ענת גורן נמצאת כבר יותר מעשור בתחום התקשורת. היא עיתונאית, בימאית, יוצרת סרטי תעודה ואפילו מחזיקה בחוזה טאלנט אצל הזכיינית רשת. למרות זאת, היא לא מאוד מוכרת. אם תשאלו אותה, מדובר בהחלטה מודעת. הגישה הזו יכולה להסביר גם מדוע סירבה בנימוס להצעה להשתתף בתוכנית הטלוויזיה "מחוברות", שמאפשרת הצצה בלתי אמצעית לחייהן של חמש נשים. "פנו אלי ולא רציתי", היא אומרת בראיון ל-markerweek. "גם בגלל החשיפה, וגם כי רביב (בן זוגה, העיתונאי רביב דרוקר) ואני מנהלים חיים שגרתיים. שנינו רגועים והולכים בתלם. אני בן אדם שמח והכל בסדר סביבי. כשהשתתפתי בתוכנית הטלוויזיה ?בנות', זו היתה חוויה משמעותית, כי הרגשתי מאוד מאוד נורמלית, ממש בטון יצוק - אי של יציבות. יציבות ואושר זה לא משהו שמספק הרבה עניין".
אלא שדווקא מתוך חייה השלווים, גורן מרגישה בנוח להגיש בפעם השנייה את "אדרנלין", סדרה שעוסקת בריגושים. הסדרה בת ארבעת הפרקים, שעלתה לאוויר השבוע (שני ב-21:00), מציגה דמויות קיצוניות שמקדישות את חייהן לדבר האחד שמרגש אותן. העונה הראשונה התמקדה בתחומים כמו הימורים וסקס. העונה הנוכחית בחרה להתמודד עם נושאים רכים יותר כמו אוכל, יופי, אקטואליה ואירועים חברתיים - חתונות, למשל. "חיפשנו נושאים עם מכנה משותף רחב יותר וגם שיש לי עניין אמיתי בהם", מסבירה גורן את השינוי במיקוד, "בתוכנית ההימורים מהעונה הראשונה לא היה לי עניין אמיתי, הסיפור שלי נעדר משם. יופי או היעדר יופי זה משהו שאין לך ברירה אלא להתמודד אתו. בעניין אוכל מדובר בעבודה קשה לשמור שלא להגזים, ובנושא אקטואליה אני ?חיה עם האויב'. גם עניין האירועים נוגע לי. רביב ואני, למשל, לא התחתנו ואפילו לא עשינו מסיבת ברית לשני הבנים שלנו. עכשיו יש לרביב יום הולדת 40 והוא מוכן רק למסיבה מצומצמת ופשוטה. אני לא מצליחה להבין את כל ההתלהבות סביב אירועים".
התוכנית מביאה מסקנות מפתיעות על הדברים שמרגשים ישראלים?
"המסקנות שלי אף פעם לא גורפות וזאת גם הרוח של התוכנית. היא לא מאיימת, לא שיפוטית, ואין בסופה מסקנה. אם מדברים על יופי למשל, אני מסכימה שיש מקום לבקר את העולם הזה, שמקדש יופי וסובב סביבו - אבל הרצון הבסיסי להיות יפות הוא יותר מלגיטימי".
יש נתונים סטטיסטיים או מחקרים מספריים שיכולים לאמוד את הריגוש כתופעה?
"אני שונאת סטטיסטיקה. על כל מחקר אפשר למצוא מחקר הפוך".
אז מה יש בתוכנית?
"דמויות מעניינות. בתוכנית על היופי ערכנו סוג של ניסוי. פניתי לסלבריטאיות כמו הדוגמניות מלי לוי, יעל גולדמן ורותם סלע, והצעתי להן להצטלם לפוסטר ענק שיופיע מעל נתיבי איילון, ללא איפור. כולן היו מאוד בעד, ולא היתה להן שום בעיה עד שהגעתי עם המגבון להסרת איפור. כשהתקשרנו לממש את הניסוי הן ענו תשובות כמו 'דברי עם הסוכן שלי', 'אני בשיחה לאוסטרליה' ועוד תירוצים. בסוף נותרתי לבד - אבל זה הסתדר...".
איפה הריגוש פה?
"יש נשים שיופי הוא התרגשות גדולה עבורן. פגשנו אשה נורא מצחיקה, בת יותר מ-50, רמת-אביבית כזאת - שמרגישה שעשתה את זה כי עברה לרמת אביב מחולון והיא הגורו של האזור וזאת ההוויה שלה: ציפורניים-פן-קניות. פגשנו גם את פנינה טורנה, שהיא טיפוס מיוחד, ועמה קצת פתחנו את סוגיית היופי לעומת שכל. היא סיפרה שהעיסוק שלה ביופי הוא סוג של נקמה על אירועים שקרו בילדות שלה. זה משהו שגם אני יכולה להתחבר אליו".
ולעיסוק באקטואליה בוודאי גם התחברת.
"כשהגענו לאקטואליה הופתעתי מהקיצוניות שאליה מגיעים אנשים - יש כאלה שההתעסקות באקטואליה גורמת להם ריגוש יוצא דופן. עד כדי כך ההתרגשות רבה, שהם לא יכולים להרשות לעצמם לפספס אפילו בדל ידיעה קטן. האנשים האלה, שחיים בתוכנו ומתנהלים כמו כולם, מתעדכנים בכל דקה בחדשות החמות, מחוברים לאוזניות גם בלילה למקרה שמשהו מרעיש יקרה, ולא טסים לחו"ל כדי לא להפסיד. זה הפתיע אותי, כי כעיתונאית אני יודעת לשים גבולות".
גם רביב?
"אני חושבת שרביב הצליח בסוג של הונאה למתן את זה. הוא כל הזמן מעודכן, אבל לא תמיד אני שמה לב שהוא עם האוזנייה של הסלולרי או מסמס. הוא למד לסמס כשהוא מנדנד את הילד, כך שהוא פיתח גם יכולת קשב וגם יכולת תחמון. את הילד הוא לא מצליח לתחמן".
מתעקשת לא להגדיר
את דרכה המקצועית החלה גורן ב-1995 כסטודנטית בבית הספר לעיתונות כותרת ("לא סיימתי את הלימודים כמובן, כמו תמיד"), ולאחר מכן החלה לעבוד כתחקירנית בתוכנית "5 עם גדי סוקניק", שם נשארה כשלוש שנים. בהמשך נהפכה לכתבת. "זה היה בייסורים. בתקופה ההיא לא היה מקובל שתחקירנית נהפכת לכתבת, מה שכיום הוא הכי מובן מאליו", היא נזכרת. ב-2000 משך אותה עורך "אולפן שישי", רם לנדס, לתוכנית.
היא הכירה את דרוקר לפני עשר שנים בבליינד-דייט שיזמה עורכת משותפת. שנתיים מאוחר יותר עזבה עמו לבוסטון לתקופת לימודים של שנה. כשחזרה השתלבה ככתבת מגזין בחדשות ערוץ 10, ועבדה במקביל על כמה סרטים - הידוע בהם הוא "כל אנשי הקמפיין", שעקב אחר מסע הבחירות לכנסת ה-17. בהמשך עזבה גורן לערוץ 2, כשברשת הציעו לה להגיש את התוכנית "קופסה שחורה" עם עמנואל רוזן וחוזה טאלנט. החוזה עם רשת יסתיים בקרוב, ומסתמן שגורן תשוב למסדרונות ערוץ 10. "הדרך שעשיתי משקפת מסלול סטנדרטי - והכי נכון בעיני - של טיפוס מלמטה", היא אומרת, "גם כיום אני נהנית מהבסיס שיש לי בתחקיר, מהמגע שיש לי עם אנשים ומהכתיבה, כי את הקריינות אני כותבת בעצמי. אני לא טאלנט שבא ומקריא את קטעי הקריינות שכותבים לו".
את לא חוששת מכך שכמו טאלנטים אחרים תיהפכי בשלב מסוים ללא רלוונטית?
"לא, יש משהו יציב בהגדרה שלי. יש לי ביטחון ביכולות שלי ולא מתוך חוסר צניעות, אלא מתוך העובדה שחדשות תמיד יהיו פה ותמיד יהיה אפשר להציג אותן מזווית אחרת או בצבע אחר. את זה אני יודעת לעשות".
מה בעצם ההגדרה המקצועית שלך?
"התשובה האינסטינקטיבית היא עיתונאית, והמיקוד שלי הוא באנשים. כשעשיתי כתבות מגזין או כשהלכתי לראיין את נוחי דנקנר - ניסיתי לפצח את הבן אדם. אנשים מעניינים אותי - היצרים, החולשות, האמביציות. העבודה שאני גאה בה זו העבודה העיתונאית. הטאלנטיאדה זה משהו אבולוציוני כזה שאתה גדל לתוכו, כי אלה החוקים של המדיום שבו אני פועלת, אבל אני יכולה בקלות לפרוש ממנו כי יש לי בסיס עיתונאי. אני חושבת שחשוב לשמור עליו כאיש תקשורת. בניגוד לריאליטי, חדשות יהיו פה תמיד".
עיתונות כזירת בידור
לגורן, 37, יש ביקורת נחרצת על הכיוון שאליו מתפתחת תעשיית הטלוויזיה. "נדבקנו בניו ג'ורנליזם, שבו העיתונאי הוא המוקד. הרחקנו עם זה לכת, אפילו שאני לגמרי שם. כיום התעשייה מקדשת את הכוכבות. עדיין יש כמה איים של תחקיר אבל החדשות עצמן נהיו צהובות, אני מניחה שבסופו של דבר יחזרו אחורה לעיתונות שמכבדת את עצמה.
"לא שאני רוצה להטיף, אבל יש תחושה לפעמים שעיתונות נהפכה לזירת בידור ומכאן שהאנשים שלה מרשים לעצמם להיות בידוריים. העובדה שעיתונאי מקבל משכורת של טאלנט משליכה על העבודה שלו. כיום עיתונאים הם כמו אנשי בידור ומקבלים משכורת של אנשי בידור".
גם רביב הוא עיתונאי-טאלנט.
"נכון אבל הוא טאלנט עם מקורות, שמביא סיפורים, הוא לא טאלנט כמגיש. רביב עושה תחקירים, ורוב העבודה שלו היא פגישה עם מקורות. רואים את החצי דקה במהדורה, אבל לא יודעים כמה עבודה נדרשת כדי להגיע אליה".
בסך הכל, חוזה טאלנט זה עסק לא רע. את מקבלת משכורת גם בחודשים שבהם את לא עובדת.
"עד עכשיו עבדתי על חוזה טאלנט עם משכורת גלובלית, הייתי מאוד מפונקת בעשור האחרון. מצד אחד זה פינוק גדול, מצד שני מחליטים בזכיינית מתי העונה תשודר ואם בכלל תהיה עונה. עוד בסוף העונה הראשונה של ?אדרנלין', למשל, אהבנו את התוכנית, היה לה רייטינג טוב למרות השעה מאוחרת, ואז פנינו לרשת בהצעה ללכת לעונה נוספת - והם החליטו לוותר, לא יודעת מאילו טעמים. בסך הכל אני רוצה לעבוד והצעתי במהלך התקופה הצעות רבות לתוכניות שנדחו".
מה תעשי עם תום החוזה, בלי משכורת קבועה?
"תיכנס בכל מקרה משכורת קבועה - לא שלי, אלא של רביב. זה מאפשר לי להתפרע", היא אומרת בחיוך.
את מרגישה שאת עובדת אצל הזכיין הפחות מצליח או שזה לא מעסיק אותך?
"זה מעסיק, אבל בקשת יש משהו כל כך מובנה ומחייב, שהוא קשה לי. ברשת ניתן הרבה חופש פעולה וכך גם בערוץ 10 - וכחובבת כאוס גדולה זה מתאים לי. האנדרדוגיות טובה מבחינת המרחב והחופש. ברשת יש משהו מתון ואנושי, הם מבינים אותך. פעם אתה מצליח פעם פחות. זה קורה".
של מי היה הרעיון להעלות תוכנית על ריגושים, שלך?
"מי שבאה עם הרעיון היא חברת ההפקה טושוט. העלינו עונה ראשונה בת שמונה פרקים, ועכשיו נוספו ארבעה. הפעם גם ביימתי אותם. החלטתי לוותר על הבמאי, כי אני בין כה וכה נמצאת בחדרי עריכה. בכל פרויקט אני מעורבת מדי. זו עבודה עצמאית וכיפית".
למה הפקתם אז שמונה פרקים וכעת רק ארבעה?
"עניין תקציבי. נגמר לי החוזה וניסו להכניס עוד סדרה במהלך החוזה".
לא גאה ב"בנות"
בתוכנית "אנדרנלין", גורן לא רק מקריינת אלא מתנסה בחלק מהנושאים. בפרק שדן בריגוש מאוכל, מנסה גורן - שמעידה על עצמה שהיא בשלנית גרועה - להכין ארוחת גורמה. "בפרק הזה רצינו לצלם תוכנית בישול שלי עם אוכל מהזבל שנהפוך לארוחות גורמה", אומרת גורן, "בסוף ירדנו מהרעיון כי אנשים נבהלו מהמחשבה שנגיש דברים מהזבל. בכל מקרה, יצאנו לבדוק איך הופכים סתם אוכל לגורמה. נתנו לשף שגב משה לשפוט בין שתי מנות - אחת גורמה אמיתית והשנייה מעשה ידי הלא מוכשרות בעליל. הוא כמובן נכשל בלזהות שזה לא גורמה אמיתי. אני, שלא יודעת לבשל כלום, הכנתי משהו ששגב היה ממש מבסוט ממנו".
ומה הטריק?
"מעטרים את זה יפה, נותנים לזה שמות בצרפתית. הכל עניין של אסתטיקה".
אז הכל עבודה בעיניים?
"אני לא חושבת שעובדים עלינו, אלא שנחבאת שם אמירה קצת יותר צינית שאומרת שנפלנו בפח - אבל גם הפח הזה נחמד. אין מסקנות גורפות. העניין הוא שכולנו כאלה. יושבים מול תוכניות בישול ולא מבינים למה, עסוקים במודלים של יופי ובכל פוסטר שצופה עלינו באיילון ובפסטיבל האירועים הבלתי פוסק".
ניסוי נוסף נעשה בפרק שעסק באירועים. "ניסינו להרים אירוע לפי תקנות האדמו"ר מגור שהגביל את תמחור החתונה - למשל עד 2,000 שקל עבור צלם, או מחיר מקסימלי לשמלת כלה, לכיבוד וכך הלאה. בקהילה של גור הם עומדים בזה. אצלנו זה נחל כישלון. למה? כנראה שבעולם החרדי בעלי מקצוע יודעים את הגבול ולא דורשים מעבר לכך, אבל כשהם נותנים שירות לחילונים הם מרשים לעצמם יותר. בכלל, לפי דעתי כל עניין האירועים המוגזמים זה תסביך העם היהודי שרודף אותנו. רביב ואני הצלחנו לחמוק מזה כי שנינו מאוד נגד - אבל גם חמקנו מלחץ המשפחות שזה מוזר".
לא קצת סטיתם מעניין הריגוש?
"מי שמרים אירוע - אדרנלין הוא דבר משמעותי בשבילו. אנשים משקיעים בזה חודשים, עניין החתונות לגמרי יצא מפרופורציה. ראיינו מישהי שאומרת שכל אירוע שלה חייב להיות ?וואו'. חקרנו וגילינו שאבא שלה קיבל אירוע מוחי בדיוק לפני החתונה שלה, וכל החיים היא חושבת על האירוע החשוב הזה, שבו הוא לא נכח".
אחד הדברים שבולטים בראיון עם גורן הוא הניסיון המוצלח שלה לפעול בכמה חזיתות, לאמץ כישורים מגוונים - ולהימנע מתוויות. פעם היא עיתונאית, במקרה אחר היא יוצרת ועורכת סרטי תעודה ופעם אחרת היא הבימאית. במקביל, תוכלו למצוא אותה גם ברדיו. מדי חמישי היא מגישה עם השחקנית אפרת רייטן תוכנית ברדיו תל אביב ("משוחררות על תנאי") - שם הן מדברות בעיקר עם גברים על גברים.
אלא שאפיזודה אחת היתה מעדיפה למחוק מהרזומה: בדצמבר 2006 הצטרפה גורן לעונה השנייה של התוכנית "בנות" לצד רבקה מיכאלי, דנה ספקטור, ענבל גבריאלי ועינת שרוף. התוכנית, שהופקה על ידי hot, דנה בנושאים קלילים שמעסיקים, כצפוי, בנות. ארבע שנים לאחר מכן, גורן נשמעת כמי שמכה על חטא: "לא אהבתי להשתתף בתוכנית", היא אומרת בגילוי לב, "עשיתי את זה במסגרת שכלול מיומנויות של עיתונאי. הרבה זמן פחדתי מהמסך אז אמרתי - ?קופצים למים'.
"הדברים שאני גאה בהם הם לא ?בנות', אלא הסרט שצילמתי על ההתנתקות. הייתי חודש עם החיילים באוהל, צילמתי הכל במצלמה קטנה, יצא סרט אנושי".
"בנות" עסקה בנושאים שמטרידים בעיקר נשים. את מתחברת לזה, מאמינה בפמיניזם?
"פמיניזם? כשמדברים על שכר ושוויון זה מרגיז אותי, ומצד שני אני לא קונה את זה. אני מאמינה בכישרון ובדרך שבה אתה מנהל את עצמך. אני עובדת בלי סוכן - רק עם עורך דין שקורא את החוזה".
הביקורות מעסיקות אותך?
"אני קוראת אותן, וגם את הביקורות על רביב. לא מזמן כשהיה לרביב סכסוך עם ?ידיעות אחרונות' בגלל כתבה לא מפרגנת שנכתבה עליו - קראתי את הטוקבקים ונעצבתי מאוד. לא נכתבה מלה אחת טובה. זה עצוב שכך מתנהלים הדברים, שמונעים מיצרים חשוכים כל כך. אני משתדלת להימנע מקריאת טוקבקים כי זה קשה. הביקורות מעסיקות אותנו, רק מכיוון שאנחנו יודעים שהן יקבעו אם תהיה לך עונה שלישית או לא".
הרייטינג יקבע, לא?
"קיים שילוב בין הדברים - אבל גם הרייטינג מושפע מהביקורת. העונה הראשונה עלתה בחטף, כמעט בלי קידום ויח"צ, הפרק השלישי כבר תפס גובה ואז נפל כי החל מבצע עופרת יצוקה, והפרק הרביעי שודר עם הכניסה לעזה. רייטינג נורא הוא לא מדד לטיב המוצר, כי יש משתנים נוספים. את הביקורת אתה יודע שהבוס שלך קורא למחרת".
הבמאית ענת גורן: "אנדרנלין ישראלי? יש אנשים שישנים בלילה עם אוזניות כדי להתעדכן בחדשות"
מאת אופיר בר-זהר וענת ג'ורג'י
16.9.2010 / 12:17