תרמית. עוד קבע כי דו"חות ומאזני חברת אגיפוס שהוגשו לרשויות המס "שיקפו במדויק את הרישום בספרים" וכי "הדו"חות לא 'זוייפו' ברישומים כוזבים".



על פסק הדין עירערה המדינה למחוזי, באמצעות עו"ד נועם עוזיאל מפרקליטות מיסוי וכלכלה. השופטת ברלינר קבעה כי המדינה עמדה בנטל השכנוע והוכיחה כי ההשקעה וההפסד שהוצגו בדו"חות היו כוזבים. השופטת קבעה כי על איש עסקים שמנהל עסקים או השקעות בחו"ל, הרחק מידה של רשות המס הישראלית, מוטל נטל מוגבר להביא ראיות להוכיח את טענותיו ואת מסמכיו ולסתור את ראיות התביעה.

בנוסף, קבעה ברלינר כי אי גילוי נאות בדו"חות הכספיים של חברה פרטית, בקשר להשקעה ולהפסד בחו"ל, מהווה נסיבה מחשידה המצטרפת לראיות התביעה המוכיחות את הכזב. הדו"ח לשנת 2001, קבעה ברלינר, אינו מגלה את קיומו של רווח ההון ממכירת המניות בחברת ראובני פרידן ובחברה נוספת ואת ההפסד שנוצר מעסקת קריספילד, ואינו מגלה את קיזוזו של האחד מהשני. "הצגת הדו"ח באופן המתואר, כאשר מדובר בקיזוזם של הפסדים מרווחים בסדרי גודל כגון זה, אינה עומדת בקריטריונים של גילוי אמיתי ואינה מקיימת את רמת הפירוט הנדרשת בדו"ח. הדו"ח אינו מגלה אלא מסתיר", קבעה.



ברלינר דחתה את טענתו של מרדינגר לפיה הוא לא המציא מסמכים לאישוש גרסתו, מכיון שהוא "אינו איש של מסמכים". היא דחתה את קביעתו של השופט מור בפסק הדין כי מרדינגר הוא "איש עסקים בלתי שגרתי אשר סוגר עיסקות על פי נטיות הלב ותחושות בטן, ללא שביצע בדיקה מוקדמת וללא שקיבל מסמכים". לדבריה, "האופי אינו יכול לספק הסבר להתעלמותו של איש עסקים ותיק ומנוסה מכללי זהירות מינימליים כאשר מדובר בהשקעה בסכומי עתק. האופי גם אינו יכול להוות משקל נגד לידיעתו של כל טירון בעולם העסקים לכך שהוא חייב לעמוד בדרישות החוק בנושא ניהול ספרים ויצטרך בבוא העת להוכיח את השקעותיו והפסדיו". לאור האמור, קבעה ברלינר כי המדינה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שהמסמכים מזוייפים ושהשימוש בהם נעשה כדי להתחמק במס.

עם זאת, בית המשפט השאיר על כנו את זיכויו של רוה"ח אבן. התיק הוחזר לגזירת דינו של מרדינגר לבימ"ש השלום. מרדינגר יוצג על ידי עו"ד גיורא אדרת. (ע"פ 7802/09)