ההצלחה הרגה את ההמבורגר

בהתחלה היתה אגאדיר. על רקע נוף המבורגרי שנשלט על ידי רשתות מזון מהיר כמו מקדונלד'ס ובורגר ראנץ', היא הביאה עמה את בשורת המבורגר הגורמה: לא עוד מנת פלסטיק וסוכרים לילדים, אלא קציצת בשר איכותית בלחמנייה שלא חוממה במיקרוגל. אחריה הגיעו מוזס, בלאק, bbb וכל היתר. כיום, שוק ההמבורגרים בישראל שייך לרשתות. עם סניפים ברחבי ישראל ושירותי משלוחים שפועלים עד השעות הקטנות של הלילה, כבר אין - לכאורה - שום סיבה לחרף את נפשך בהליכה לסניף מקדונלד'ס למנת בשר מהירה. הבשר איכותי, הלחמנייה נאפתה במקום והצ'יפס בדיוק טוגן בשמן. לפחות לכאורה.



בתור מעריץ מושבע של הסנדוויץ' הטוב ביותר שהומצא אי פעם, האינפלציה שחלה בשוק ההמבורגרים בישראל היתה בהתחלה סיבה למסיבה. ההמבורגר האמיתי, זה עם טעם של בשר, הגיע לישראל והכחיש את הדעות הקדומות בנוגע למנה שבאופן לא הוגן כונתה בזלזול ג'אנק פוד ולא זכתה למעמד של אוכל אמיתי.



הבעיה היא כזאת: עם התרחבותן המאסיבית של הרשתות, האיכות היתה הראשונה ששילמה מחיר. הבשר החל להיות סחוסי וחסר טעם, הטבחים שגויסו לסניפים חדשים לא יגלו כנראה לעולם כיצד לטגן קציצת בשר כהלכה, ושירותי המשלוחים נהפכו למלה נרדפת להמבורגר קר ולפיסות תפוח אדמה מטוגנות רטובות וספוגות שמן, שמתעקשות להיקרא צ'יפס. כל הרשתות הגדולות עברו את התהליך, שבו ההצלחה הגיעה על חשבון איכות וזמני ההמתנה התארכו באופן שערורייתי.



התוצאה: כשאני מעוניין כיום במנת הבשר שלי, אני לא חושב מיד על אחת מהרשתות הגדולות של ההמבורגר שמתקרא גורמה. לפעמים אתה מקבל בדיוק את המנה שחיפשת. פעמים אחרות אתה מקבל את הסיוט הגרוע ביותר שהקיבה שלך תוכל לדמיין. כשמביאים בחשבון את זמן ההמתנה ואת המחיר הגבוה בהרבה, יש להגיע למסקנה אחת: חפשו אותי במקדונלד'ס. לפחות אצלם אני יודע בדיוק מה אני מקבל.