אוליבר סטון חתך מ"וול סטריט 2" סצינה בה מופיע דונלד טראמפ

אוליבר סטון, במאי הסרט החדש "וול סטריט: כסף לעולם לא ישן" - סרט ההמשך של הסרט "וול סטריט" משנת 1987 - החליט לחתוך החוצה מהסרט סצינה בה השתתף איל הנדל"ן דונלד טראמפ, בטענה כי היא "מסיחה את הדעת", דיווח בסוף השבוע העיתון "ניו יורק פוסט".



התפקיד של טראמפ בסרט לא היה משמעותי, ולכן ההחלטה לא גרמה נזק כלשהו לעלילה. לדברי סטון, טראמפ הופיע בסצינה אחת לקראת סוף הסרט, בה הוא סייע להסביר את העדפותיו בתחום התספורת של גיבור הסרט גורדון גקו, המגולם על ידי השחקן מייקל דאגלס. היבט זה בפיתוח דמותו של גקו היווה "הסחת דעת" לדברי סטון, אולם הסצינה תופיע בגרסת ה-dvd של הסרט, ציין סטון.



הופעות אורח של מפורסמים אחרים בסרט, בהם הכלכלן נוריאל רוביני והמשקיע המיליארדר וורן באפט (המבצע חיקוי של הזמר אקסל רוז) הושארו בסרט, דיווח הפוסט.



בשבוע שעבר דיווח המגזין "אקונומיסט" כי סטון החליט לשנות את זהות הגיבור הרשע בסרט ממנהל קרן גידור לבנקאי השקעות בעקבות עצתו של הכלכלן נוריאל רוביני. הסרט, שעתיד להגיע לבתי הקולנוע החודש, נועד תחילה להתמקד במנהל קרן גידור רודף בצע, אולם יועצים מעולם הפיננסים שסייעו לתסריטאים בעבודתם המליצו להחליף את זהותו בבנקאי מבנק ההשקעות "צ'רצ'יל שוורץ" - שם קוד לבנק גולדמן סאקס - בטענה כי תסריט כזה יהיה מציאותי יותר, מכיוון שמשבר הפיננסי נגרם בראש ובראשונה על ידי בנקי השקעות ולא קרנות גידור או חברות השקעה פרטית.



בעקבות העצות של רוביני ושל יועצים אחרים לתסריט, בהם השורטיסט ג'יימס צ'אנוס ואיש קרנות הגידור אנתוני סקראמוצ'י, החליט סטון לשנות את זהות הגיבור הרשע של הסרט, שאותו מגלם ג'וש ברולין. שלושת היועצים זכו גם בתפקידי אורח בסרט: רוביני מגלם בסרט את דמותו של ד"ר האשימי, שכמו רוביני הוא כלכלן שמחזיק בדעות פסימיות לגבי עתיד הכלכלה.



התסריט של הסרט שזור ברמיזות רבות לכך שבנק "צ'רצ'יל שוורץ" הוא למעשה גולדמן סאקס: כך למשל, צ'רצ'יל שוורץ מהמר נגד השווקים אחרי שהוא עצמו יוצר בהם בועה, ובכלל זה משכנתאות סאבפריים וחוזי cds, וכמו במקרה של גולדמן סאקס, גם לצ'רצ'יל יש קשרים במשרד האוצר האמריקאי.

רמז נוסף להקבלה בין צ'רצ'יל לגולדמן נמצא בקטע מהסרט בו סוחר של צ'רצ'יל מתאר את הבנק במילים האלו: "הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת על צ'רצ'יל שוורץ זה שהוא נמצא בכל מקום". משפט זהה לחלוטין (למעט החלפת צ'רצ'יל בגולדמן) פותח את המאמר הביקורתי המפורסם על גולדמן שפירסם המגזין "רולינג סטון" בשנה שעברה.