>> ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מחכה לנשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. ייאמר לזכותו, הוא לא היחיד שחיכה. גם קודמיו, אריאל שרון ואהוד אולמרט, חיכו לביניש. כך גם שרי האוצר אולמרט, אברהם הירשזון, רוני בר-און ויובל שטייניץ. כולם מחכים לביניש כדי שתקבל עבורם את ההחלטה שכולם ידעו ויודעים שצריך לקבל. ההחלטה היא ברורה ומונחת על השולחן כבר מ-2008, יש שיאמרו מאז 97'. למרות זאת, אף פוליטיקאי בכיר בישראל לא העז לקבל את ההחלטה, וכולם מעדיפים לחכות שביניש תוציא עבורם את הערמונים מהאש.
בשבוע שעבר פקעה סבלנותה של ביניש. כמעט. אחרי שמונה שנים של דיוני סרק בפני בג"ץ ואחרי שגם נציגת היועץ המשפטי לממשלה הודתה בפני בג"ץ שעל אף הזמן שחלף - פתרון אינו נראה באופק - הודיעה ביניש כי היא עומדת להכריע לגבי הפתרון בעצמה. כמעט. ביניש החליטה לתת לממשלה עוד חודש כדי לפתור את הבעיה בעצמה, לפני שבית המשפט ייאלץ להכריח את הממשלה לבצע את מה שהיא יודעת שהיא צריכה לבצע. חבל. זהו בזבוז של חודש. הממשלה הרי אינה מתכוונת לעשות דבר. נהפוך הוא, הממשלה מתחננת לרגע שבו ביניש תכריח אותה לעשות את מה שהממשלה יודעת שהיא צריכה לעשות, אבל ממש לא מסוגלת לעשות בכוחות עצמה.
הממשלה מחכה לרגע שבו בית המשפט העליון יכריח אותה לשנות את החוק המפלה של מתן הטבות מס ליישובי פריפריה. אין מחלוקת על כך שזהו חוק מפלה. אין גם מחלוקת על כך שזהו חוק לא מקצועי, שהוא בבחינת "שליפה מן המותן". 665 מיליון שקל בשנה של הטבות מס מחולקים כיום לתושבי פריפריה, ללא כל קריטריון מקצועי, חברתי, ביטחוני או כלכלי. סתם כך, גבר במצפה רמון אינו משלם מס הכנסה עד שכר של בין 15 ל-20 אלף שקל בחודש; גבר בקרית שמונה אינו משלם מס עד שכר של בין 20 ל-30 אלף שקל; ואילו גברים במעלות ובנהריה נאלצים לשלם מס כבר בשכר שבין 12 ל-15 אלף שקל. לעומתם, גבר דרוזי מבית ג'אן, ששירת שירות צבאי מלא, דווקא משלם מס כמו כל עם ישראל, החל משכר של 5,000 שקל בחודש.
לכאורה, מפת הטבות המס אמורה להיות ניסיון של המדינה לסייע ליישובים המצויים בסיכון ביטחוני, אבל אם כך מדוע יישובי יהודה ושומרון אינם מקבלים הטבות מס? לכאורה, המפה גם מתמקדת בקרבה לגבול, אבל אם כך, מדוע היישובים הדרוזים ברמת הגולן אינם כלולים בה, ואילו ערד, שאינה קרובה לאף גבול, כן כלולה? לכאורה, המפה באה לסייע ליישובים הנמצאים בפריפריה הרחוקה, אבל העובדה כי מרבית יישובי הבדווים בנגב או הערבים והדרוזים בצפון אינם כלולים בה, ואילו עכו הסמוכה לחיפה, כן כלולה.
לכאורה, הטבות המס אמורות היו להיות מחולקות לפי שיקול של פריפריה כלכלית-חברתית, משמע ניסיון של המדינה לחזק יישובים חלשים בפריפריה באמצעות הטבות מס, רק שזהו כלל אינו המצב. אם בפריפריה חברתית הן היו עוסקות, הרי שמרבית ההטבות היו צריכות לזרום לכיסם של יישובים ערביים, אך לערבים אין לובי חזק בכנסת. בנוסף, הטבות מס הן הכלי האחרון המסייע לפריפריה חלשה, כי הרי הרוב הגדול של התושבים העניים ביישובים העניים כלל אינו מגיע לסף המס, וכלל אינו נהנה מהטבות מס.
הטבות המס ליישובי הפריפריה נהפכו להטבה של המדינה לאוכלוסייה החזקה המתגוררת בפריפריה - בערד, בנהריה ובמצפים בגליל. אותה אוכלוסייה, המשתכרת 15 ו-20 אלף שקל בחודש ויותר, שמחה מאוד לחיות חיי רווחה מבלי לשלם מס כלל (או מס נמוך מאוד). זוהי גם אותה אוכלוסייה שמפעילה את ראשי הרשויות החזקות בדרום ובצפון ואת הלובי שלהם בכנסת, כדי לדאוג להשחיל את היישוב שלהם אל תוך רשימת היישובים הזכאים להטבות מס.
זוהי אותה אוכלוסייה המפילה את חתיתה על הפוליטיקאים, שאינם מעזים לפגוע בהטבות המס הקיימות - כדי לפתור את בעיית האי-שוויון והאי-היגיון במפת הטבות המס הקיימת. כי פתרון הרי יש בידי הפוליטיקאים, אפילו פתרון מושכל. ועדת בועז סופר, שהוקמה בניסיון לתת מענה לשאלות של בג"ץ, ניסחה ב-2008 מחדש את מפת הטבות המס.
הוועדה קבעה שלושה קריטריונים שוויוניים ואובייקטיביים למתן הטבות מס (ריחוק גיאוגרפי, קרבה לגבול מסוכן ומצב סוציו-כלכלי של היישוב). הפעלת הקריטריונים, שקבעה ועדת סופר הכפילה את מספר היישובים הזכאים לקבל הטבות מס, וכתוצאה מכך הקטינה לחצי את הטבת המס הממוצעת. לפי ההמלצות, גבר במעלות ישלם מס החל מ-9,500 שקל בחודש ולא החל בשכר שבין 15 ל-20 אלף שקל.
בסך הכל, המלצות ועדת סופר מגדילות את מספר התושבים בפריפריה שייהנו מהטבת מס מ-62 ל-128 אלף, גידול של 66 אלף נהנים. אלא שמתוך ה-62 אלף המקוריים המקבלים הטבות מס, 27 אלף יספגו פגיעה בהטבת המס שלהם. 2,300 מתוכם ייפגעו במידה משמעותית. קולם של אותם 2,300, מתברר, מהדהד במסדרונות הכנסת והממשלה הרבה יותר מקולם של ה-66 אלף האחרים. למעשה, קולם מהדהד במידה כזו עד ששיתוק אחז את הממשלה - והיא אינה מסוגלת לקבל החלטה על שינוי בהטבות המס, למרות לחצי בג"ץ.
לפיכך, בג"ץ ייאלץ לממש את איומו - ולהורות לממשלה כיצד יש לשנות את חוק הטבות המס ליישובי הפריפריה. ככה זה כאשר הממשלה והכנסת מנוהלות לפי האינטרס של אליטה צרה ובעלת לובי חזק - ולא על פי ההיגיון, השוויון והצדק.
ביבי מחכה לביניש
מירב ארלוזורוב
21.9.2010 / 7:03