ליגואר XJ יש בעיה אחת: היא מציעה רק עיסוי גלים ולא עיסוי לחיצות

אכזבה ראשונה: המושב הקדמי מכיל רק תוכנית עיסוי אחת. תחשבו שאתם בדרך לשדה התעופה ומכל הלחץ של הנסיעה מציק לכם הגב ואתם מתים לעיסוי, אבל לא בצורה של גלים מלמעלה למטה כמו שמציעה המכונית, אלא עיסוי לחיצות. שילמתם 900 אלף שקל על היגואר שלכם, קיבלתם מושב מרופד עור, עם כוונון חשמלי, עם חימום וקירור אבל עם אופציית עיסוי אחת ויחידה.



קהל נכבד, קבלו את יגואר xj. המכונית הזאת, הביטו היטב בתצלום שלה, היא תפנית חדה בעלילה. לא עוד גוף קלאסי, ארוך, נמוך ורזה. לא עוד העיצוב שהתקבע עוד בשנות ה-60. הפעם יש לנו עסק עם ספינת חלל רטרו מודרנית. בחזית - גריל ענק ונוהם. בירכתיים - לא תא מטען נפרד לחלוטין בסגנון סדאן, אלא השתפלות הדרגתית א-לה מכונית קופה.



איאן קאלום, מעצב הבית של יגואר, ממשיך את הקו של xf, כלומר נוטש את השמרנות. האם הקו החדש של xj עובד? התשובה היא כן. העיצוב הזה מושך מבטים, עושה הרבה רושם, יש בו יוקרה אבל גם הדר ומכובדות. וחוץ מזה מדובר במכונית ענקית - 512 ס"מ לאורך. היא כל כך גדולה שקשה להסתדר עמה ברחובות העיר, בחניות צפופות. יגואר xj דורשת חנייה פרטית שמורה - ליד הבית, ליד המשרד, ליד בית הנופש, בשדה התעופה.



תחושת קלסטרופוביה קלה מאחור



עיצוב הפנים מוצלח לדעתי עוד יותר מהחוץ. אהבתי במיוחד את פס העץ שמקיף את הקוקפיט ויוצר תחושה של סירה. לחיצה על כפתור ההתנעה - ומוט ההילוכים, בצורת גליל אלומיניום, צף ועולה מתוך הקונסולה המרכזית. צריך לסובב את הגליל ולשלב להילוך. קצת מוזר אבל אני משוכנע שגם פנסיונרים עשירים יתרגלו לזה במהירות.



אורות הפנים של הקבינה נדלקים בליטוף. לא לחיצה בוטה, אלא רפרוף אלגטי בקצות האצבעות והם נדלקים. וכך גם נפתח תא הכפפות. מקסים.



אבל מה עושה כאן, זרוקה בתוך התא הצדדי של דלת הנהג, חתיכת פלסטיק זול בצבע בז' קרם עם הכיתוב jaguar made in china? מתברר שיצרני הרכב, גם יצרני העלית, חוסכים כסף. הם משתדלים לחסוך במקומות שנסתרים מהעין ומהיד. אבל אופס, במקרה הזה חתיכת הפלסטיק הזולה החליטה להשתחרר מהמקום הרגיל שלה - סביב יחידת התאורה הפנימית מאחור.



הקוקפיט ב-xj החדשה הרבה יותר מרווח ונוח מזה של הדור הקודם. גם המושב האחורי מרווח, אבל נראה שהעיצוב בא על חשבון תחושת המרחב. מה שאני רוצה לומר זה שקו המותניים הגבוה של המכונית, יחד עם הגג המשתפל, עלולים לגרום ליושבי המושב האחורי תחושת קלסטרופוביה קלה. וחוץ מזה משענת המושב האחורי נטויה לטעמי בזווית גדולה מדי - ברור שיש מאחורי זה כוונה והיא להגדיל את המרווח לראש.



נפח תא המטען, על הנייר, נראה בסדר גמור. אבל בפועל יש כאן שוב מקרה של הקרבת השימושיות לטובת העיצוב. לטעמי, תא המטען קטן ושטוח מדי. העמסת מזוודות על גגון בסגנון מונית נשמעת כמו רעיון רע מאוד ליגואר xj.







לא גונחת כלל



הססמה המסורתית של יגואר היא grace, space, pace. על הספייס דיברנו. נעבור עכשיו לגרייס. האם xj החדשה היא מכונית אצילית כמו ש-xj צריכה להיות? ואולי צריך לשאול קודם - מהי תחושת אצילות במכונית?



לטעמי, תחושה כזאת מתקבלת מרמה גבוהה של נוחות ומרמה גבוהה של בידוד רעשים. ליגואר xj יש את שניהם. לא מדובר בנוחות בסגנון של מרצדס סאלון קלאסית וגם לא כזאת שמזכירה את יגואר s טייפ הרכרוכית של פעם.



xj החדשה מצליחה לספק נוחות מצוינת ועדיין לשמור על כבוד השלדה שלה, רוצה לומר - היא לא מתנדנדת וגונחת כלל. יגואר xj שטה על הכביש בלי שום תנודות מיותרות, בלי שום נתק ודיסאינפורמציה. הנהג יודע בדיוק איפה הוא נמצא, אבל לא סובל מהמהמורות. לגבי בידוד הרעשים - זה לא שלא תשמעו סירנות של אמבולנס חולף (וממילא מכונית כזאת לא תהיה חוקית). זה פשוט שאין רעשים מיותרים. לא רעשי גלגול צמיגים על הכביש, לא המהומים מכניים ולא רעשי רוח.



עכשיו לעניין הפייס, שמתחיל במנוע. ביגואר xj שלי (עד מחר) יש מנוע v8 בנפח 5.0 ליטרים. לא צריך יותר. זה באמת מספיק. 385 כ"ס, 5.7 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות סופית שמוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש. באמת מנוע מטמטם. ואם לוחצים על כפתור עם סמלון של דגל מירוצים הוא נעשה מטמטם עוד יותר. תגובת הדוושה נהפכת לחדה יותר. הביצועים זריזים יותר, ונדמה לי שאפילו צליל המנוע תופס גוון קרבי יותר. וגם, אגב, לוח השעונים נצבע אדום. יגואר xj החדשה, כמו יגואר xj הקודמת, מסוגלת להיות גם וגם: גם מכונית פאר וגם מכונית ספורטיבית. ואפרופו ספורטיבית, גם הדור הזה של xj מצויד בשלדת אלומיניום, שהיא יקרה ומורכבת יותר לייצור אבל חוסכת הרבה משקל. xj בגרסה שנבחנה שוקלת 1,775 ק"ג, שזה 40 ק"ג יותר מאחותה הקטנה ממנה, יגואר xf (שמצוידת בשלדת פלדה קונווציונלית).



xj נמכרת בישראל עם מנוע בנזין 5.0 ליטרים. אפשר לרכוש אותה גם בגרסת בנזין 5.0 ליטרים עם מגדש על ובמחיר של 1.3 מיליון שקל, שנראה כבר ממש מופרך. לעומת זאת יש גם גרסת דיזל 2.7 ליטרים במחיר התחלתי, הגיוני יחסית, של 720 אלף שקל. ההמלצה שלי - אל תפסלו את הדיזל על הסף. למנוע הזה יש ים של מומנט והוא הרבה יותר חסכוני בדלק. ועוד המלצה: קחו את המכונית בגרסת בסיס גלגלים ארוך. המשמעות היא תוספת של 12.5 ס"מ לאורך, שהופכת את הישיבה מאחור למרווחת באמת. התוספת למחיר היא 50 אלף שקל וזה כבר באמת כסף קטן.



בעד: נוכחות, אווירה, מתלים, מנוע, עיצוב פנים.



נגד: תא מטען, פה ושם חלקים זולים בגימור הפנימי.



שורה תחתונה: מלכה אמיתית.