תוכנית החילוץ האירופית למדינות שנקלעו למשבר החובות אינה נושאת פרי, אמר בשבוע שעבר מוחמד אל-אריאן, המנכ"ל של פימקו, קרן האג"ח הגדולה בעולם. במאמר שהעלה לאתר האינטרנט של פימקו, כתב אל-עריאן כי הבעיות במגזר הבנקאי של אירלנד עוררו מחדש "חששות לגבי כושר הפירעון" של מדינות באירופה.
"מדדי שוק של סיכונים למדינות בשולי אירופה (יוון, אירלנד, פורטוגל וספרד) נמצאות ברמות מסוכנות או קרוב אליהן", כתב אל-אריאן והוסיף: "כישלון לצמצם את מרווחי הסיכון משמעו כי תוכנית החילוץ לא עובדת". לדבריו, "מצב זה אינו יכול להימשך לנצח, והוא מערער את הסיכוי לכך שהמדינות הפגיעות ביותר יצליחו לבלום את קריסת התוצר המקומי הגולמי שלהן ולשמר את לכידותן החברתית; הוא מזהם את המאזנים של הבנק המרכזי האירופאי; חושף את קרן המטבע לסיכון ניכר; ובייחוד: הוא מגביר את הסיכון לחידוש התפשטות המשבר". מי זה בכלל אל-אריאן? הוא כלכלן אמריקאי, בנו של דיפלומט מצרי לשעבר, שבידיו עוצמה כלכלית שאינה נופלת מזו שבידי שרי האוצר של יוון, אירלנד, פורטוגל ואף ספרד.
ומה הוסיף בעל-הבית בקרן המטבע, המנהיג הסוציאליסטי (!) הצרפתי דומיניק סטראוס-קאן בהרצאה שנשא באוסלו לפני מספר ימים? הוא אמר ש"המשבר הפיננסי טרם הסתיים. חמור מזה: הוא גרם למשבר בתעסוקה. משבר שאין לו תקדים בעשרות השנים האחרונות". החשש של סטראוס-קאן הוא מ"התעוררות המחאה החברתית ברחבי אירופה". לא סתם מחאה של משמרות מחאה והפגנות מנומסות מול הפרלמנטים אלא "מחאה היכולה לזעזע מדינות רבות".
מחאה, שיש להדגיש, התפשטה בימים האחרונים במדינות רבות ביבשת ושעוד עשויה להתעצם בשבועיים הקרובים. ביום חמישי האחרון צוין ביוון "יום הזעם", קרי: שביתות והפגנות, על פי קריאה של המערך הלוחם של הקומוניסטים. בימי רביעי וחמישי, נרשמו שביתות והפגנות בצרפת. בחמישי צעדו ברחבי צרפת, על פי האיגודים המקצועיים, כ-3 מיליוני עובדים שלקחו חלק ב-197 עצרות והפגנות. מספר המפגינים עלה על המספר שנרשם ב-7 בספטמבר האחרון יום של שביתה כללית "רק" שני מיליון מפגינים. ביוון, תיערך שביתה כללית נוספת, במגזר הציבורי, ב-7 באוקטובר.
לוח מחאות צפוף
בשבוע הקרוב, ביום חמישי ה-29 בספטמבר, תתקיים שביתה כללית על פי קריאת כל האיגודים המקצועיים הספרדיים. זאת לאחר שביתת הכורים שנמשכה כעשרה ימים. הקריאה לשביתה הכללית בספרד, נגד הממשלה הסוציאליסטית המקדמת מדיניות ניאו-ליברלית של התקפה על זכויות העובדים והגמלאים, זכתה להדים מחוץ לגבולותיה. כך, הפדרציה האירופאית של האיגודים המקצועיים, החליטה שבאותו יום ייערכו מצעדים והפגנות בבריסל (מול מטה האיחוד האירופאי) ובערי פורטוגל, בריטניה, איטליה, לטוויה, ליטא, צ'כיה, קפריסין, סרביה, רומניה, אירלנד, פולין וצרפת. להפגנה מול מטה האיחוד במרכז בריסל צפויים להגיע כ-100 אלף עובדים. עוד פורסם בימים האחרונים, שהאיגודים המקצועיים באיטליה נערכים לשביתה כללית בתחילת אוקטובר ושצפויה שביתה בענף המתכת, באחת המדינות שלא נפגעה קשות ממשבר הקפיטליסטי: גרמניה. שם, איגוד עובדי המתכת (שלו שלושה מיליון חברים!) דורש תוספות שכר. בצ'כיה כ-50 אלף אחיות, עובדי ציבור ושוטרים הפגינו ביום שלישי באחרון נגד המדיניות הממשלה בייחוד בעקבות קיצוצים בתקציבי הרווחה. בפורטוגל, האיגודים הודיעו שהפגנות ה-29 בספטמבר מהוות "הירייה הראשונה" לקראת שביתה כללית (נוספת, יש להדגיש) באוקטובר.
זהו לוח מחאות צפוף למדי לשבועות הקרובים. סביר להניח שפרט לידיעה פה ולצילום שם, הקורא בישראל לא יקבל מידע על הזעם המצטבר בקרב עובדים וגמלאים ברחבי אירופה נגד הממשלות השמרניות וה"סוציאליסטיות" ונגד מדיניותן לטובת ההון. הסיסמא "אנו לא נשלם את מחיר המשבר הקפיטליסטי" בוודאי תתנוסס על גבי שלטים רבים.
אך ייתכן שמידע אכן יימסר בכלי התקשורת בישראל. זאת, בעקבות השביתות בשדות התעופה ובחברות התעופה האירופאים. שביתה בשדה תעופה כלשהו ברחבי העולם תמיד גוררת אחריה טיפול עיתונאי מקיף בשפה העברית - ע"ע השביתה האחרונה בנתב"ג למען זכויות הפנסיה של עובדי רשות שדות התעופה.
* ד"ר אפרים דוידי הוא מרצה במכללה חברתית-כלכלית www.sea.org.il