>> היה קצת עצוב להגיע בערב ראש השנה לבניין בנק ישראל בירושלים ולחזות בשר השיכון אריאל אטיאס (ש"ס) מנסה להוציא כמה מיליונים ממנכ"ל משרד התמ"ת. הייתכן שאטיאס, כמו גם החבר מהמפלגה החרדית המתחרה, סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה), הגיעו לדיון שאירח סטנלי פישר רק כדי לגרד מהמשרד של פואד כמה שקלים לטובת המגזר ועוד פיצוחים פה ושם?
מה זה פיצוחים? למשל, לעזור לכמה מקורבים חרדים להתקבל כדירקטורים בחברות ממשלתיות - סוגיה שהעלה אחד העסקנים בפני הנגיד. אחרים העלו בעיות שמפריעות להם לצאת לעבודה, כמו כשרות, ילדים, תפילה, חברותא, נסיעות, לבוש, תמיכות, הגדרות ועוד. אבל גם בכסף גדול עסקו שם: למשל, כשפישר דיבר על הדחיפות ביציאה לעבודה של הורים כדי לדאוג שלילדים שלהם לא יהיו חיי דלות, ענה לו ליצמן, כצפוי, שיש "לחזור ולהגדיל את קצבאות הילדים".
כן, ברוב הזמן עסק הדיון במה שהמדינה צריכה לתת לחרדים כדי שיסכימו לעבוד ולא במה שהחרדים צריכים לעשות. כשהיה כבר מישהו - יעקב טננבאום, מנכ"ל בנק מרכנתיל, שאמר את האמת בפרצוף - "החרדים הם כמו כל עובד אחר, הם צריכים להשתלב ואין לרחם עליהם או לתגמל אותם באופן שונה, כי הם יודעים לעבוד והרי גם לאחרים יש בעיות" - הוא הושתק במהירות. ויש לדעת כי טננבאום, בנקאי ותיק, הוא גם חרדי מלידה.
טננבאום כנראה יודע לקרוא מספרים. התבוננו בגרפים ובטבלאות של בנק ישראל שמופיעים בעמודים אלה. הם מלמדים שהעוני אצל חרדים גבוה בהרבה מהעוני אצל האוכלוסייה שאינה כוללת חרדים וערבים (59% לעומת 13% באוכלוסייה), ושהוא נובע בעיקר מבעיית התעסוקה. אבל חמור מכך, העוני אצל החרדים מזנק - 23% בחמש שנים ו-54% בעשור - לעומת עלייה מתונה בעוני אצל הערבים (שגם הם סובלים מבעיית תעסוקה דומה) ויציבות אצל שאר האוכלוסייה. למעשה, ללא הגידול בעוני אצל החרדים, היתה ישראל נשארת במשך עשר שנים באותה רמת עוני.
העתיד נראה אפילו רק עוד יותר: אוכלוסיית החרדים מונה 600-800 אלף איש, מתוכם רק כ-230 אלף בגיל העבודה (20-64). מה יהיה כשכל מאות האלפים שגילם כיום מתחת ל-20 יתבגרו? אם לא יחול שינוי דרמטי, הם ימשיכו להתבטל על חשבון העובדים האחרים במשק.
זה נהפך מדכא עוד יותר כאשר בודקים באופן ספציפי את מצבה של בירת ישראל. שיעור התעסוקה במחוז ירושלים ב-2008 היה 43%, לעומת 54% בשאר המדינה. כמחצית מהפער נובעת מההרכב הדמוגרפי השונה - 35% ערבים, 21% חרדים - ומחציתו מהעובדה שבירושלים, בכל אחת מקבוצות האוכלוסייה, שיעורי התעסוקה נמוכים משיעורי התעסוקה באותן קבוצות בשאר המדינה. לכן שיעור העניים בירושלים כמעט כפול מאשר בשאר המדינה (41% לעומת 21%).
כל זה זועק לפעולה. אלא שהנהגת החרדים תקועה בטקטיקות הישנות של משיכת זמן, ובקשת תרומות ועזרה מהממשלה. משום מה, שם לא התרחש המהפך הרעיוני שאומר: לוותר על העיקרון שהוביל את החרדים לשפל נוראי, ולפיו כולם חייבים ללמוד תורה, גם מי שממש לא מתעניין בזה ומבזבז את הזמן ברחובות.
אילו מסקנות אופטימיות אפשר בכל זאת לגזור מהדיון?
1. שבכירים חרדים מוכנים לעסוק בנושא, כי הם מבינים שהנפגעים הראשונים מהמצב הם החרדים עצמם, גם אם הם מדברים לא לגמרי לעניין בהתחלה.
2. יש לנו את פישר שלנו שמוכן לטבול רגליים וידיים גם בנושאים בעייתיים ומורכבים כדי לסמן לממשלה ולמערכת הפוליטית את הכיוון הנכון.
אבל זה לא מספיק. האתגר שעומד בפנינו - לחבר את החרדים לעולם הזה באמצעות השכלה ותעסוקה (בנוגע לעולם הבא נראה שהם יודעים לדאוג לעצמם) - הוא ענק. שיפור מצב התעסוקה וצמצום העוני בקרב החרדים הם משימה לאומית שדורשת איחוד כוחות ובעיקר פעולה מצד הרבנים וההנהגה הפוליטית.
הנהגה זו היא שצריכה להורות לאנשים שלה לצאת לעבוד - "ואחר כך ננסה לראות אילו הקלות ושיפורים ניתן להשיג". היא חייבת להפגין גישה מרחיבה, יצירתית ורצינית בהרבה. אם רמת השיח והמחויבות תהיה כמו זו שראינו בדיון אצל פישר, אנחנו צפויים לעוד שנים רבות של אכזבה. לא שהמדינה לא צריכה לסייע בהנהגת שינויים והסרת חסמים, אלא שזהו החלק הפשוט בכל העניין. החלק החשוב שייך למנהיגות אמיצה שרוצה לשים סוף למעגל העוני-בערות-בטלה. מנהיגות עם חזון וחשיבה לטווח ארוך. עובדיה יוסף, מנהיג ש"ס, הוכיח בעבר שהוא יכול להוביל מהפכות. ייתכן שיום ההולדת ה-90 שלו, שנחגג אתמול, הוא זמן טוב לעוד מהפכה אחת.
90, גיל טוב לעוד מהפכה אחת
רותם שטרקמן
21.9.2010 / 7:03