קרב המאסף של פושטי המדים

>> לא מעט פורשי צה"ל בשנות ה-40 וה-50 לחייהם מסתובבים עם מבט מדוכדך על פניהם. כאנשי קבע לשעבר הם זוכים אמנם לקבל פנסיה שמנה עם פרישתם, אך הם מתוסכלים מכך שאינם מצליחים למצוא עבודה קבועה לאחר שפשטו את המדים. מדובר בקצינים בכירים או בנגדים ותיקים, שאמורים להתחיל את הקריירה השנייה בחייהם לאחר 30 שנה במסגרת הצבאית - אך הם חסרים ידע עסקי ופיננסי, קשה להם להתרגל להיררכיה במקומות העבודה ואינם מצליחים להשתלב במסגרת האזרחית.



בחודשים האחרונים עלה הדיון הציבורי על תנאי הפרישה שמהם נהנים אנשי הקבע של צה"ל לטונים גבוהים במיוחד. הביקורת הנוקבת נובעת מהעובדה שכל איש קבע, גם אם הוא מועסק בתחום שאינו דורש יכולת גופנית מרשימה, פושט את מדיו בגיל 42-46 - וזכאי לפנסיה חודשית של 10-20 אלף שקל בחודש בממוצע, על פי הערכות פורשים.

גיל הפרישה הרשמי מצה"ל כיום הוא 42. מי שיש לו תקן ותפקיד שמתאים לגיל מקדם יותר, יכול להישאר כמה זמן שהתקן והתפקיד מאפשרים. בפועל, גיל הפרישה הממוצע כיום הוא 46. באחרונה, לאחר מאבק ממושך בין משרדי האוצר לביטחון, הוחלט להעלות את גיל הפרישה של אלה שאינם לוחמים ל-48 החל משנת 2020. עוד נקבע כי ב-2030 יעלה גיל הפרישה של כל אנשי הקבע ל-50. אבל בינתיים מתברר שאנשי קבע רבים המנסים לחפש לעצמם אפיקי תעסוקה חדשים לאחר פרישתם - נתקלים במבוי סתום.



אחד מהם הוא א', שהשתחרר ב-2008 בגיל 49 בדרגת רב סמל בכיר, לאחר שכיהן בתפקידו האחרון כקמב"ץ. מאז הוא מחפש עבודה בעיקר באמצעות האינטרנט וחברים, ולא מוצא.



תחילה עבד א' אצל קרוב משפחה במשך חודש, ועזב לאחר שהתברר לו שהשכר אינו מצדיק את ההשקעה. לאחר מכן עבד במפעל צבעים על רצפת הייצור. הוא למד במשך שנה במכון וינגייט לימודי תעודה לתפקיד מנהל אבטחה - תפקיד שהמשטרה מחייבת לאייש בכל אירוע. הוא מתמודד במכרזי אבטחה, ורק לאחרונה זכה במכרז לכהן כקצין ביטחון במועצה מקומית.



"הבעיה היא הגיל - הפועל לרעתי", אומר א'. "יחד אתי בווינגייט היו בני 25 עד 40 וניתן לשער שלהם קל יותר למצוא עבודה. יש לי כישורים, ניסיון וידע, אבל זה לא ממש הולך. 40-45 הוא הגיל האידיאלי לפרישה, אבל אז מאבדים זכויות ותק לפנסיה. נשארתי בצבא גם בגלל הנוחות, ופרשתי בגיל שחייבים לפרוש. הייתי שמח להישאר ולתרום. אני נהנה מכל יום מילואים כמו מנסיעה לחו"ל".



לא רק א' היה מעדיף להמשיך לשרת. חלק לא מבוטל מפורשי צה"ל היה מעדיף להמשיך במסגרת המוכרת של השירות הצבאי עד גיל הפנסיה האזרחי, ולא לבצע את המהפך בחייהם.



הגיל מגביל



בבנק ישראל ובמשרדי הממשלה לא ניתן למצוא מחקרים לגבי השפעת גיל הפרישה מצה"ל על מבנה התעסוקה במשק. המכשול העיקרי הוא סירוב המערכת לספק נתונים, מנימוקים ביטחוניים שנועדו לטשטש את מצבת כוח האדם בצה"ל.



ההערכות הן כי ב-2009 פרשו כ-800 אנשי קבע, מהם מצאו עבודה כ-60%. מקורות צבאיים מעריכים כי ככל שיעלה גיל הפרישה יפחת שיעור הפורשים שייקלטו בשוק העבודה, ורבים ימצאו עצמם מובטלים.



תחנות היציאה מצה"ל הן בגיל 30 לפני קביעת מסלול קידום צבאי, ובגיל 46 לערך, עם היציאה לפנסיה. משיחות עם פורשים עולה כי לו היו יכולים לפרוש בגיל 35 היו להם סיכויים מצוינים למצוא עבודה, בפרישה סביב גיל 46 הסיכויים יורדים ואילו בפרישה סביב גיל 50 סיכוייהם צוללים לקלושים.



גורמי השמה של אנשי קבע באזרחות - וכך גם הפורשים עצמם - מספרים כי מנהלים בשוק האזרחי אינם ששים לקבל קצין בכיר מאוד שעלול לחשוב שאם הוא פיקד על אוגדה בצבא, הוא יכול לנהל את החברה שאליה הצטרף אתמול.



אחת הסטטיסטיקות שמשננים פורשי צה"ל היא שרק בתפקיד השלישי באזרחות הפורש אכן ימצא את העבודה התפורה למידותיו. בהיעדר נתונים מתקשים גופי מחקר ממלכתיים לכמת את השפעת הפרישה המוקדמת מצה"ל על שוק העבודה, אך ניתן לומר שהמשק מפסיד ציבור לא מבוטל של בני 50-65 שיכולים עדיין לתרום.



לא משתלם לעבוד



אבל לא רק סירוב המעסיקים גורם לכך שאנשי קבע רבים אינם משתלבים בשוק העבודה לאחר פרישתם - גם לאנשי הקבע אין תמיד מוטיבציה רבה לעשות זאת. על פי הערכות הפורשים, קצינים משתחררים מצה"ל עם פנסיה של 20-10 אלף שקל ברוטו; נגדים משתחררים עם סכומים נמוכים יותר, וקצינים קרביים משתחררים עם פנסיה של 20-30 אלף שקל.



הפנסיות עושות לעתים את העבודה ללא כדאית עבור פורשי צה"ל. אם איש הקבע לשעבר אכן משתלב בשוק העבודה, מס הכנסה מצרף את ההכנסה שלו להכנסה מהפנסיה, וגובה מהסכום המצרפי את שיעור המס המירבי. כתוצאה, העבודה לעתים אינה מוסיפה להכנסה נטו סכום משמעותי, והופכת את המאמץ למיותר.



המצב מורכב עוד יותר במקרה שהפורש עובר לעבוד בחברה ממשלתית. במקרה כזה עליו לשלם מס המכונה "קופה קטנה", בשיעור של 33% על התוספת בשכר הקובע לפנסיה שלו.



אל"מ (מיל.) י', המועסק בתעשייה האווירית, טוען כי יש כאן תחושה של אי צדק חברתי ושל אפליה לעומת תעשיות ביטחוניות שאינן ממשלתיות. "כל פורש צה"ל יעדיף לעבוד באלביט ולא בתע"א או ברפאל, בגלל הקופה הקטנה", הוא אומר. את נכונותו לעבוד בתע"א למרות התשלום הוא מסביר בתחושת השליחות והסיפוק מהתרומה לביטחון המדינה.



מרשות המסים נמסר: "בחישוב המס אין הבדל בין פורשי צה"ל לבין פורשים אחרים. בעיקרון, המס מחושב על חלק הפנסיה שאינו פטור ממס בתוספת המשכורת ממקום העבודה. המס המקסימלי, המגיע כיום ל-45%, מנוכה מהשכר במידה שאין זו ההכנסה היחידה ולא נעשה לגבייה תיאום מס".



משדה הקרב למגרש המכוניות



גופים ממשלתיים עושים מאמץ לסייע לאנשי הקבע לשעבר להשתלב בשוק העבודה. כך, במשרד התמ"ת ובהתאחדות התעשיינים פועלים עם צה"ל להקלת קליטתם של הפורשים.



על פי נתוני התאחדות התעשיינים, במחצית הראשונה של 2010 נקלטו בתעשייה 71 קצינים ונגדים פורשי צה"ל. בתעשיות הביטחוניות נקלטו 25 פורשים, 14 - בענפי מתכת וחשמל ובהיי-טק נקלטו 11 פורשים (ראו תרשים בעמוד הבא).



הפעילות עם מחלקת הפרישה של צה"ל מנוהלת על ידי רס"ן ריקי חלוצי-פוטר, המוצבת באורח קבע בהתאחדות התעשיינים. חלוצי-פוטר מאתרת, ממיינת ומפנה את הפורשים מצה"ל למקומות העבודה הפוטנציאליים. יחידה זו גם מסייעת לפורשי צה"ל בראיונות, בהכנת קורות חיים, מתן ייעוץ תעסוקתי, מפגש עם מעסיקים והכרת התעשייה. מ-1991 נקלטו בתעשייה כ-3,570 נגדים וקצינים שפרשו מצה"ל.



תא"ל (מיל.) שלום בן משה, שהשתחרר מצה"ל לפני עשור, מועסק במשרד התמ"ת כראש אגף בכיר להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם במשק. בצבא כיהן כקצין משטרה ראשי וקצין חינוך ראשי. "היציאה לפנסיה בגיל צעיר יחסית היא היתרון והחיסרון של אנשי הקבע", אומר בן משה. "ישנם מגזרים במשק שאם אתה מעל גיל 30 לא מדברים אתך. זו טעות אסטרטגית חמורה להקשות על קליטת פורשים או מפוטרים מעל גיל 40. לאנשים בגילי 40-50 יש מטען ידע וניסיון שיכול להניב תועלת בכל מקום הרבה יותר מבן 25 שעוד לא יודע כלום מהחיים שלו", הוסיף.



התמ"ת מטפל גם בהשמת פורשי צה"ל באזרחות באמצעות סדנאות והשתלמויות. 20 מיליון שקל הוקצו לפרויקט הכשרת אקדמאים ופורשי צה"ל למערך החינוך. במחזור האחרון, מתוך 30 שהוכשרו נקלטו 28 איש. בהם אל"מ (במיל.) שמונה למנהל בית ספר תיכון בתל אביב ובוגר אחר שמונה למנהל אגף חינוך באחת הרשויות המקומיות.



"אחד התפקידים המבוקשים הוא קציני בטיחות בתעבורה שחברות המחזיקות ציי רכב חייבות להעסיק", אומר בן משה. לדבריו, נערכות גם הסבות לתפקידי מורי נהיגה, מנהלי מוסכים ותחומים שבהם ישנו מחסור, דוגמת מהנדסי כימיה וביולוגיה להנדסת מים, חשמל, מתכת ובניין.



כתובת מרכזית למשוחררים טריים היא עמותת צוות, המטפלת בפורשי צה"ל מזה עשרות שנים, ואשר הקימה ב-2005 יחידת השמה לפורשים. לדברי תא"ל (מיל.) דן נדיב, מנכ"ל צוות ולשעבר קצין לוגיסטיקה ראשי, מדובר בגוף המלווה את חבריו לאורך השנים ומסייע גם בקליטה חוזרת במקרים של חזרה למעגל האבטלה. לדבריו, שיעור ההשמה של הפורשים הוא 40%-50%.



"הבעיות נובעות מהגיל המבוגר יחסית", אומר נדיב. "לא מתנפלים על דורשי עבודה בגילאים כאלה. האוריינטציה של המשק היא של מכירות ושיווק ושל גיל צעיר".



"ליצור מפגשים, לא לשבת בבית"



מוטי שגיא, אל"מ (מיל.) בחיל האוויר שפרש מצה"ל לפני 21 שנה בגיל 44, אומר כי חל שינוי מהותי במשך השנים במידת הצלחתו של הפורש מצה"ל להשתלב בשוק העבודה. "בגלל הדימוי החיובי והצרכים במשק, מעמד פורשי צה"ל אז היה שונה לחלוטין מהמציאות שאנחנו חווים כיום", אומר שגיא. "בזמנו הפורשים - במיוחד בעלי הדרגות הגבוהות - היו נחטפים עוד לפני הפרישה. כיום התהליך מתחיל לאחר הפרישה ויכול להימשך 6-12 חודשים מרגע סימון המטרה ועד קבלת התפקיד".



לדבריו, מדובר על תהליך מורכב: "לא מחליפים דיסקט ביום אחד. נדרש תהליך של הבשלה עצמית במעבר בין החשיבה הצבאית לתפישת העולם באזרחות. הטעות הנפוצה של הפורשים היא היהירות, התחושה ש'אני יודע הכל ואין לי מה ללמוד יותר כי ניהלתי חטיבה, בסיס או גדוד'. זה לא נכון.



"גם אני כמפקד בסיס ניהלתי תקציבים במליוני שקלים. כשאני יוצא החוצה אני צריך לנהל עסק על בסיס רווח והפסד. בצבא, אם לא הייתי מנצל את המיליונים הייתי מחזיר את העודפים ומקבל פחות בשנה הבאה. כאן אני אחראי גם על ההכנסות, לא רק על ההוצאות. כל האוריינטציה הניהולית שונה".



שגיא מילא שורת תפקידים, בהם פיקוד על יחידת הבקרה של חיל האוויר ומפקד בית הספר לקצינים. שלושה חודשים לפני פרישתו נקלט במשרד התעסוקה. כיום הוא עוסק בהשמת פורשי צה"ל בשוק האזרחי.



לדבריו, לאחר שהזחיחות גרמה לרבים לחוות פיטורים, פורשי צה"ל מגיעים לשוק כיום לאחר תהליך של תיאום ציפיות שנערך בצבא וכן בהכשרות מקצועיות. "ככל שהפורש צעיר יותר, הסבירות שייקלט בעבודה גבוהה. אני גם מציע לפורשים ליצור מפגשים ולא לשבת בבית ולחכות שמישהו יפנה אליהם".