נשיא רוסיה לומד לשכפל את ההצלחה של ההיי-טק הישראלי

>> האקדמיה למדעים בניו יורק הציגה השבוע בפני נשיא רוסיה, דמיטרי מדוודב, דו"ח שמטרתו היא אחת: להסביר לרוסיה ממי עליה לקחת דוגמה באמצעות ניתוח מדוקדק של גורמי הצלחה שעומדים מאחורי מרכזי ההיי-טק החשובים בעולם.

הדו"ח בן 128 העמודים שנערך בהזמנת ממשלת רוסיה, מנתח את המדינות והכלכלות שבהן התפתחו מרכזי היי-טק, בהן ישראל, פינלנד, טייוואן, הודו וארה"ב; סוקר את ההיסטוריה של כל מדינה; מנתח את כלכלתה; ומציג מהן החוזקות והבעיות של כל כלכלה. בנוסף, הדו"ח מספק המלצות ברמת המקרו איך להגיע להצלחה דומה. האקדמיה למדעים בניו יורק היא ארגון עצמאי ללא מטרת רווח, הכולל יותר מ-25 אלף חברים ב-140 מדינות, ותפקידו לסייע בהתקדמות טכנולוגית ומדעית.



בדו"ח מופיע סיפורה של תעשיית ההיי-טק הישראלית כמקרה מבחן. "ישראל פיתחה יכולות טכנולוגיות מתקדמות ומובילות, למשל, בפיתוח פרוטוקול האינטרנט voip (שיחות על בסיס רשת האינטרנט), מערכות תקשורת מקומיות, שבבים, רשתות מחשוב עבור אזורים עירוניים, מתגים, נתבים, תוכנה, תוכנות למכשירי סלולר ומיקרו מעבדים", נכתב בדו"ח. "מעבר לכך, ישראל היא לא רק אחת מהכלכלות הצומחות בעולם, אלא שהיחס של יזמויות לנפש בה הוא הגבוה בעולם. ישראל הרוויחה מזרם העולים שרכשו בעבר חינוך טכנולוגי ניסיון וכישורים, אך העלייה בלבד אינה יכולה להסביר לבד את התופעה הישראלית".



על פי הדו"ח, שלושה גורמים הביאו את ישראל למובילה כמרכז היי-טק עולמי. הגורם הראשון הוא התעשייה הצבאית - הסתמכות וקידום השקעות בטכנולוגיות צעירות שנולדו בצה"ל, ויצירת גופים כמו רפאל, המאפשרים לפתח טכנולוגיות מתקדמות ומספקים חינוך גבוה והזדמנויות הכשרה למדענים ומהנדסים. הגורם השני, לפי הדו"ח, הוא הקמת גופים אזרחיים העוסקים במדע וטכנולוגיה, כמו המדען הראשי וקרן בירד, שסייעו ביצירת מודעות בקרב חברות ישראליות לגבי הפעילות הדינמית ואופי השווקים האמריקאיים, שמשכו חברות רב-לאומיות באמצעות הטכנולוגיה ובנו את היסודות לתעשיית היי-טק יזמית.



הגורם השלישי שמוזכר הוא יצירת מדיניות משלימה שנועדה לעודד חדשנות ולתמוך ביזמות טכנולוגית על ידי הקמת תעשיית הון סיכון ישראלית, לצד תוכניות נוספות שהיקנו לחברות סטארט-אפ שירותים, סיוע טכנולוגי וגישה למחקרים.



תרבות ממוקדת משימה



הדו"ח מציין כמה לקחים חיוביים שניתן ללמוד מהמדיניות הישראלית: באמצעות השקעה בביטחון, בתוכניות ממשלתיות וביחידות צבאיות שונות (למשל, 8200 או 8100, ג.ג), הממשלה עוררה שוק מקומי של יזמים בעלי כישורים טכנולוגיים. מעבר לכך, האוניברסיטאות הישראליות והלימודים הרב-תחומיים סייעו בהכשרת מהנדסים. כמו כן, הנהגה מוסדית חזקה יצרו בישראל תרבות ממוקדת משימה.



לדברי החוקרים, המדען הראשי וקרן בירד קידמו חדשנות כללית והבנה של השווקים האמריקאיים, והגיבו לצורכי היזמים. התמיכה הפיננסית נועדה בעיקר כדי לתמוך בשותפיות בין חברות ישראליות לתאגידים בינלאומיים, בעיקר עם תאגידים אמריקאיים. לפי הדו"ח, הקשר שנוצר משך לישראל חברות טכנולוגיה רב-לאומיות לא רק בגלל המימון הנדיב והמדיניות שתמיכה בפעילויות המו"פ, אלא גם בשל הכישרון והתחכום של כוח העבודה הישראלי. בתחום כוח האדם, כותבים החוקרים, מספר גובר והולך של הזדמנויות עבודה בישראל לצד שיעורי מס ליזמויות סיפקו תמריצים משמעותיים לחזרתם של ישראלים מוכשרים החיים בחו"ל.



חוקרי האקדמיה מציינים כי מגמת היזמות נתמכה על ידי המדיניות הממשלתית הישראלית וכן על ידי השותפויות של קרנות הון סיכון ישראליות עם משקיעי הון סיכון אמריקאיים. בתחילת שנות ה-90 התוכנית ליצירת תעשיית הון סיכון מקומית ("ענבל") נכשלה, אבל הבנה של שוק הון הסיכון האמריקאי, של מדיניות המיסוי בארה"ב והתוכנית לעידוד משקיעי הון סיכון אמריקאיים ("יוזמה"), הפכו את הישראלים למצליחים.



תעשייה ללא סבלנות



הדו"ח מציין גם כמה דאגות עבור הכלכלה הישראלית. לדברי החוקרים, הכלכלה בישראל נסמכת על תעשיית טכנולוגיות המידע (it), בעוד מגזרים אחרים לא מפגינים צמיחה והצלחה כפי שמפגין מגזר ה-it. מגזר זה נהפך למנותק משאר הכלכלה הישראלית ויצר פערים בהכנסות ובעיות כלכליות וחברתיות.



הדו"ח אף מציג מבקרים מתוך הענף בישראל שהביעו ספקות לגבי המשכיותו של המודל הסטארט-אפים המעמיד את ארה"ב במוקד. אותם מבקרים גם חוששים כי יש התמקדות יתרה במו"פ לצד היעדר דגש על פיתוח יכולות ניהול, שיווק וצמיחה בסטארט-אפים הישראליים. בדו"ח מצוין כי למרות המדען הראשי, קרן בירד והתפתחותה של תעשיית ההון סיכון, תחומים אלה עדיין חלשים, ובעוד שישראל הצליחה לפתח תעשיית הון סיכון, המטרה העיקרית של רוב קרנות ההון סיכון היא אקזיט באמצעות רכישה או הנפקה ציבורית. אחת הביקורות על התעשייה הישראלית היא על היעדר סבלנות שנחוצה לגדילה לטווח ארוך.



לפי החוקרים, כל הגורמים האלה מובילים לכך שחברות סטארט-אפ ישראליות פגיעות להשתלטות או רכישה מצד חברה רב-לאומית גדולה. מלבד כמה יוצאי דופן, נישות שוק שבעבר נשלטו על ידי חברות ישראליות כבר לא מציגות נוכחות ישראליות. לדברי החוקרים, ההסתמכות על תעשיית ה-it וחברות רב-לאומיות זרות הופכת את הכלכלה הישראלית לפגיעה בעקבות אי יציבות בשווקים והביצועים של כמה חברות.



תוכנית החממות הטכנולוגיות בישראל, מצוין בדו"ח, נתונה במחלוקת בשל היעדר נתונים המאפשרים מדידה של תרומת לכלכלה הישראלית. מבקרים מהתעשייה בישראל טוענים שהתוכנית יקרה מדי, במיוחד כשאין תוצאות, ושהתוכניות מספקות מעט מדי סיוע פיננסי וגורמות לסטארט-אפים ליצור דפוסי פעולה שגויים.



רוסיה פתוחה לביקורת



>> בתחילת השבוע פירסם ויוק וודהאווה, חוקר ויזם אמריקאי מאמר בבלוג טק קרנץ', שבו הוא מספר כי לפני כמה חודשים כתב במגזין "ביזנסוויק" מדוע הוא סבור שהתוכנית של רוסיה להקים "עיר מדע" (science city) נועד לכישלון. לדבריו, רבים לא מודעים לכישלונות צורבים שנוחלות ערים שונות בעולם בהקמת מרכזים טכנולוגיים (tech clusters). כך היה ביפן, במצרים, במלזיה ובאזורים שונים בארה"ב.



וודהאווה מספר כי ציפה כי בעקבות דבריו רוסיה תכריז עליו כאישיות בלתי רצויה, אבל במקום זאת הוא קיבל טלפון דחוף מאליס רובינשטיין, נשיא האקדמיה למדעים בניו יורק, שסיפר לו שראש תת הוועדה לפיתוח היי-טק בפרלמנט הרוסי, איליה פונמארב, ביקש דו"ח מפורט על הנושא, יחד עם התובנות של וודהאווה. רובינשטיין אף הזמין את וודהאווה להתלוות לצוות שלו לרוסיה כדי לדון בעניין.