>> רגע לפני סיום ישיבת ההנהלה נוטל המנכ"ל את רשות הדיבור: "תוכנית ההצערה של החברה - 'חדיש במקום קשיש' - הצליחה מעל למשוער, וכיום הגיל הממוצע של העובדים הוא 23.5, כולל המאבטחים בחניון. זו ההזדמנות להודות לאייר, סמנכ"לית משאבי האנוש, על היישום המוצלח".
אייר מסמיקה וכובשת צחקוק ביישני. סמנכ"ל הכספים טנא, השובב בחבורה, מושך לה בצמה. לוז ממחלקת השיווק מרים את ידו ופונה למנכ"ל. "ברח לי פיפי, אני יכול לבית שימוש?" המנכ"ל מאבד את סבלנותו. "גם לי יש פיפי ואני מתאפק. ובכלל, עוד לא סיימתי!"
מדברי המנכ"ל מתברר שאחד הלקוחות הגדולים של החברה התלונן כי בפגישה האחרונה, שנערכה במסעדת "קידילנד", הוכתמה חליפת הערב שלו בקטשופ. "חוץ מזה", הוסיף הלקוח, "נמאס לי מארוחות ילדים. אני דורש שמעתה יופיע מטעמכם לפחות נציג אחד מעל גיל 40".
הס מושלך בחדר הישיבות. הראשון שמתעשת הוא מפל, איש אבטחת המידע. "אש אי הבר בל עשלים וז'ז". הנוכחים מתקשים להבין. "סיחה", הוא אומר ומסיר את הגשר משיניו, "יש לי חבר בן 26".
"40", רוטן המנכ"ל, "המטורף רוצה שנמצא לו איש היי-טק בן 40. אייר, זה שלך".
"דרוש איש מחשבים מעל גיל 40", היא כותבת, ובחברות ההשמה מבקשים לדעת אם מדובר בשגיאת דפוס או שמא נשתבשה דעתו של המנכ"ל.
שעון החול אוזל, מועד הפגישה עם הלקוח מתקרב. בצר לה, פונה אייר לאגודה למען הקשיש. "אוהו", אומרים לה שם, "יש לנו הרבה כאלה. כולם בסיעודית, למרבה הצער. בעצם, יש מישהו שיכול להתאים לכם".
איציק כהן, כבן 45, עושה רושם מצוין בראיון. התאמה מקצועית, הסכמה על תנאי השכר - ולחיצת יד חמה.
המנכ"ל מלווה את איציק לסיור היכרות בחדרים. "שלום דוד", אומר צוק. "אה, יש לו שעון", צוחקת זואי. "אני יכול לשבת לך על הברכיים?" שואל נאה-לי.
איציק תולה במנכ"ל מבט נדהם. "אתם אני צריך לעבוד? איפה אריה, היכן יואל, איה רונית?"
"דמי אבטלה, הבטחת הכנסה, קצבת זקנה - בהתאמה", ממלמל המנכ"ל, מעט מבויש. "אני מבין", אומר איציק, "בעצם לא מתחשק לי להיות כאן. סליחה, אני מאחר לבינגו".
המנכ"ל צולל בייאוש בכיסאו. ראשו שמוט, עיניו עצומות. הוא נרדם. בחלומו, איציק, אריה ורונית מחתלים את נאה-לי, מפל וזואי, מרדימים אותם ובאים לעבודה. הלקוח שולח מכתב תודה על "פגישה מאירת עיניים וארוחה מצוינת". המוני קשישי היי-טק נוהרים אל משרדי החברה. אייר כבר עובדת על תוכנית הגיוס "קשיש מביא ישיש".
הוא מתעורר בבהלה וחושב לעצמו: "דיוני כוח האדם האלה הם סיוט. זמן לארוחת צהריים".
ובנימה רצינית יותר: קרוב ל-20 שנה עבדתי בחברת היי-טק גדולה ולמדתי עיקרון אחד - חברה עסקית, כמו משפחה, ראוי שתתייחס בכבוד לכלל חבריה. עובדים צעירים, כמו ילדי המשפחה, לא בהכרח יידעו לספק את הסחורה, וזה ששערו מכסיף - לא בהכרח יש למהר לסתום עליו את הגולל. מנהל נבון, כמו הורה, יידע להשתמש ביכולות של כולם כדי לבנות ארגון חזק בעל שורשים וצמרת, כזה שיודע להביט קדימה מבלי לשכוח וגם להסתכל לאחור.
-
מיכאל טור היה בכיר בחברת היי-טק. כיום הוא מספק שירותים בתחום עיבוד וניתוח נתונים
michael.tour@gmail.com
קשיש מביא ישיש
מיכאל טור
17.9.2010 / 7:07