סליחה

>> החגים הם זמן מעולה לחשבון נפש. בטח כאשר יום כיפור בפתח ואנו מתענים בסגר הגדול של הסביבה. השבוע פירסם "הארץ" כתבה ובה סקירה של הדו"ח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדו"ח בחן את מצב המסורת במדינת ישראל.

הכותרת היתה מעודדת: 40% מתושביה היהודים של המדינה חילונים, אבל כאשר ככל שהעמקתי בכתבה, התגלו נתונים מאלפים על רמת החילוניות של הישראלי: 58% מהאוכלוסייה היהודית הם מסורתיים או דתיים בצורה כזו או אחרת. מתוך 42% הנותרים, מתברר כי רבע מהם צמים ביום כיפור, רבע מהם אוכלים כשר לפסח, 10% מהם אוכלים מזון כשר באופן קבוע, שליש מהם מדליק נרות שבת ועוד.



זאת אומרת, בחשבון פשוט, מתוך 42% הנותרים, מקפידים בצורה כזו או אחרת על ערכים מסורתיים מסוימים כשליש מאותה קבוצת מיעוט, מה שהופך את החילונים הכופרים לקבוצת מיעוט של 30% בלבד.



אם נעיף מבט נוסף בנתונים ונזכור שמרבית העלייה הרוסית היא עלייה חילונית לחלוטין, הרי שניתן להניח כי הישראלי החדש, הצבר החילוני, מהווה פחות מ-20% מתושבי מדינת ישראל.



בבועה התל אביבית, המרכיבה את מרבית המשווקים והפרסומאים הישראלים (גם אם הם גרים בשהם), התמונה, ככל הנראה, לא ברורה כל כך. אם 70% שמרנים ומסורתיים, הרי חלק גדול מהקמפיינים שאנו רואים או מייצרים לא רלוונטיים לחלוטין. לא הסקס, לא הריגוש, לא האופנתיות המדויקת ולא הסטייל.



נכון, אין צורך להיות מופתעים. מבט מעבר ים מגלה את המהפך השמרני שעוברת אמריקה, את המהפך המוסלמי שעוברת טורקיה ועוד תופעות דומות. ומי אנחנו בכלל שנהיה כל כך מיוחדים שלא להידבק באותה מחלת שמרנות?



כל זה היה בסדר גמור אם היינו מוכנים להציץ בראי ולהתחבר אל העם, לייצר מהלכים שיווקיים בעלי ערך, מסורת, צנעה וחיבור לערכים החדשים המובילים את עם ישראל. אבל אנחנו כולנו פרסומאים תל אביבים, שמעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך לחלום בהקיץ ולהסתמך על קבוצות מיקוד שמעולם לא חצו את גבול רעננה.



גם האמונה כי האזרח הממוצע רוצה לחיות כמו התל אביבי המצוי, להתלבש כמוהו ולהשתמש בו כמודל לחיקוי, מתנפצת כאן על בסיס הנתונים. המודל לחיקוי הוא בית אבא או סבא, המסורת היפה של העם היהודי והחולצה הלבנה בקידוש של יום שישי, או שילוב מוזר של מסורת וקדמה, מודרניות ושמרנות.



אולי הגיע הזמן לבקש סליחה מעם ישראל, מהלקוחות שלנו ומעצמנו. סליחה שאנו עוצמים עיניים ולא רואים לאן הולך העם וממשיכים לדבר ולפרסם לקבוצות מיעוט שהופכות חסרות השפעה בחברה הישראלית. אולי הגיע הזמן להישיר מבט למראה, להודות בטעות ולהתחיל לדבר בשפת העם המחפש חוויה משפחתית מאוד, מוגנת וחמה. חוויה שמתעדת את הנוסטלגיה לאותנטיות יהודית, על פי נוסח מדינת המוצא של משפחתנו - קיבוץ הגלויות הזה - ישראל.



סליחה. סליחה כי חטאנו ביהירות אופיינית לחשוב שמה שאנחנו הוא מה שכולם רוצים להיות, שהפרסום אכן יכול ליצור גיבורי תרבות וסגנון חיים חדש. ואולי צריך להבין כי פרסום טוב משקף גיבורי תרבות מציאותיים ותרבות אותנטית ולהתחיל לעשות כאן פרסום ישראלי מקורי. מציאותי.



-



יוני סער הוא הבעלים של קבוצת פרומרקט.



הבלוג שלו ב-cafe themarker כוללעוד מאמרים ועדכונים:



yonisaar.cafe.themarker.com