אשת הברזל של משק האנרגיה בישראל מדברת

גם הוותיקים שבין שרי הממשלה לא זוכרים תקרית כמו זו שהתרחשה בחודש שעבר בישיבה השבועית של הממשלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הורה להסיר מעל סדר היום הצעה של שר התשתיות עוזי לנדאו לאשר תוכנית חירום שנייה לחברת החשמל, לרבות הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון. במקום זאת החליט נתניהו להקים צוות בראשות מנכ"ל משרד האוצר חיים שני לגיבוש ההמלצות לטיפול במשק החשמל.

"האם מנכ"ל משרד האוצר הוא שקובע את תוכניות הפיתוח של משק החשמל?" שאל בזעם לנדאו. "כן", השיב לו נתניהו בהתרסה. בתגובה, התפרץ לנדאו לעברו של נתניהו והטיח בו: "אתה ממשיך בהפרטת הסמכויות של משרד התשתיות. אתה מונע ממניעים פוליטיים, ולכן גם תוקע את קידום תחנת הכוח יותר משנה. כולנו יודעים מי השחקנים הפוליטיים המעורבים בכך, וגם אני אפעל במישור הפוליטי הגבוה ביותר שיש", איים.

"לפעמים צריך להגיע למשבר כדי שמשהו יקרה", אומרת בראיון ל-themarker סמדר בת-אדם, ראש המטה של לנדאו, ו"אשת הברזל" של משרד התשתיות. "ראש הממשלה הציג את הדברים כאילו שר התשתיות מעוניין לקדם תחנת כוח פחמית בכל מחיר - במקום תחנה דו-דלקית - ולכן נוצרה אי הבנה. יכול להיות שבחרנו בדרך הסברתית מסובכת מדי".

"משרד התשתיות הלאומיות נעשה למשרד הכלכלי החשוב ביותר, ולכן רבים מבקשים לעסוק בענייניו. תגליות הגז הטבעי שמו אותו במקום אחר מבחינת השפעתו הכלכלית על המשק הישראלי - כמו גם תוכנית ההתייעלות האנרגטית".

"זו שאלה מכשילה. איני במעמד שיכול לבקר את הדרך שבה התבטא ראש ממשלה כלפי שר. אני רק יכולה להביע צער על כך, ולהציע להפנות את השאלה הזו לראש הממשלה. רצוננו לפעול לתפארת מדינת ישראל, וכשאנחנו נאבקים על משק החשמל אנחנו עושים זאת מתוך דאגה אמיתית ועמוקה למשק החשמל ולאיכות הסביבה".

"קטונתי מלפרש אישיותו של מישהו. תפישת העולם שלי היא שלכל אחד יש אג'נדה, ואני מניחה שאדם מביא את עצמו ואת המשקעים שלו לכל סיטואציה. הייתי רוצה לחשוב, מהיכרותי ומהערכתי את נתניהו, שאין משקעים כלפי לנדאו, אלא זיכרון טוב מאוד ממנו. זאת לאחר שלנדאו נהג באבירות יוצאת דופן כשוויתר לטובתו על המשך המרוץ לראשות הליכוד (ב-2005 - א.ב.) גם אם ידע שלא יזכה, כי ידע שהמשך התמודדותו עלולה להכשיל את נתניהו. אני נוטה להאמין שנתניהו זוכר ללנדאו את אצילות הנפש הזו. נתניהו הוא איש של כבוד, ולא הייתי רוצה לחשוב שהוא פועל נגד שר התשתיות ממניעים פוליטיים או מתוך נקמנות אישית".

בת-אדם בולטת בנוף האחיד יחסית של ראשי מטות השרים. את דרכה המקצועית לא החלה במרכזי מפלגות, אלא בעבודה בת תשע שנים כעיתונאית מגזין ב"מעריב", משם עברה לנהל את מערך הפרסום וההסברה של ראש העיר חולון, מוטי ששון. "הייתי שותפה לתחילת המהפכה בעיר", היא מתגאה על בחירתו של ששון לאחד מעשרה ראשי הערים הטובים בעולם על ידי מגזין "מונוקול" הבריטי. "כל עבודה שאני עושה היא מתוך אידיאולוגיה, ובורכתי לעבוד בדברים שאני מאמינה בהם", אומרת בת-אדם. "זו תחושה של סיפוק גדול מאוד - שעוד בחייך אתה יכול לראות פירות למאמצים".

בת-אדם, אם לארבעה וסבתא לשישה, מודה שעליה לשלם מחיר משפחתי כבד על עבודתה, אך היא אינה מצטערת על כך: "הבנות שלי באות אלי בטענות, אבל הן צריכות לדעת שלנשים יש את אותו מקום השמור כביכול לגברים - והן יכולות להגיע לאן שרק ירצו".

לאחר התקופה בעירייה, עברה לכתיבת ביוגרפיות (בהן של רחבעם זאבי). את לנדאו הכירה לראשונה ב-1988, אז החלה לעבוד במערך ההסברה של הליכוד לקראת הבחירות ופגשה את לנדאו שהיה אמון על אזור הצפון. מאז היא מלווה אותו בתחנותיו השונות בעולם הציבורי, כיהנה גם כמנכ"לית עמותת ארץ נהדרת שאותה ייסד, והלכה אחריו גם לישראל ביתנו, שם דורגה במקום ה-17 ברשימת התנועה לכנסת.

"מצאתי בלנדאו פוליטיקאי נדיר, שלא מובל על ידי האגו שלו אלא על ידי ערכים", היא מנמקת את הבחירה. "הוא די רחוק מעסקנות, מה שאולי מחליש אותו כפוליטיקאי אבל הופך אותו ליוצא דופן בפוליטיקה המקומית".

ואולם חולשה זו אינה נחלתו של לנדאו במגרש הפוליטי בלבד - אלא גם במקצועי. האחד כרוך בשני, ובהיעדר עוצמה פוליטית, למדו השנה במשרד התשתיות, קשה להניע תהליכים. כפועל יוצא נטען כלפי השר לא אחת כי "אין כיום בעל בית במשק האנרגיה", וכלפי המשרד - שאינו מצליח להפגין דומיננטיות.

"אני שמחה מאוד לעבוד עם שר שרואה עצמו כמבוגר אחראי, לא חושש להשתמש במלה מבוגר, ונתפש יסודי ואחראי", משיבה בת-אדם על טיעונים אלה. "אני חושבת שיש כאן בעל בית שלא מצהיר הצהרות לפני שהוא חושב שהוא יכול לממש אותן. אמנם אנו חיים בעידן של 'אם לא פרסמת - לא עשית' אך זה לא יהיה הסגנון של המשרד הזה", היא עוקצת, ומפנה אצבע מאשימה כלפי התרופפות המשילות של הרשות המבצעת. "אחד הדברים שאנחנו חשים בו יותר מכל, ונתקלים בו בעבודה מדי יום, הוא התהליך הסיזיפי של קידום כל פרויקט, כל החלטה, כל מדיניות, משלב הרעיון לשלב הביצוע.

"80% מהחלטות הממשלה לא מתממשות - לא בגלל שכולן מטופשות, אלא בגלל שהן כרוכות בביורוקרטיה קשה, בקושי של פרסום מכרזים, ובוועדות על גבי ועדות על גבי ועדות. בסופו של יום, אתה מוצא עצמך מדבר עם עשרות ומאות אנשים כדי להזיז החלטה ליישום, ואם לא דיברת עם חברי הוועדה או המחליפים שלהם או עם שלל השרים שלהם - שום דבר לא זז. מתברר שלבוא עם שכל ישר זה לא מספיק".

בדברים אלה רומזת בת-אדם לאירועים שליוו את ביטול הקמתו של מתקן קליטת הגז הטבעי ממאגר תמר בחוף דור שבמישור החוף הצפוני. לחץ של תושבי חוף הכרמל והארגונים הירוקים, אשר גובה בשתיקה מצד משרדי הפנים והגנת הסביבה עשה את העבודה - והמתקן בוטל. במקביל גם אישור תחנת הכוח הפחמית הנוספת באשקלון (פרויקט d) סופג עיכובים סטטוטוריים חוזרים ונשנים.

"הממשלה מתקשה מאוד למשול, והדבר בולט עוד יותר היכן שקיים ניגוד אינטרסים לכאורה בין משרדים. היית מצפה שלממשלה תהיה מטרה לנגד עיניה. למשל, אספקת חשמל אמינה - שהיא חובה של ממשלה כלפי אזרחיה. והנה, אתה תומך בתמהיל דלקים מסוים, ואז באים אנשי הגנת הסביבה ושואלים מדוע אתה מקדם תחנת כוח פחמית. אז אתה מנחה את חברת החשמל לבדוק את האפשרות שהתחנה תהיה דו-דלקית: גז בגיבוי פחם, ואז באה קבוצת אנשים אחרת ונלחמת בך נגד קליטת הגז. אנשים רוצים חשמל, אבל לא רוצים את מה שמביא החשמל הביתה".

"יש סיכוי גדול שישראל תזדקק לאסדה, אבל הממד המטריד יותר הוא אמינות האספקה. לא מצאו מדינה שיותר מ-50% מהדלק לייצור החשמל שבה מופק בים. אם נרצה לפזר את הסיכונים נצטרך כניסה נוספת לארץ, שמשמעותה מתקן יבשתי נוסף וכן מערכת אסדות שתשמש להפקות גז עתידיות. מטרת העל שלנו כמשרד ממשלתי היא שלא יהיה מצב שבו לתושבי מדינת ישראל לא יהיה חשמל. גם למחסור בחשמל יש השפעה על חיי אדם, וגם את המחיר הזה יש להביא בחשבון.

"המטרה שלנו היא לקחת אחריות, להיאבק גם על דברים שאינם פופולריים. קודם אנחנו רוצים חשמל, אחר כך שיהיה ירוק ככל הניתן ולבסוף שיהיה במחיר נוח ושווה לכל נפש. אם התחנה הפחמית באשקלון היתה מוקמת כבר, הוויכוח בנוגע לאסדה לא היה קיים. הירוקים צריכים להבין שאי אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו".

בשלב זה החליט משרד התשתיות שלא להמתין עד להקמת אסדה ימית, ולאפשר לשותפות תמר להזרים את הגז מתמר דרומה - אל מאגר הגז הקיים של ים תטיס מול חופי אשקלון, ומשם לנקודת קליטת גז קיימת באשדוד. זאת חרף אזהרות בדבר הסיכון שבריכוז כל הגז הישראלי בנקודת קליטה דרומית אחת.

"העמדה שלנו באשר לבעיה אסטרטגית זו ידועה, אך לצערי יש גופים וזרועות שלא מביאים זאת בחשבון", אומרת בת-אדם. "כניסה של גז בנקודה אחת היא איום אסטרטגי על מדינת ישראל. אבל היות שאנו נתונים ללחצים גדולים, ובצער רב - גם פופוליסטיים, של אנשים שלא רואים את התמונה כולה - אנו חייבים קודם לדאוג לכך שהגז יגיע לישראל, כי הרי צריך חשמל".

"יש אפשרות לתקלה, ויש גם תרחישי טרור שונים. אם אין תחנה פחמית נוספת ויש רק כניסה אחת של גז אנה אנו באים? יש כוח מאוד פופוליסטי שכשאתה מנסה לדבר אתו בהיגיון, להראות סכנה מול מציאות - מיד הופכים אותך לשחור, לחסיד של פחם. קשה מאוד לעמוד מול גורמים ממשלתיים בעניין זה. יש פה מלחמה על שום דבר. במקום שכולם יאבקו יחדיו - כולם נלחמים זה בזה. העניין לא חשוב - העיקר המאבק, וזה מעציב, כי אנחנו פועלים לטובתו של עם ישראל.

"סוכם עם חברת נובל אנרג'י (מפעילת קידוח תמר - א.ב.), שבשלב מאוחר יותר תהיה כניסת גז צפונית בישראל. קודם נדאג שהגז ייכנס מתמר למערכת עד 2013, ואז חובתה של הממשלה לספק את הסחורה. נחזור למועצה הארצית בבקשה לבדוק את הקרקע של מפעל פרוטרום לשעבר בעכו".

"נבוא עם מיטב הערובות לביטחונם של התושבים, ועם האפשרויות שיש לטיוב האזור, שכיום הוא מזוהם ביותר. אתר קליטת גז הוא לא כמו שגופים שונים רצו לצייר אותו. אבל זה לא קל לעמוד במלחמה הזו בלי תקציב פרסום לציבור ומול מכלול של ארגונים ירוקים הנתמכים על ידי תרומות. זאת כאשר המשרד להגנת הסביבה רוצה להתייצב לצד זה או אחר.

"המאבק כיום הוא על מה פופולרי יותר ולא על מה נכון יותר עבור המדינה, וזו מלחמה שאנחנו נחושים להילחם נגדה - אך עושים זאת באמצעים דלים".

מקרה אחר שבו הפופוליזם פועל דווקא לשירות המדינה הוא המאבק להעלאת חלקה של ישראל בתגליות הגז הטבעי. המאבק החל עם הקמתה של ועדת ששינסקי על ידי שר האוצר יובל שטייניץ, חרף התנגדותו של לנדאו.

"דיברנו על הצורך לקיים הסכמים, ועל שאלת העיתוי", מסבירה בת-אדם את עמדתו האופוזיציונית של משרד התשתיות. "צריך לזכור שקמה ועדה על ידי שר אחד, אך במגרשו של שר אחר. הצטרפנו לוועדה מתוך ראייה שמשרדי ממשלה לא צריכים להיראות מסוכסכים ולריב על יוקרה, אלא לעבוד בשיתוף פעולה.

"הלך שר התשתיות צעד קדימה, הצטרף, וראש הממשלה הכפיל את מספר נציגינו בוועדה, כך שמשקלם כיום רב יותר. ייצגנו גישה שקולה, ובסופו של דבר אנחנו שותפים בוועדת ששינסקי. "הגישה שלנו היא שהסכמים יש לכבד ולא כזו ששוללת שינויים לגבי העתיד, אלא רק לגבי מקום שכבר הושקעו בו הוצאות עתק", מוסיפה בת-אדם. "באשר לעיתוי הקמת הוועדה, לפני הסגירה הפיננסית ולפני ההחלטה על מיקום כניסת הגז, זה נראה כאילו רבים על פרוות הדב שעוד לא נצוד".

גם ב-2002 הבטיח משרד התשתיות לשנות את מדיניות המיסוי והתמלוגים בעצמו - ולא עשה דבר.

"זו שאלת הביצה והתרנגולת. עד שאין לך תגלית משמעותית, אין לך את התמריץ להשקיע את אותם 260 מיליון דולר שהושקעו למשל בקידוח תמר. העובדה היא שמדינת ישראל נכשלה בעבר בקידוחים, ומשרד התשתיות רצה לעודד את היזמים. בא יזם, עוד לא סגר פיננסית, וכבר אנחנו רבים אתו על הרווח העתידי שלו. הוא עדיין לא יודע להיכן הוא מזרים את הגז. הדרך הקצרה היא הארוכה. תנו לעבוד ונראה מה הלאה".

סוגיה אחרת שבה משרד התשתיות מעדיף את הנוחות העכשווית על פני טיפול שורש הוא חברת החשמל, שמולה נוקט המשרד עמדה שמרנית לפיה על המדינה לסייע למצבה הפיננסי - ללא קשר ליישום התייעלות או רפורמה מבנית בחברה.

"המתמטיקה פשוטה: אם אין לחברה כסף, אין לה יכולת לגייס הון ואין לה ערבויות מדינה התומכות בה כדי להימנע מגיוס אומלל כמו זה האחרון בארה"ב - על המדינה להחליט אם היא תומכת בה או לא", משיבה בת-אדם. "כשאתה נסחף בים, אינך יודע לשחות ושקוע עד הסנטר במים, הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה גלים. עיקר הידע והיכולת לייצור חשמל כיום נמצאים בידי חברת החשמל. אנחנו חושבים שהתהליך המתמשך של החלשתה מסכן את אמינות אספקת החשמל של ישראל".

"אנו רוצים להשפיע גם על נורמות התנהגות הציבור בכל הקשור לצריכה נבונה בתחומי המים והאנרגיה. אבל מחסור בחשמל לא מצטלם כמו מפלס המים בכנרת. כדי לייצר אמפתיה, צריך משהו מוחשי. אני מחפשת את הקופירייטר שילמד אותנו כיצד להמחיש לציבור את החבל הדק שעליו אנחנו מהלכים בין המחסור באנרגיה לבין היכולת לספקה.

"אני רוצה לקדם התייעלות אנרגטית ורשות החשמל אומרת: 'בסדר, אבל לא במימון תעריף החשמל'. מישהו צריך לשלם על זה. אנו מוציאים הרבה אנרגיה כדי להשיג מעט מדי אנרגיה למדינת ישראל".

"המהלך נולד על רקע חוסר אמון. יו"ר רשות לא יכול להבטיח בסדרה של פגישות כי אם תעריף החשמל ישונה - זה יהיה במגמה של עלייה ואז השר קורא בעיתון שהתעריף ירד. במצב זה אי אפשר להמשיך לעבוד יחד".

"התזמון אולי לא נוח אבל העובדה הזו, ולמרות שהיא נוצלה לרעתנו, לא משנה את העובדות. ההדחה של יו"ר הרשות לא נבעה מהחלטתו להוריד את תעריף החשמל, אף שלטעמי היא שגויה, אלא מצב של חוסר אמון ביו"ר שמוליך אותך שולל.

"אנחנו לא חושבים שאנחנו הולכים להפסיד. גם אם התהליך לוקח זמן, שייקח זמן. גם דרך היא אידיאולוגיה ומשילות אצלנו היא אידיאולוגיה. השר ימשיך בתהליך, ויש לי סיבות טובות להאמין שהוא יצליח. חיפשנו גם דרכים אחרות להיפרד, אבל אם צריך - נלך בדרך הארוכה".

"אנו מתנהלים מול מנהל רשות המים אורי שני בנוחות רבה. הגשנו באחרונה נייר משותף לגבי חלוקה מחודשת של הסמכויות בין הרשות לבין השר הממונה, ופרופ' שני הבין שיש נקודות שנכון יותר להשאיר בידי השר. הכל נעשה בהבנה ומתוך שיתוף פעולה.

"צריך לשמור על עצמאותה של רשות המים. היא הגוף המקצועי. אבל עדיין השר הוא שצריך לאשר את תוכנית הפיתוח של משק המים ואת נגזרותיה, וכך גם כאשר מדובר בסוגיות תעריפיות קיצוניות, כמו הצורך לייקר את תעריף המים ב-40%. הכנסת הרי ממילא תתערב במקרים קיצוניים ולכן זה דווקא יתרום לרשות. לדעתי שר התשתיות צריך להיקרא שר האנרגיה והמים. קביעת מדיניות במשק החשמל או המים לא יכולה להישאר בידי פקידות".