פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפסיכולוגיה של בכירי המשק

      מאבקי בכירי המשק בהגבלות עליהם נבחן לרוב דרך הפן הכלכלי. דני הלר חושב על דרך אחרת לבחון את כוח בעלי ההון, שמבחינה פסיכולוגית לאו דווקא נוהגים ממניעים כלכליים טהורים

      הדיון הנוכחי בדבר ריכוזיות המשק, פערי השכר הגבוהים וגובה התמלוגים בעבור השימוש במשאבי הטבע של המדינה הינו בעיקרו כלכלי-משפטי. ניתוח ההיבטים הפסיכולוגיים של הכוח המצוי בידי בעלי ובכירי הקבוצות העסקיות במשק הישראלי יכול להאיר זווית נוספת של הדיון.

      מחקרים רבים בתחומי הפסיכולוגיה וההתנהגות הארגונית דנים בהשפעות השיטתיות של הכוח - המוגדר כשליטת יתר במשאבים של אדם או קבוצה - על מחשבותיו, רגשותיו והתנהגותו של בעל הכוח. איך מרגישים בעלי הכוח? המחקר העדכני בתחום מראה על נטייה להיות בעלי התמקדות בעצמי ובהשגת תגמולים, בעלי תחושת ריחוק מן האחר, ראיה שטחית וסטריאוטיפית שלו ותפיסתו כאמצעי בלבד, חסרי עכבות, בעלי בטחון, הערכה עצמית גבוהה ואופטימיות, וכן בעלי תחושה חזקה של מוסריות מופרזת.

      לעומת בעלי הכוח, הנהנים מעליונותם, אפיונם הפסיכולוגי של חסרי הכוח הינו שונה בתכלית. אלו מתמקדים באיומים ועונשים, בעלי קשב ואמפתיה לזולת, סובלים מחרדה, דיכאון וחוסר בטחון.

      מאפיין עיקרי נוסף של בעלי הכוח הינו תחושה חזקה של "מגיע לי" בשל תפיסה של תרומה אישית גדולה וייחודית ("כול יכולות"). המחקר בתחום מראה כי תחושת התרומה הייחודית, המאפיינת מנהלים רבים, הינה פעמים רבות בגדר אשליה בלבד.

      מגיע להם?

      קל לראות כיצד מאפיינים פסיכולוגיים אלו, של בעלי הכוח, באים לידי ביטוי בהתנהגותם של בעלי ובכירי הקבוצות העסקיות הגדולות במשק הישראלי. ראשית, תחושת ה"מגיע לי" – בעלי הכוח מסבירים את התביעה להטבות מופלגות כמו כמות האופציות בשל אשליית התרומה וההשפעה המיוחדת שלהם. שנית, תחושות העוצמה המוסרית וה-"מגיע לי" שופכים אור על תפיסת הזכאות המוחלטת של הקבוצות העסקיות לשימוש כמעט ללא תמורה באוצרות הטבע הציבוריים.

      שלישית, אופטימיות היתר, ותחושת ה"כל יכולות" עומדים ביסוד הנטייה ליטול סיכונים עסקיים מופרזים. מעניין לציין שבמקרים רבים, ההפסדים הנובעים מנטילת סיכונים זו, מיוחסים לסיבות חיצוניות (מזל ותנודות השוק), ואילו הרווחים מיוחסים למאפיינים האישיים של המנהל (אינטואיציה ויכולות גבוהות). לכן, אין זה מפתיע לגלות את חוסר הסימטריה באחריות לביצועי החברות: בעוד הציבור נושא בעלויות ההפסדים, הוא איננו שותף ברווחים (מנהלים יקבלו בונוסים חיוביים על רווחים, אבל אין בונוסים שליליים על הפסדים). בנוסף, המיקוד בעצמי ובמקסום הרווחים העצמיים לצד העדר העכבות, מסייעים בהבנת המניעים של החלטות בעלי הכוח להקים תאגידי ענק ומבנים פירמידאליים בלתי יעילים.

      הזוית הפסיכולוגית מראה כי התנהגותם של בעלי ובכירי קבוצות עסקים גדולות נובעת מנטייתם של אלו לבטא באופן מוגבר רצונות ויעדים עצמיים תוך העדר התחשבות באחרים, ולאו דווקא מתוך מניעים כלכליים טהורים של צמיחה ויעילות. על כן, גם הזווית הפסיכולוגית מדגישה את החיוניות של ריסון הכוח המצוי בידי יחידים על ידי המחוקק, הממשלה, העיתונות והציבור. לצד ריסון רגולטורי הכרחי, דרך פעולה נוספת הינה חינוך של בעלי הכוח להבין את הפרספקטיבה של הציבור בכלל, ושל העובד הזוטר בפרט, ואף ללמדם להביא בחשבון פרספקטיבה זו במסגרת תהליך קבלת ההחלטות.

      * ד"ר דני הלר הינו מרצה להתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול ע"ש רקנאטי, באוניברסיטת תל אביב