שליחותו של הממונה על משרד התקשורת

>> משרד התקשורת היה מאז ומעולם סוג של בית קברות פוליטי. המשרד הארכאי הזה תמיד היה בתחתית סדר העדיפויות של חברי הכנסת שלטשו עינם לממשלה. הגישה שלהם היתה צרת אופקים מאוד: משרד התקשורת יושב על תקציב מגוחך של כ-50 מיליון שקל בשנה, כך שכסף ושליטה במכרזים ממשלתיים אין לו; לאחר הפרטת בזק, והפיכת הדואר לחברה ממשלתית, נעלמה גם הזרוע הביצועית של המשרד.

השרים, שקיבלו בעל כורחם את המשרד, ראו בו בעיקר גוף רגולטורי משמים ללא פוטנציאל משמעותי של תגמול פולטי. איזה מין משרד זה אם אי אפשר לבצע בו מינויים פוליטיים ולשמן מקורבים? כל שהם רצו היה להעביר את הקדנציה בשלום, בתקוה כי בקדנציה הבאה, אם לא יעשו טעות גדולה ולא ירגיזו יותר מדי אנשים בעלי כוח, יקבלו את הג'וב הבא - אולי יו"ר הכנסת או תפקיד של שר אמיתי, לדוגמה שר השיכון.



אך שרי התקשורת בעשור האחרון לא הבינו כי הם יושבים על מכרה זהב פוליטי. הראשון לזהות מעט מהפוטנציאל היה שר התקשורת הקודם, אריאל אטיאס. הוא הבין את גודל השפעתו הרגולטורית של המשרד, לא רק על החברות והטייקונים - אלא בעיקר על הצרכנים הפרטיים. הוא הבין כי אין משרד ממשלתי אחר, מלבד משרד האוצר, שיכול לשלוט בצורה ישירה כל כך בסעיף הוצאה פרטית גדול כל כך. דרך כאבם של שבעה מיליון צרכנים-בוחרים, אפשר להגיע גם ללבם. אטיאס ניצל זאת בצורה מעט צינית, כאשר ניפח ציפיות אך לא קיים אותן. הוא רכב היטב על גבם של צרכני התקשורת אל תוך שערי משרדו הבא.



בתחילת הקדנציה של הממשלה הנוכחית, עמד שוב משרד התקשורת מיותם. גלעד ארדן ומשה כחלון לא רצו בו. ארדן "זכה" במשרד להגנת הסביבה, כך שכחלון נותר עם ברירת המחדל. אך ראו איזה פלא. כחלון הצליח להפוך בשנה האחרונה לתופעה פוליטית. מבלי להסתבך עם עצמו או יועציו יותר מדי, הוא יישם המלצות ישנות - יש האומרים טריוויאליות - שנקברו על ידי קודמיו. הוא שאב הרבה אומץ וכוח מהתגובה הציבורית התומכת שקיבל, והפחית בחדות את תעריפי הקישוריות. למעשה, כחלון עשה לראשונה את המוטל על שר התקשורת: הוא דאג באמת ובתמים לרווחת הצרכנים - בלי טיוח ובלי התחמקות.



מאז שהפחית את הקישוריות נישא כחלון על כפי התקשורת, ובצדק. מאות האינצ'ים שהוא מקבל בעיתונים ועשרות דקות האוויר בערוץ 2 - מצביעים יותר מכל על הצורך הצרכני האדיר שעליו עונה שר התקשורת, באמצעות הרפורמות שהוא מוביל. שרי התחבורה, הגנת הסביבה והשיכון, יכולים רק להתקנא באהדה שקוצר כחלון.



למרות האולימפוס שאליו הגיע, עבודתו עדיין לא הגיעה ולו לחציה. כחלון יודע כי הפחתת הקישוריות, חדה ככל שהיתה, לא תביא לבדה לתוצאה הרצויה - הרחבת התחרות. רק כניסת מפעיל סלולר נוסף, בעל תשתיות, תעשה זאת. ביום שלישי האחרון הוא פירסם מכרז תדרים לכניסה של עד שני מפעילים חדשים לשוק, אך הדרך עוד ארוכה והמאבקים הממתינים לו רבים. כחלון כבר לא צריך לרכוב על צרכני התקשורת כדי להגיע למשרד טוב יותר. הוא בעמדה מושלמת לקיים הבטחות.