הילה גרסטל: "אל תטביעו את השופטים בהררי עמודים"

>> נשיאת בית המשפט המחוזי בפתח תקווה, השופטת הילה גרסטל, העניקה השבוע לעורכי דין שיעור יסוד באחד התחומים החשובים להם ביותר: סדר הדין האזרחי. תקנות סדר הדין האזרחי מורות לעורכי הדין איך להגיש ומה לצרף לכתב תביעה, כתב הגנה, תצהיר, סיכומים ועוד; מיהו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה, כמה אגרה יש לשלם ומתי, ואיך לגרום למחיקת כתבי טענות של הצד השני.



אף שמדובר לכאורה בעניינים טכניים, כל עורך דין יודע כי לעתים הופכת הפרוצדורה למהות - כך, עורכי דין שאינם בקיאים בסדרי הדין עלולים לגרום ללקוחם להפסד צורב בתיק או לתשלום הוצאות משפט כבדות, ומנגד, שליטה של עורך הדין בתקנות עשויה להביא לניצחון מהיר בתיק, כבר בשלב המקדמי.

גרסטל, שעד למינויה לשופטת ב-1990, עבדה במשך כעשר שנים כעורכת דין בשוק הפרטי, הרצתה בכנס של ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. לעורכי הדין היא אמרה במעין ווידוי אישי: "אני ממש מתגעגעת לליטיגציה. אתם יודעים איזה אדרנלין זה לחקור נגדית? זה השלב שהכי אהבתי. זאת אם השופט נותן לך לחקור", הוסיפה בקריצה לחבריה לכס השיפוט.



עצותיה בוודאי יסייעו לעורכי הדין להתנהל מול השופטים ומול הצד השני. הנה הן לפניכם.



כתבו הקדמה קצרה וברורה



הנשיאה גרסטל ממליצה לעורכי הדין לכתוב בקצרה כבר בפתיח לכתב הטענות את ההשתלשלות הכרונולוגית של התיק. לדבריה, "אם כותבים מיד בתחילת התביעה כי מדובר בתביעה חוזית, באילו הפרות מדובר, מהם האירועים המרכזיים ביותר ולמה אירע מה שקרה, זה מנחה את השופט לקרוא את הדברים דרך העיניים שלכם. קל לו לברור את התבן מהבר ולראות מה אתם רוצים".



גרסטל אמרה לעורכי הדין כי "לעתים כתבי הטענות ארוכים מדי. אני יכולה להבין שאתם מעדיפים להאריך מתוך זהירות יתרה ולכלול דברים כדי שלא תהיה טענה שהחמצתם משהו, אבל כתבי טענות של 40-50 עמודים הם ארוכים מאוד ומסובכים. אם השופט יודע מי נגד מי בתיק כבר בהתחלה - קל לו להבין לאן אתם רוצים להוביל אותו. זה נכון לשני כתבי הטענות - כתב הגנה וכתב תביעה. בהגנה צריך לספר את סיפור ההגנה בכמה מלים כבר בהתחלה".



כתבו קצר



בהמשך לדבריה בעניין הקדמה תמציתית, אמרה גרסטל: "אין לי אפשרות כשופטת להגביל את מספר העמודים בהגשת כתבי טענות. חלק קטן מהמקרים מצדיק כתבי טענות ארוכים, אבל רוב המקרים לא מצדיקים זאת. זה מכביד גם על הצד השני. כשאתה מנסה להטביע את השופט בהררי עמודים, זה סרבול ולא מועיל לאף אחד - אלא אם יש לך טענות קלושות ואתה רוצה להסתיר זאת בין הררי העמודים", במלים אלה המליצה גרסטל לכתוב כתבי טענות קצרים. לשאלת אחד מעורכי הדין הוותיקים - למה שופטים מתעלמים מכתבי טענות ארוכים? הם ממילא לא קוראים זאת - השיבה: "ככלל אני לא מסכימה לאמירה ששופטים לא קוראים. אני מסכימה שזה מכביד".



צרפו רק את המסמכים העיקריים לטענותיכם



תקנות סדר הדין האזרחי קובעות מה אמורים עורכי הדין לכלול בכתבי הטענות ואילו נספחים ומסמכים יש לצרף לכתב התביעה ולכתב ההגנה. גרסטל מציעה בפשטות:"עיינו בתקנות. רוב עורכי הדין לא זוכרים שצריך לציין את העובדות המהותיות ולא את הראיות שצריכות להוכיח את העובדות".



השופטת הזכירה לנוכחים כי לפי תקנה חדשה יחסית מ-2006 חייב בעל דין לכתוב ולצרף לכתב הטענות שהוא מגיש לבית המשפט את המסמכים שבכוונתו להשתמש בהם במהלך המשפט. השופטת הוסיפה בהומור, "למזלי, רוב עורכי הדין לא מכירים את התקנה או שהם מתעלמים ממנה. זה לא אנושי לדרוש שכל מסמך שהוא ספק שייך לדיון המשפטי יצורף כבר בהתחלה. אם אתם עומדים בתקנה כמו שהיא - צרפו כל מסמך. אני ממליצה לצרף מסמכים ראשיים. בהמשך יהיה ניתן לצרף מסמכים נוספים".



השופטת ציינה כי המטרה במהלך המשפט היא לצמצם כמה שיותר את נקודות המחלוקת שבין הצדדים, ולכן ייתכן שחלק מהמסמכים - שמתייחסים לנקודות שכבר אינן במחלוקת בין הצדדים - ממילא לא יידרשו.



בדקו את נטל השכנוע ונסו להעבירו לנתבע



נטל השכנוע מוטל בדרך כלל על התובע במשפט. היטיב לנסח זאת המשפט העברי בקובעו 'המוציא מחברו - עליו הראיה'. כלומר, האדם שתובע את רעהו הוא שצריך להוכיח את תביעתו. ואולם, סעיפי חוק מסוימים מעבירים את נטל השכנוע אל הנתבע.



גרסטל מזכירה כי בעיקר בתביעות נזיקין חשוב לפני ניסוח התביעה לבדוק את נטל השכנוע. לדבריה "זה דרמטי לזכייה בתיק. אם תובע בנזיקין מצליח לגלגל את נטל השכנוע מסיבה של 'הדבר המדבר בעד עצמו' (סעיף בפקודת הנזיקין, שלפיו במקרים שונים שבהם נגרם לתובע נזק כתוצאה מנכס שבשליטת הנתבע, נטל השכנוע עובר לנתבע, ה"ר), בשל היעדר תיעוד רפואי וכו', התובע כבר הצליח. במקום שיצטרך להטות את כפות המאזניים ל-51%, הנתבע הוא שנושא בנטל הזה. כך, התובעים עושים כברת דרך גדולה להצלחה". גרסטל מבהירה כי צריך לטעון להעברת הנטל כבר בכתב התביעה. היא מוסיפה כי "העמידה בנטל השכנוע נבדקת בעת מתן פסק הדין. כאשר השופט יושב וכותב את פסק הדין הוא צריך לבחון על מי מוטל נטל השכנוע ואם הוא עמד בכך. חשוב לדעת מראש איך רוצים לתכנן תביעה כדי לגלגל את נטל השכנוע לכתפי הנתבעים".



דעו באיזה תחום משפטי אתם



גרסטל ממליצה לעורכי הדין לאתר כבר בעת ניסוח כתב הטענות באיזה תחום משפטי הם טוענים - נזיקין, חוזים, קניין וכו'. לדבריה, "אתם צריכים לדעת כבר בהתחלה לאיזו עוולה אתם מכוונים. בדרך כלל לא צריך לציין בתביעה באיזו עוולה בדיוק מדובר. אבל לעצמכם אתם צריכים לדעת לאיזו עוולה אתם מכוונים, כי כתב התביעה צריך לכלול את כל רכיבי העוולה מבחינה עובדתית".



אל תטענו טענות עובדתיות סותרות



אסור לטעון בכתב תביעה או הגנה טענות עובדתיות סותרות כמו "החתימה על החוזה זויפה ואינה שלי, ומנגד גם אם זו כן החתימה שלי, לא הבנתי על מה חתמתי". אף שהדבר נראה טריוויאלי, עורכי דין רבים שוכחים את התקנה ההגיונית הזו. לדברי גרסטל "אני נתקלת בשתי בעיות עיקריות: לא כולם יודעים את התקנה וחלק מעורכי הדין טוענים טענות עובדתיות סותרות. בעיה שנייה היא שהצד השני לא יודע שאסור לטעון טענות עובדתיות סותרות, אך מותר לטעון טענות משפטיות סותרות. לכן, הוא מתנגד גם להעלאת טענות משפטיות סותרות, אף שזה כאמור מותר". לדבריה, על עורך הדין להבחין בכך בעת ניסוח כתב תביעה או כאשר הוא מעלה את הטענה כטענת הגנה.



נסחו כתב הגנה ברור



"תמיד יש דילמה איך לנסח את כתב ההגנה", אמרה גרסטל לעורכי הדין. "לפי השיטה הישנה שבה נהגו עורכי הדין הוותיקים, עוברים על כל סעיפי כתב התביעה ומכחישים את כל הנאמר בו. כיום יש שינוי וכרסום בשיטה, וזה לטובה. הנתבעים מרגישים צורך לפרט את הסיפור שלהם לא תוך התייחסות לתביעה. זה מבורך. השיטה הקודמת אילצה את השופט ללכת לכתב התביעה וההגנה אחד מול השני ולעבור על כל הסעיפים. לא תמיד זה נתן תמונה רצופה ומלאה".



היא מציעה לעורכי הדין להכחיש בכתב ההגנה את הטענות שבכתב התביעה, אבל לא באופן גורף ומתחמק. "ההמלצה שלי היא להכחיש במרוכז, בסעיף אחד בכתב ההגנה, את סעיפים 1-5 בכתב התביעה לדוגמה, ואז לתאר עובדתית בצורה מסודרת, רצופה וקוהרנטית את טענות ההגנה. הציגו את העמדה שלכם בצורה מסודרת". גרסטל אמרה כי "לכתבי טענות משמעות עצומה ולכן רצוי להשקיע זמן בהכנתם ולא להצטער עליהם אחר כך".



ודאו שהלקוח יודע מה כתוב בתצהיר העדות



"מה שכתוב בתצהיר וההכנה של הלקוח הם הדרך הברורה להצלחה", הצהירה גרסטל והטוותה את הדרך שלה להצלחה בהוכחות. "חשוב מאוד לסמן את המטרה אליה אתם רוצים להגיע ואותה רוצים להוכיח במהלך המשפט. קודם תירו את החץ ואז נסחו את התצהיר".



היא הבהירה כי "מותר שעורך הדין יכתוב את התצהיר. פעמים רבות הלקוחות לא יודעים שזה בסדר וזה מותר. ובלבד שמה שעורך הדין כותב זה מה שהלקוח אומר לו, ולא מה שהלקוח היה צריך להגיד כדי שהתיק יהיה צודק".



היא פנתה לעורכי הדין באולם והוסיפה "אתם חייבים לוודא עם הלקוח שהוא מבין מה כתוב, ועומד מאחורי כל מלה. אחוז מאוד גדול של העדים שחתמו על תצהיר לא יודעים מה כתוב בתצהיר שלהם. אתם חייבים לדעת כל פרט ופרט, ותפקידכם כעורכי דינם כשאתם מנסחים את התצהיר עם הלקוחות ומתכוננים איתם לדיון, לוודא שהם יודעים מה כתוב. עדים שמוציאים אותם מריכוז יתקשו אחר כך לחזור אליו".



חשפו בתצהיר גם דברים שעלולים להיות לרעתכם



גרסטל ציינה כי לשיטתה, "חשוב לחשוף בתצהיר גם מסמכים ודברים שמשפיעים לרעה על הלקוח שלכם. כיום יש הליכי גילוי מסמכים וחשיפה מלאה וקרוב לוודאי שעורך הדין של הצד השני יודע בערך מה שאתם יודעים. אם לא תציינו זאת מטעמכם, כל מה שייחשף במסגרת חקירה נגדית של הלקוח שלכם או עד אחר, ייחשב מיד כתירוץ. עדיף שתתמודדו עם הדברים שמשפיעים לרעה במגרש שלכם ותסבירו בשלב ראשוני, ולא בחקירה נגדית כשהלקוח מבולבל, לחוץ וכל הסבר שהוא ייתן ייחשב כתירוץ".



"לא כולם מסכימים איתי", הוסיפה גרסטל, "עורכי דין טוענים מנגד 'למה לחשוף משהו שלא בטוח שהעו"ד של הצד השני יודע'. אני מציעה שתיקחו סיכון בצורה מחושבת ושקולה. ערכו לעצמכם איזון ושאלו את עצמכם: מה יקרה אם זה ייחשף במהלך המשפט והלקוח יעמוד בפני מטר שאלות ולא יידע להתמודד עמן? אם תחשפו זאת מלכתחילה ותסבירו את עמדתכם - תוכלו לעטוף זאת באופן שמשרת אתכם".