"חשבתי לפרוש, אך הבנתי שזה לא הזמן להתחלות חדשות"

דוד בן שטרית (56) נשוי + 2, בית שמש



>> דוד בן שטרית הוא מתכנת בכיר והעובד המבוגר ביותר בחברת סינאל מלל payway מקבוצת סינאל תעשיות שביוקנעם, המייצרת תוכנות התקשורת, תוכנות לניהול עובדים ותוכנות נוכחות עובדים. "עובדים מבוגרים חוששים בדרך כלל שהצעירים יאיימו על מעמדם, ייהפכו לבוסים שלהם ויחלקו להם הוראות", אומר בן שטרית. "אצלי המצב הפוך: אני רק מחכה שאחד או שניים מבין עמיתי הצעירים לעבודה יתחילו לנשוף בעורפי".



בן שטרית, שמדגיש כי דבריו נאמרים בכנות ולא באירוניה, מסביר כי במשך עבודתו בחברה הוא לא זוכר תקופה שבה נקלע למצב שבו אחד העובדים הצעירים ישאף לעקוף אותו בהיררכיה. "ככל הנראה, ניסיון בן 30 שנה בעבודה בסינאל, על כל הגלגולים שעברתי, נותן לי יתרון על פני עובדים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, והם מבינים זאת", הוא טוען.



את הדברים האלה מספר שטרית כדי שמנהלי מפעלים יבינו שדרוש איזון בין-דורי בענף. "חשוב שהעובדים הצעירים יבואו לעבודה עם כל מרץ הנעורים, ובמקביל הארגון ישמור על הנכס הטמון בעובדים המבוגרים, האוצרים ידע וניסיון. אני מגיע לעבודה בכל בוקר מתוך חדוות יצירה, מתוך ידיעה שנהפכתי במשך השנים הרבות לציר מרכזי בחברה", הוא אומר.



לדבריו, ענף ההיי-טק עובר שינוי מנטלי בכל הנוגע להתייחסותו למבוגרים. "פעם עובד מבוגר חש ניכור מסוים במקום העבודה מבחינה חברתית - כיום הוא מתקבל בטבעיות. את ארוחת הצהריים אני נוהג לאכול עם שני טכנאים הצעירים ממני ב-20 שנה, ומרגיש אתם כמו עם בני גילי".



ככל שהדבר תלוי בו, בן שטרית מתכוון להישאר בחברה עד היציאה לפנסיה. "אמנם לרגע חלפה בראשי מחשבה לפרוש, כדי לעשות דבר חדש, אבל חיש מהר הגעתי למסקנה שאני כבר לא בגיל המתאים להתחלות חדשות", הוא מודה. "מצד שני, אני גם יודע שלא אוכל להתקדם בחברה ולהיות מנכ"ל, בגלל הגיל ואולי גם מכיוון שאני לא בנוי להיות מנהל".