כשהעולם התחתון מתערב בשוק ההון

מה יעיל יותר: בוררות עולם תחתון או בוררות עסקית רגילה? במונחים של זריזות ויעילות, הבוררות הראשונה היא כנראה המוצלחת יותר. קרוב לוודאי גם שאף אחד מהצדדים לא יבקש לבטלה בבית המשפט. השיטה השנייה אטית יותר, אך בטווח הרחוק היא כנראה כדאית יותר, ובוודאי בטוחה יותר.

באחרונה עלתה לכותרות שיטה חדשה - בוררות בפני עורך דין, בחסות העולם התחתון. הבעלים של חברת חיפושי הגז והנפט רציו, יגאל לנדאו, המחזיק גם בשליטה בבנק אגוד, פנה להליך בוררות בפני ראש ארגון הפשע מאיר אברג'יל. לנדאו, כך עלה מבקשה לביטול הסכם הבוררות ולהעברת הבורר מתפקידו, פנה לעולם התחתון בשל סכסוך עם משקיע ברציו, שלומי שוקרון, בעליה של גלובוס אינטרנשיונל השקעות בניין פיתוח. הבוררות התקיימה לבסוף בפני מומחה בתחום שוק ההון, עו"ד אסף ברם. ואולם, ברם נבחר לאחר פגישה שערך בהשתתפות שני עבריינים בכירים, שנבחרו על ידי כל אחד מהצדדים המסוכסכים. שוקרון יוצג בפגישה על ידי עבריין בשם "יחזקאל", ואת לנדאו ייצג מאיר אברג'יל.

את הבקשה לביטול הסכם הבוררות הגיש שוקרון לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לבקשה צורפו מאות עמודי פרוטוקול המגוללים מסכת איומים, שבה מעורבים לכאורה אהרון אביטן (אחיו של העבריין המנוח הרצל אביטן), אברג'יל ושלום דומרני, ראש ארגון הפשיעה הגדול ביותר בדרום. לפי לנדאו, שוקרון פנה למאפיה הגרוזינית כדי לסחוט את לנדאו ומשפחתו.

אחת לכמה שנים נחשף קשר של עבריינים בכירים לשוק ההון. סניגור שמייצג בכירים בארגוני פשיעה מסביר: "הארגונים נמצאים בכל מקום, גם בשוק ההון. הם חושבים תמיד איפה יש כסף - ושם הם נמצאים. הם הרבה יותר בפנים ממה שחושבים, כולל השקעות. הם מחזיקים בנתחים בחברות ציבוריות דרך חברות או אנשים אחרים". מנגד, יש פליליסטים שטוענים כי העבריינים מתעניינים בדרכי השתכרות אחרות וכי שוק ההון אינו מעניין אותם.

בחינה של מקרים מהשנים האחרונות, שבהם נחשפה מעורבות של עבריינים או ארגוני פשע בסכסוכים עסקיים, מעלה כי ארגוני הפשיעה אכן נמצאים בכל מקום. בפרשת פלד-גבעוני, שבה קרסו ב-2002 כמה חברות ציבוריות, הדמויות המוכרות הן מפכ"ל המשטרה לשעבר רפי פלד ואיש הפיננסים טל יגרמן. ואולם בעבר, השותף הפחות מוכר בפרשה הוא נאשם דוד הבי, שבעבר היו לו עסקים עם העבריין בדימוס מיכה אסלן והיכרות מעמיקה עם העבריין זאב רוזנשטיין. הבי הואשם יחד עם יגרמן בגניבה של 35 מיליון שקל מקבוצת פלד-גבעוני.

במקרה אחר, ב-2005 חשדה המשטרה שארגון פשע עמד מאחורי הנפקת מניות מזויפות בחברה הציבורית אורליין. בימים אלה מתנהל המשפט רק נגד נושאי המשרה הפורמליים שכיהנו בחברה. המשטרה לא הצליחה להוכיח שהמשפחה עמדה מאחורי המיזם השאפתני. אורליין, לפי דיווחיה, עסקה בשעתו בתחום האלקטרוניקה הבידורית, ובמועד מאוחר יותר בתחום ההשקעות. לפי כתב האישום שהוגש לפני חצי שנה, שגיב נציה ושותפו אהרון לילוף, שלא היה בעל מעמד רשמי בחברה, ניצלו את שליטתם בחברה להזרמת מניות מזויפות בסדר גודל של 10 מיליון שקל למסחר בבורסה.

ניסיון להשקעה של טייקוני פשיעה תוך שימוש במידע פנים עלה במשפטו של היהלומן יובל גפני. על גפני נגזר לפני כשבועיים עונש של שישה חודשי עבודות שירות בגין עבירות של מידע פנים. לפי הסדר הטיעון, גפני קיבל מידע ומסרו ל"אחרים". בכתב האישום המקורי, שהוגש בסוף 2009, מצוינים שמות האחרים, שנמחקו במסגרת הסדר הטיעון: שלום דומרני וריקו שירזי. מידע הפנים נגע למשא ומתן שניהל עודד דסאו, ששלט בחברת גולן מלאכת מחשבת, ב-2006 עם נציגי חברת בוימלגרין קפיטל, שבשליטת שעיה בוימלגרין.

לפי כתב האישום המקורי, דסאו מסר את המידע לגפני לפני העברת המידע לבורסה וזה העבירו לשירזי, ששירשר את המידע לדומרני ולאנשים נוספים. בעקבות המידע הפנימי רכשו אנשיו של שירזי, לפני פרסום העסקה בבורסה, מניות בהיקף של כ-1.5 מיליון שקל. על פי כתב האישום המקורי, שירזי סייע לגפני בגביית כספים, ולכן רצה גפני לגמול לו טובה בדמות המידע החם מהתנור.

ב-2007, לפי פרסום "הארץ", ראש ארגון הפשע אסי אבוטבול דרש עשרות מיליוני שקלים מאיל ההון ניסן חקשורי, מבעלי רשת המלונות קלאב הוטל. חקשורי, המחזיק בכמחצית ממניות קלאב הוטל, נתון זה כמה שנים בסכסוך עסקי עם שותפו, איש העסקים משה בובליל. בעת שאבוטבול שהה במעצר בית, הוא חתם בשמה של חברה קפריסאית על הסכם עם חקשורי, שבו נכתב: "חקשורי מצהיר כי התגלעו סכסוכים בין בעלי המניות בקבוצת קלאב הוטל וכי הוא מעוניין שהחברה הזרה תעניק לו שירותי ייעוץ לעניין הטיפול בסכסוכים ומציאת דרכים לפתרון המחלוקות". בהמשך ההסכם נכתב כי בעד שירותים אלה "החברה הזרה תהא זכאית לתמורה השווה ל-10% מכל סכום שיקבל חקשורי מבעלי המניות בקבוצת קלאב הוטל". חקשורי הכחיש כל קשר לעניין.

בתחום ההלוואות בשוק האפור ידוע המקרה של אלי רייפמן, ממייסדי חברת אמבלייז. רייפמן נטל ב-2006 הלוואת מיליונים ממי שכונה מלך השוק האפור, שלי נרקיס. האחרון דרש מרייפמן, וכנראה גם קיבל, לבטח את ההלוואה בביטוח חיים בשווי 15 מיליון דולר, כשהמוטב של 90% מהסכום הוא נרקיס.

תחום אחר שבו כבר התעוררה סוגיית מעורבותם של עבריינים הוא סחיטות באיומים של אנשי עסקים בשוק ההון. ב-2005 התלונן איש העסקים נועם לניר על סחיטה באיומים לאחר הפרסומים על הנפקת חברת ההימורים באינטרנט אמפייר און ליין. אדם התקשר אליו ואמר לו: "מסמד חלוד שנכנס ברגל נהיה אינפקציה, ומתים מזה אם לא מוצאים אותו". מאסרים בפועל נגזרו על שניים מהמאיימים.

באותה שנה התלונן איש העסקים צביקה בארינבוים על איומים וסחיטה במסגרת חילוקי דעות עסקיים בנוגע לניהול חברת spl. בעל מניות המיעוט, שאול אשכנזי, ושלושה אנשים נוספים הורשעו בפרשה ונגזרו עליהם בשנה שעברה כמה חודשי עבודות שירות.

מה יעשה אם כן איש עסקים שנקלע למצוקה ומרגיש שהיריב העסקי, לבדו או עם קצת עזרה מחברים, לוחץ עליו במשא ומתן בדרך לא נעימה? אבי עמירם, בא כוחו של מאיר אברג'יל, הוא עורך דין מנוסה בתחום הפלילי ובעבר ייצג את הרצל אביטן המנוח. הוא סבור שאין תחליף לשלטון החוק, אך מציע לבחון אם יש אפשרות להגיע לפתרון מבלי לפנות למשטרה.

עמירם: "לפעמים התרגזויות או מתחים במשא ומתן עסקי שאינם מתורבתים, אין בצדם כוונה למעשים פליליים. כל אחד בעצם מנסה להגיע ליעד שלו. בשלב הזה, אם אפשר לפתור את המחלוקות בדרכים מסחריות אזרחיות, בדרך של בוררות כזו או אחרת, זה עדיף. המשטרה הרבה פעמים אומרת למתלוננים שמדובר בסכסוך אזרחי, ואינה פותחת בחקירה".

עמירם מודה שכשהצדדים ברציו פנו לאברג'יל הכוונה היתה שהוא יברור ביניהם. "הוא נפגש אתם וראה והבין שהעניין מורכב מדי ולא ביכולותיו. הוא לא קיבל אפילו שכר עבור עבודתו", הוא מציין. לדעתו, הבקשה לביטול הליך הבוררות נועדה לפוצץ את ההליך בעזרת שרבוב שמו של מרשו: "אם אתה טוען שהבוררות נולדה בחטא, למה התחלת אותה? אלה טיעוני סרק. המקרה הזה דווקא מאופיין בסכסוך כלכלי במהותו, ועובדה שאחד מבכירי עורכי הדין, אלי זהר, שמייצג את רציו, נטל חלק בבוררות הזו". בימים האחרונים משוחח עמירם עם אברג'יל ששוהה במעצר וממתין להחלטת העליון בנוגע לבקשה להסגירו לארה"ב. "אחד מעשרת הדיברות של אברג'יל הוא לא לסחוט", הוא מכריז.

עו"ד יאיר רגב, בעבר קצין בכיר ביאחב"ל שעסק בארגוני פשע, ממליץ לפנות למשטרה במקרה של איום ברור, אך מצביע על הקושי במצב שבו האיום עמום. לדבריו, אם התלונה כוללת שמות של יעדים משטרתיים, המשטרה תטפל באופן רציני בתלונה, כולל תדרוך והגנה הולמת. אבל "כל עוד לא מדובר במישהו שמעניין את המשטרה, האדם לא יזכה לכל הגנה, שהרי לכאורה אין איום אמיתי".

במצב של עמימות מבחינת האיום, אין טעם לטענתו לפנות למשטרה, אף שלמתבונן מהצד ברור שמדובר באיום. "המשטרה משחקת אותה תמימה ולא מטפלת בתלונות כאלה", הוא אומר. מבלי להתייחס למקרה של רציו, הוא מוסיף: "העצה הטובה ביותר היא לפנות ישירות לגורם שאתו אתה מסוכסך ולהגיע אתו להסדר או להכנסת הסכסוך למסלול חוקי או לבוררות חוקית. אם לא מדובר באיום ברור, המשטרה רק תסבך אותך - ולא תעזור. אתה תרגיש אבוד".

רגב מגדיר את התנהלות המשטרה "קשיחות ביורוקרטית", שיש בה היגיון מבחינת תעדוף משימות. הוא טוען שעל המשטרה להכריז מלחמת חורמה על בוררויות שנעשות על ידי אנשי העולם התחתון ולהתייחס ברצינות רבה יותר לתלונות. "לא ייתכן שיהיו מתחרים להוצאה לפועל ולהליך הבוררות הרגיל. המשטרה חוטאת בכך שהיא מתעלמת מהתופעה".

עורך דין אחר שמייצג דמויות מוכרות בעולם התחתון דווקא ממליץ לאיש עסקים שנלחץ או נסחט לפנות למשטרה. "השאלה העיקרית שעבריינים שואלים את עצמם לפני שהם פונים לאיש עסקים היא אם הוא יפנה למשטרה", הוא אומר. בכלל, עורך הדין ממליץ לא ליצור שום קשר עם גורמים עבריינים. "לא להגיד שלום, ולא להזמין אותם לפגישות. עצם הקשר התמים הראשוני הוא זה שמוביל לצרות צרורות. כמה שאתה יותר צנון, כך אתה שומר יותר על עצמך".

הסניגור הוותיק עו"ד מנחם רובינשטיין ייצג בעבר משפחות פשע עוד לפני שכינו אותן כך, כמו משפחת אלפרון למשל. בשנים האחרונות הוא מייצג אנשי עסקים שונים, כמו גרגורי לרנר. ההמלצה החד משמעית של רובינשטיין היא לא להסכים למעורבות עבריינים בסכסוכים או בבוררויות עסקיות. "זה מגרש לא שלך, ובסוף יקלפו אותך כמו שמקלפים שווארמה", אומר רובינשטיין. "הגב שיש לך בעולם התחתון, יכול להתהפך עליך. הם לא חברים שלך. הגורמים האלה אינם יודעים את הגבול. הם אוכלים אותך עם האוזניים והכרעיים. בוררות שם היא בוררות בכאילו".

רובינשטיין, שעסק לעתים גם בבוררויות לגיטימיות שבהן היה אחד הצדדים בעל עבר פלילי, מדגיש כי אנשי עסקים רציניים אינם פונים לבתי משפט, אלא מנסים לפתור את הדברים בינם לבין עצמם או בעזרת בוררים - עורכי דין או בעלי מקצוע הרלוונטי לנושא הבוררות. הסיבה המרכזית לכך היא אטיות ההליכים בבית המשפט, שאינה הולמת את הצרכים המיידיים של אנשי העסקים.

ומה על איש העסקים לעשות כשהוא מרגיש מאוים מגורמים עבריינים? המלצת רובינשטיין היא להשתדל "לא להיכנס להיסטריה": "ככל שאתה נחרץ יותר ועומד על שלך, כך גם לא ייכנסו אליך. העולם העברייני בנוי על ניצול חולשות. בהתחלה ינסו למשש אותך. הם מכניסים רגל ואחר כך את כל הגוף". הצעה אחרת של עורכי הדין היא להקליט ולתעד את האיומים, ולהתייעץ עם עורך דין שעיסוקו הוא התחום הפלילי.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מבלי להתייחס למקרה קונקרטי זה או אחר, פנייה של איש עסקים לקבלת סיוע מגורמי פשיעה בעת מחלוקת עסקית מעידה יותר על הפונה מאשר על גורמי האכיפה הרשמיים של מדינת ישראל. בשלוש השנים האחרונות, בתהליך סדור ובהתאם ליעדי המפכ"ל, רשמה משטרת ישראל הישגים חסרי תקדים במאבק בפשיעה החמורה והמאורגנת - הבאים לידי ביטוי במאות פעילים מארגוני הפשיעה בדרג הבכיר ובדרג הביניים הנמצאים מאחורי סורג ובריח, תוך נטרול הדמויות המרכזיות במפת הפשיעה בישראל. תקיפת הארגונים בוצעה ביחידות המרכזיות וביחידות הארציות בלהב 433 באופן שהביא למיגור התארגנויות פשיעה שונות, וגדיעת מקורות ההכנסה, תוך הפעלת תקיפה כלכלית המשולבת עם הפרקליטות ורשות המסים".