כשסבא מוריד סרטים לאייפד

>> "נו זה בדיוק מה שאני אומר לך, אני מוריד ישר למחשב. נתנו לי שם של אתר וזה יורד צ'יק-צ'אק באיכות מעולה. ואז אני רואה במחשב, או צורב ורואה ב-dvd בטלוויזיה בסלון". הדיאלוג הזה, שהתנהל בערב סוכות על שפת בריכה בצפון תל אביב - בין שני שחיינים בשנות השישים לחייהם - סיכם בצורה המזוככת והטהורה ביותר ידיעה שתתפרסם בתקשורת העולמית כמה שעות מאוחר יותר: בלוקבסטר, לשעבר רשת ספריות הווידיאו הגדולה בעולם, הודיעה על פשיטת רגל. במלים אחרות, בוטות יותר: כשאנשים בגיל של ההורים שלכם משנים את הרגלי הצפייה שלהם, כנראה שמשהו באמת השתנה בתעשיית הבידור.

דבר לא ברור כיום יותר מהעובדה שצרכני הבידור צופים בתוכני הווידאו שלהם מתי שהם רוצים והיכן שמתאים להם. הורדת תכנים מהאינטרנט - באופן חוקי, או שלא - כבר אינה נחלתם של הצעירים ומומחי הטכנולוגיה. היא נהפכה לשגרה, לנוהל יום-יומי של כל הצרכנים מכל שכבות הגיל והאוכלוסייה. פשיטת הרגל של רשת ספריות הווידאו היא רק אבן דרך אחת במסלול שאליו נכנסה תעשיית הבידור לפני כעשור ושאיש לא יודע היכן יסתיים.



פרשנויות שליוו את הידיעות על פשיטת הרגל של בלוקבסטר הפנו אצבע מאשימה בין היתר כלפי נטפליקס, שמאפשרת להשכיר סרטים דרך האינטרנט בלי לגשת לחנות. היו אחרים שהצביעו על הורדות הסרטים הלא חוקיות, ועל שירותי ה-vod שמציעות חברות הכבלים כמחסלי ענף השכרת הסרטים. אבל הבעיה מורכבת יותר, ונראה שלא יהיה לה פתרון אחד מובהק בשנים הקרובות.



עד לפני שנים ספורות הכל היה ברור יותר, תאגידי ייצור והפצת תוכני הבידור הבנו ושלטו בתעשייה והחלוקה היתה ברורה: בתוכני בידור קלים הצרכנים צפו בטלוויזיה הביתית, ובשביל החוויות הגדולות מהחיים הם הלכו לקולנוע. כיום אם יש מגמה שלטת היא של אי-ודאות וחוסר בהירות - הצופים צורכים את התכנים שלהם במגוון בלתי נדלה של פלטפורמות, וספקי התוכן עדיין מחפשים את הנוסחה שבאמצעותה יצליחו להפיק רווח.



חברת אפל דוחפת באגרסיביות מכירה של סרטים דרך אייטיונס, החנות המקוונת שלה. רק לפני כמה ימים הציג מנכ"ל החברה, סטיב ג'ובס, את הגרסה החדשה לאפל tv - מכשיר קטן ששולט בהפצת סרטים וסדרות שנרכשו באייטיונס למסכים השונים בבית: לאייפון, לאייפד, או למסך הטלוויזיה הביתית.



אפל מוכרת מיליוני פריטים של וידאו מדי שנה, אבל הנתח שלה מכלל הצריכה העולמית עדיין קטן מאוד. להולו (hulu), שירות הווידאו שפועל בינתיים רק בארה"ב, נתח שוק גדול יותר מזה של אפל, שפועלת בכל העולם. גם גוגל, באמצעות יוטיוב, חותרת לנגוס נתח גדול יותר בתחום השידורים המסחריים, בניגוד לתוכני החובבים ששולטים כיום ביוטיוב.



כל ערוץ שידור יודע כיום שאינו יכול להסתמך עוד רק על הממיר שנמצא ליד מכשיר הטלוויזיה של הצופה הביתי. בכל רגע נתון אפשר כיום לצפות בסרטים באיכות hd ובעונות שלמות של סדרות באתרי האינטרנט של ערוצי הטלוויזיה השונים. צפייה בתוכני וידאו - כמו כל פרקי העונה החדשה של "עבודה ערבית", "מחוברים" או "קופיקו" - על גבי האייפד של אפל, למשל, היא צורה חדשה של צריכת תוכן שטרם נראו דומות לה. איכות השידור המצוינת, והאפשרות לנוע ברחבי הבית עם מחשב הלוח - לקחת אותו איתך מהספה בסלון, למיטה, למטבח, ואפילו לחדר השירותים - הופכות את הצפייה לחוויה מסוג חדש.



יצרני התוכן לא מפסיקים לחפש את החוויה החדשה שתלכוד את תשומת הלב של הצופה: כשבתי הקולנוע מציעים סרטים בתלת-ממד, גם הטלוויזיה באה עם הצעה דומה. אחרי שמכרו לנו טלוויזיות עם מסך ענק, פלזמות, מסכי lcd ותכנים ב-hd, עכשיו מנסים לשווק לנו גם את טלוויזיות התלת-ממד. אלא שהסקרים מראים שהציבור עדיין אינו בשל לטכנולוגיית תלת-ממד בסלון שלו, וייתכן בכלל שהטכנולוגיה עצמה עדיין אינה בשלה.



הציבור והטכנולוגיה עדיין לא מוכנים אמנם לתלת-ממד, אבל שלל הסוגים השונים והמשודרגים של מחשבים, מסכים, נגני מדיה דיגיטליים ומסכי טלוויזיה בחדות גבוהה וגבוהה עוד יותר שמציפים את השוק מעידים על השינוי הגדול שעוברת התעשייה. כיום, צרכן המדיה מבצע את בחירותיו בעצמו - במה לצפות, היכן, מתי, ובאיזו פלטפורמה שרק יבחר.