מצאתי מקום שמפנק אותי

היום שבו נגסתי בתאווה בהמבורגר עסיסי של אגאדיר, בר-בורגר אפנתי חדש שקם בתחילת מדרחוב נחלת בנימין, והראשון שנפתח מבין רשתות הגורמה, היה גם היום שבו נשבעתי כי כף רגלי לא תדרוך יותר בסניף של מקדונלד'ס ולשוני לא תדע עוד טעמו של ג'אנק פוד שמנוני מבית היוצר האמריקאי, שיצא מהמקפיא ונצלה בידי נער מתבגר. אגאדיר, מוזס, בלאק ו-bbb כמו גם מסעדות המבורגר נוספות שצצו בעשור האחרון הציבו לי סטנדרטים חדשים לגמרי לגבי ההמבורגר והצ'יפס שאני מוכנה שייכנסו אל פי האנין.



אני חייבת להתוודות שלא אכלתי בבורגר ראנץ' מאז שהייתי בת 12 ונהפכתי לצמחונית, אפיזודה שעברה כעבור שמונה שנים, ולסניף של בורגר קינג המנוחה מעולם לא נכנסתי. אבל כיום, עם שפע רשתות ההמבורגר פרימיום ועם סניפים שצצים בכל פינת רחוב, אין לי כל כוונה לנסות להרחיב את אופקיי בתחום ולהפקיר את קיבתי לג'אנק פוד עשוי מבשר שאיכותו לא ברורה.



אי אפשר להשוות את חוויית הארוחה שקיבלתם בשירות עצמי, לאחר שהמתנתם דקות ארוכות יחד עם זאטוטים צווחניים והורים מרוטי עצבים, במזללה שהרצפה בה דביקה ושולחנותיה דורשים בדרך כלל ניגוב, לחוויית הארוחה במסעדה מעוצבת ונעימה עם מלצרית חביבה ומסבירת פנים, כוס יין או בירה וקהל שלא נוהג לטפס על הכיסא ועל השולחן ולמרוח קטשופ על כל מה שמסביב.



גם שירות המשלוחים של סניפי הגורמה כמעט ולא איכזב אותי אף פעם, ובין כותלי ביתי נהניתי מאותה ארוחת המבורגר, שהגיעה חמה ועסיסית תוך פחות משעה.



נכון שמחיר ההמבורגר ברשתות הגורמה גבוה ממחירו ברשתות המזון המהיר, ונכון שאיכות הארוחה משתנה מסניף לסניף והשירות לא תמיד אדיב ונעים. מצד שני, הבעלים של מקדונלד'ס מעולם לא ניגש אלי עם שאריות בשר שמנמנים, כדי שאפנק גם את הכלבה שלי שישבה מתחת לשולחן, מריירת למראה ההמבורגר האיכותי שישב לי בצלחת. הבעלים של אגאדיר דווקא כן.