>> מחירי המזון בעולם האמירו באופן חד בין 2005 ל-2008, מה שהוביל רבים לתהייה אם כדור הארץ מסוגל להמשיך ולהזין את אוכלוסייתו. מגמה זו התהפכה במחצית השנייה של 2008 בעקבות השפל הכלכלי העולמי והירידה החדה במחירי הנפט - אבל בחודשים האחרונים מחירי המזון חזרו לעלות בשל הפגיעה ביבולי החיטה ברוסיה ובמדינות נוספות. השאלה הנשאלת היא מה צפוי לנו בטווח הארוך.
מקובל לחשוב שהגורם העיקרי להתייקרות המזון הוא העליה בביקושים למזון במדינות מתפתחות. אכן, הצמיחה המואצת בעשור האחרון במדינות כמו רוסיה, הודו, ובעיקר סין, הביאה לעלייה משמעותית בביקוש לגרעינים. ההגירה מהכפר אל העיר ביחד עם הגידול בהכנסות גורמת לשינוי בהרגלי התזונה של האוכלוסייה, ובפרט להגדלת הצריכה של בשר ומוצרי חלב, שמחייבת שימוש גובר בגרעינים כמזון לבעלי חיים. ואולם, שינויים אלה בביקושים הם הדרגתיים מטבעם, ואין סיבה שההיצע לא יתאים עצמו אליהם.
חקלאות זוללת אנרגיה
נדמה, אמנם, כי יצרני המזון נרדמו בשמירה בתחילת העשור. התמיכה המאסיבית בחקלאות בארה"ב ובמערב אירופה יצרה מיצג של עודפי מזון, שגרם לצמצום ההשקעות במו"פ חקלאי ובתשתיות חקלאיות - וכשעגלה כבדה כזאת מאטה את התקדמותה, קשה להאיץ אותה מחדש בהתראה קצרה.
עם זאת, בטווח הארוך לא נראה כי ייצור המזון בעולם יתקשה להדביק את קצב הגידול של האוכלוסייה ואת השינויים בהרגלי הצריכה. עדיין קיימים עודפים לא מבוטלים של כושר ייצור חקלאי, בעיקר במדינות עתירות קרקע. השקעות מחודשות במו"פ ובתשתיות עשויות להגדיל משמעותית את התפוקה החקלאית במדינות אלה. לראיה, ברזיל כמעט הכפילה את ייצור הגרעינים בעשור האחרון, הודות להשקעה בחקלאות.
גורם נוסף שמייחסים לו השפעה על מחירי המזון הוא הביקוש לדלק ביולוגי. אמנם, שטחי היבולים המיועדים לייצור דלק ביולוגי גדלו באופן משמעותי בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות התייקרות הנפט, אבל גם הודות לסבסוד של מדינות המערב. יבולים המיועדים לדלק ביולוגי באים, כמובן, על חשבון יבולים המיועדים למזון לבני אדם ולהזנת בעלי חיים. למרות זאת, מחקר של הבנק העולמי שפורסם באחרונה הגיע למסקנה כי התרומה של העלייה בביקוש לדלק ביולוגי לעלייה במחירי המזון לא היתה מכרעת.
הגורם העיקרי לעלייה החדה במחירי המזון במחצית השנייה של העשור היה, על פי המחקר של הבנק העולמי, התייקרות התשומות, ובעיקר תשומת האנרגיה למיניה. החקלאות המודרנית "זוללת" יותר ויותר אנרגיה, אם במישרין דרך האנרגיה הדרושה למיכון החקלאי או בעקיפין דרך תעשיית הדשנים וחומרי ההדברה. בנוסף, הגלובליזציה, שמרחיבה את הסחר הבינלאומי, מגדילה את התלות באנרגיה דרך עלויות ההובלה. גורמים נוספים להתייקרות: כניסת משקיעים ספקולטיביים לשוק הסחורות העתידיות וכמובן, אסונות טבע.
לאן, אם כן, אנו צועדים? לפי תחזיות שפירסמו באחרונה ארגון המדינות המפותחות וארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מחירי המזון בעשור הקרוב יהיו גבוהים בכ-40% מרמתם בעשור שהסתיים ב-2006.
האם זוהי תחזית "שחורה"? לא בהכרח. יש הטוענים כי מחירי המזון היו "נמוכים מדי" במשך שנים בשל סבסוד החקלאות וההגנה על היצרנים בארה"ב ובאירופה, וכי עליית מחירים היא טבעית ומתבקשת. בנוסף, מאז 2006 כבר נרשמה עלייה של כ-40% במחירי המזון - כך שלפי התחזית לא צפויות למעשה התייקרויות נוספות.
העמקת הפערים
הבעיה העיקרית בכל הקשור למחירי המזון בעשורים הקרובים תהיה, ככל הנראה, לא רמתם - אלא התנודתיות שלהם. התלות הגוברת במחירי האנרגיה והפעילות הספקולטיבית בשוקי הסחורות החקלאיות מצביעות על סבירות גבוהה לחוסר יציבות במחירי המזון. בנוסף, שינויי אקלים מהותיים פוגעים ביציבות החקלאות, אם בגלל השינויים בזמינות המים שמחייבים שינויים בהרכב הגידולים ובהיקפם או בגלל אסונות טבע. הייצור החקלאי, במהותו, סובל קשות משינויים תכופים וקיצוניים בסביבה הפיסית והכלכלית - ואלה אינם מבשרים טובות.
מי נפגע במיוחד מהתייקרות המזון? בהשוואה בין מדינות, כמובן שיבואניות המזון נפגעות והיצואניות - נהנות. ישראל מייצאת חלק ניכר מהתוצרת החקלאית שלה, אבל מייבאת את חלק הארי של תצרוכת הגרעינים. בסך הכל, אנחנו יבואנים נטו ונמנים עם המדינות הנפגעות.
ככלל, המדינות העניות (שרובן המכריע באפריקה) הן גם אלה שתלויות יותר במזון מיובא, ומכך ניתן להסיק שעלייה במחירי המזון מעמיקה את הפערים בין המדינות. מכיוון שהעוני בעולם המתפתח נהיה עירוני יותר במהותו, גם בתוך מדינות מסתמנת העמקת פערים והחרפת בעיית העוני. אם עד 2005 היתה תקווה כי היעד שקבעו הארגונים הבינלאומיים, להקטין במחצית את מספר הרעבים בעולם עד 2015, הוא בר-השגה - הרי שמאז הסיכויים לכך פחתו משמעותית.
בתוך מדינות, טבעי להניח שהחקלאים נהנים מהתייקרות המזון בעוד מגזרים אחרים נפגעים. ואכן, נתונים שפירסמה באחרונה הלשכה המכזית לסטטיסטיקה מצביעים על הכנסות גבוהות מהרגיל של החקלאים בישראל בשלוש השנים האחרונות - אבל אין להסיק מכך ישירות על מצבם של החקלאים במדינות המתפתחות.
אם נזכור כי העליית במחירי המזון נגרמה במידה רבה בשל התייקרות התשומות החקלאיות, נגיע למסקנה כי החקלאים עלולים לאבד שטחי גידול רבים בתקופה של עליות מחירים. זוהי, כמובן, התנהגות שמנוגדת להיגיון הכלכלי המבוסס על הנחת השווקים המושלמים - אבל יש להבין כי חקלאים אלה פועלים תחת מגבלות אשראי קיצוניות, כך שאין באפשרותם לממן עלויות ייצור גבוהות יותר גם אם צפוי פדיון גדול יותר.
תשתיות התחבורה הלקויות והשווקים הבלתי מפותחים מקשים גם הם על החקלאים להגיב לעליית מחירים בהגדלת התפוקה. בנוסף, החקלאים במדינות המתפתחות תלויים יותר ויותר ברשתות השיווק שמכתיבות את המחירים - כך שייתכן כי אינם נהנים מעליות המחירים. ואם זה אינו מספיק, התערבות ממשלתית באמצעות מיסוי ומגבלות יצוא, שמטרתה להגן על מחירי המזון בשוק המקומי, מונעת מהחקלאים לנצל את ההזדמנויות שנוצרות בשווקים העולמיים כתוצאה מהתייקרות הסחורות החקלאיות.
המפתח - טכנולוגיה
העולם צריך להתרגל לא רק למחירי מזון גבוהים יותר, אלא גם, ואולי בעיקר, לתנודתיות גוברת במחירים. הואיל והתנודתיות פוגעת בעיקר בעניים, הקטנתה צריכה להיות אינטרס חברתי. המפתח נמצא בתחום הטכנולוגיה, שבכוחה לכל הפחות להקטין את השפעתם של פגעי מזג האוויר.
אבל יש לוודא לא רק שהטכנולוגיה נמצאת על המדף, אלא גם שחקלאים עניים יהיו מסוגלים לאמץ אותה, מבחינת הידע הנדרש ואפשרויות המימון. למרות זאת, מסתמן כי מה שיקבע יותר מכל את התוואי העתידי של מחירי המזון בעולם הוא מחיר הנפט - ואלה אינן חדשות מעודדות.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית וסמנכ"ל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
בטן מלאה או מכל דלק מלא
איל קמחי
20.9.2010 / 7:04