פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הבעיה העיקרית בתעסוקה - העובדים הזרים"

      כך קובע צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל ויו"ר הוועדה למדיניות התעסוקה של ישראל, המשלימה בימים אלה את הדו"ח שלה. בין ההמלצות: רפורמה בתחום שתכלול אכיפת חוקי העבודה, הקמת רשות תעסוקה ועידוד אמהות לעבוד

      "רפורמה בתחום התעסוקה תהיה הרפורמה הרווחית ביותר שמדינת ישראל יכולה לבצע; היא עשויה להגדיל את הצמיחה השנתית בכ-0.75%" - כך קובע בראיון ל-themarker פרופ' צבי אקשטיין, המשנה לנגיד בנק ישראל ויו"ר הוועדה לבחינת מדיניות התעסוקה של ישראל. הוועדה הבינמשרדית - בהשתתפות התמ"ת, המועצה הלאומית לכלכלה, בנק ישראל, האוצר, משרד הרווחה והביטוח הלאומי - מגישה בימים אלה את הדו"ח הסופי שלה לשר התמ"ת.

      ההמלצה העיקרית של הוועדה היא להקמת רשות תעסוקה חדשה בתוך משרד התמ"ת, שתנהל את תחום התעסוקה על כל היבטיו. הכוונה היא כי רשות התעסוקה החדשה תבצע את המחקר הנדרש לצורך יצירת תוכניות לעידוד התעסוקה, תנהל את הטיפול באוכלוסיות הייחודיות (ערבים, חרדים, נכים), תפעיל את שירות התעסוקה, תוכנית ויסקונסין והאגף להכשרה מקצועית, וכן תפקח על אכיפת חוקי העבודה בישראל. לפי דו"ח הוועדה, גם חלק מהסמכויות הנכללות בחוק עידוד השקעות הון (מתן סובסדיות למעסיקים בפריפריה) יועברו לרשות התעסוקה החדשה.

      "המסקנה העיקרית מהדו"ח שלנו", אומר אקשטיין, "היא שתחום התעסוקה חייב להיות מנוהל. חייב להיות מנגנון שמשלב בין צורכי העובדים, גופי הביצוע, וגופי הפיקוח, התכנון והבקרה. ממונה חזק על תחום התעסוקה - שיש לו את כל כלי הביצוע, האכיפה והבקרה - יכול לחולל מהפכה בתחום התעסוקה בישראל".

      הוועדה קבעה יעדים כמותיים להגדלת היקף התעסוקה בישראל - לאוכלוסייה כולה ולקבוצות פרטניות כמו ערבים וחרדים - שעל פי הן צריך להימדד הממונה על רשות התעסוקה. היעד הכמותי הסופי הוא הגדלה של מספר העובדים ב-33 אלף מדי שנה, מעבר לגידול הטבעי בתעסוקה הנובע מצמיחת המשק.

      כדי להשיג את היעד הזה מציעה הוועדה לנקוט בארבע פעולות עיקריות: ניהול תחום התעסוקה במסגרת רשות ממוקדת אחת - שתהיה גם זו שתספק לחסרי התעסוקה את כל השירותים הנדרשים להם (one stop center); עידוד אמהות לצאת לעבוד (בעיקר נשים ערביות); טיפול בעובדים הזרים; ואכיפת חוקי העבודה.

      בכל הנוגע לשני התחומים האחרונים, אקשטיין נחרץ מאוד בגישה שלו: "הבעיה העיקרית של ישראל בתחום התעסוקה היא העובדים הזרים והיעדר אכיפת חוקי העבודה", הוא אומר. "כיום, 14% מהעובדים במשק מועסקים בניגוד לחוק, בשכר נמוך משכר המינימום - ואלה עובדים ישראלים, בלי לספור את הזרים. אין דרך להילחם בכך לפני שמתחילים לאכוף את חוקי העבודה, ובעיקר על המעסיקים. חייבים לוודא שהמעסיקים וחברות כוח האדם פועלים על פי חוק - ולהטיל קנסות כבדים על מי שעובר על החוק. ברגע שהחוק ייאכף, שוק העבודה יסתדר מעצמו: שכר העובדים הזרים יעלה, פחות מהם יועסקו, ובמקומם ייכנסו יותר ישראלים".

      לדברי אקשטיין, הכלל הזה נכון גם לגבי האפריקאים המסתננים דרך הגבול ממצרים. "אומרים שאנחנו פרוצים לאפריקאים", הוא אומר. "בטח שאנחנו פרוצים - כי אנחנו נותנים למלונות באילת להעסיק אותם, וכך הופכים את ההסתננות שלהם לכדאית. צריך לטפל באפריקאים כפי שמטפלים בהם באירופה - להקים להם מחנות שהייה נפרדים, עם תנאי מחיה מלאים, אבל בלי לתת להם לעבוד, לחסוך כסף ולהתערות במשק. יש לספק להם רק תנאי מחיה בסיסיים. בתנאים כאלה, לא כדאי יהיה לאפריקאים לעשות את המאמץ הכביר הכרוך בהגעה לישראל".

      להרחיב את ויסקונסין

      להערכת הוועדה, האמצעי החשוב והמשמעותי ביותר להוספת מקומות עבודה הוא טיפול בבעיית העובדים הזרים - שיכול להוסיף לשוק הישראלי 100 אלף מקומות עבודה. כלים נוספים עליהם ממליצה הוועדה הם תוכנית ויסקונסין (שתביא להוספת 30 אלף מקומות עבודה), הנהגת מס הכנסה שלילי (15 אלף מקומות עבודה), יישום חוק לרון לתעסוקת נכים (15 אלף מקומות עבודה) והרחבת מעונות היום (20 אלף מקומות עבודה).

      מנתונים אלה מתחדדת שוב העובדה כי הגורמים המקצועיים בתחום התעסוקה מצדדים בהתלהבות בהרחבתה של תוכנית ויסקונסין (אורות לתעסוקה) לכל רחבי המדינה. הוועדה מצטטת בדו"ח שלה ביקורות חיוביות על התוכנית - גם מצד oecd וגם מצד קרן המטבע הבינלאומית - וכן מציגה נתונים לפיהם תוכנית ויסקונסין הצליחה להגדיל את שיעור המועסקים, היקף המשרה של המועסקים והיקף השכר שלהם, הרבה יותר מכפי שעשה שירות התעסוקה. למרות זאת, ועדת העבודה של הכנסת בראשות ח"כ חיים כץ, מנעה את הרחבת התוכנית.

      "תוכנית ויסקונסין תעבור - אם חברי הכנסת יבינו את החשיבות שלה, ואם הם יהיו מוכנים לקיים דיון ענייני, ולא צעקני", טוען אקשטיין. "התוכנית הזאת לא יכולה להיות מופעלת על ידי עובדי מדינה, במסגרת שירות התעסוקה, כי היא מחייבת עבודה מאוד פרטנית. עם זאת, עובדי המדינה הם אלה שצריכים לפקח על התוכנית, לקבוע מי נשלח אליה, ולבדוק אילו כלים מעניקה התוכנית למשתתפים בה.

      "בכלל", מוסיף אקשטיין, "זו היתה טעות לתת לעובדים של תוכנית ויסקונסין לעסוק בשלילת קצבאות המדינה - כקנס נגד מי שמסרב להשתתף בתוכנית. הקבלן שמפעיל את תוכנית ויסקונסין לא צריך להיות זה שמעניש - הוא צריך להיות גוף נותן ותומך. הקבלן צריך להיות הגוף שמנסה לסייע ולעזור, והמדינה צריכה להיות הרעה ששוללת קצבאות ממי שמסרב להשתתף בתוכנית".

      לפיכך, הוועדה מצדדת בהרחבה ארצית של תוכנית ויסקונסין, כך שתהיה נתונה לפיקוח של רשות התעסוקה החדשה, שתשלב אותה עם כלים נוספים כמו הכשרה מקצועית ומתן סובסדיה למעסיקים בעבור העסקת עובדים בפריפריה. תוכנית של סבסוד עובדים כלולה כבר כיום בחוק עידוד השקעות הון, והיא כנראה מצליחה מאוד. אקשטיין סבור כי יש להוציא את התוכנית מחוק עידוד השקעות הון - ולהעבירה לרשות התעסוקה החדשה, כדי שהשימוש בכלי זה יהיה מיטבי.

      באותה מידה, הוא ממליץ על שינויים באגף להכשרה מקצועית, ועל העברתם של קורסי הכשרה פורמליים להכשרה תוך כדי עבודה (on the job training) - לרבות קבלת תעודה מקצועית בסיום ההכשרה הפנים-מפעלית.

      הכשל של מעונות היום

      כלי נוסף עליו ממליצה הוועדה בחום, הוא סיוע לנשים עובדות באמצעות הקמת מעונות יום. לדברי אקשטיין, כלי זה אינו מטופל כראוי כיום. "המדינה משקיעה כמיליארד שקל בשנה בבנייה ובהפעלה של מעונות יום לילדי נשים עובדות - אבל אנו לא רואים שזה מצליח ליצור תמריץ לנשים לא-עובדות להתחיל לעבוד", הוא אומר.

      הסיבה לכך שמעונות היום אינם מצליחים לעודד נשים לצאת לעבודה היא כפולה. ראשית, כדי להתקבל למעון כזה האישה צריכה לעבוד. כך נוצר מעגל שלילי, שבו מי שנמצאת בתהליך של חיפוש עבודה לא יכולה לעשות שימוש במעון כדי להתפנות לצורך החיפושים. הדבר משפיע לרעה במיוחד על נשים ערביות, המתגוררות ביישובים מרוחקים, בלי תחבורה ציבורית. בנוסף, המעונות מחייבים כי האישה תעבוד במשרה מלאה. נשים שאינן מצליחות למצוא עבודה במשרה מלאה, או שאינן יכולות לעבוד במשרה מלאה בגלל דרישות המשפחה, לא יכולות להשתמש בשירותי המעונות.

      סיבה נוספת לכך שמעונות היום לא מעודדים נשים לצאת לעבודה היא הקריטריונים לבנייתם. המעונות נבנים רק ביישובים שבהם קיים ביקוש לשירות, כלומר יישובים שיש בהם כבר נשים עובדות - וכך נוצר מעגל שלילי נוסף לפיו דווקא היישובים שבהם שיעור הנשים שאינן עובדות גבוה במיוחד, לא זוכים לכך שמעונות היום ייבנו בשטחם.

      עוד מחסום המעכב הקמה של מעונות יום היא הדרישה להשתתפות של הרשות המקומית בבנייה - מחסום שרשויות חלשות (שבהם אבטלת נשים היא בדרך כלל גבוהה במיוחד) לא מצליחות לעמוד בו. ועדת אקשטיין ממליצה לטפל בכל החסמים האלה המונעים שימוש יעיל במעונות יום לצורך עידוד תעסוקה של נשים.