פרק 3 בחוק החברות העוסק כולו בתפקידיו של הדירקטוריון כולל לא מעט סעיפים ארוכים ומפורטים: "הדירקטוריון יתווה את מדיניות החברה ויפקח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי", נכתב בחוק. כמו כן מצוין בחוק כי הדירקטוריון "יקבע את תוכניות הפעולה, יבדוק את מצבה הכספי (של החברה), יקבע את המבנה הארגוני ואת מדיניות השכר; יהיה אחראי לעריכת הדו"חות הכספיים ולאישורם, ימנה ויפטר את המנהל הכללי" ועוד. עבודה קשה מצפה לחבר דירקטוריון אם הוא רוצה למלא תפקידו נאמנה.
בהמשך מכיר החוק בהבדל בסיסי בין דירקטוריונים שונים. בחברה ציבורית, כך נאמר, ייקבע מספר הדירקטורים בכפוף לגודלה וסדרי פעילותה. המספר המינימלי הוא ארבעה, כששניים מתוכם הם דירקטורים חיצוניים. בחברה כזו נדרש גם מספר מינימלי של חברים בעלי ידע פיננסי מוכח. לעומת זאת, בחברה פרטית אומר החוק כי "יכול שיהיה דירקטוריון המונה אדם אחד בלבד", שלא נקבעה הדרישה להשכלתו והוא משוחרר מתהליכי דיווח ושקיפות רבים שבהם מחויב הדירקטור של החברה הציבורית. בין אם מדובר באדם אחד או ב-20 אנשים, כולם מחויבים לשמור על אופן פעילותה התקין של החברה.
ההתייחסות המפורטת בחוק מ-1999 לנושא הדירקטוריונים נובעת, בין היתר, מפרשת בנק צפון אמריקה שהחלה ב-1975 והסתיימה רק לפני כשנתיים. באותה שנה התגלו מעילות ומעשי שחיתות רבים בבנק והדירקטורים נדרשו לתת את הדין ולשלם מיליונים מכיסם. הטענה היתה שכיוון שנתנו לדברים להתרחש מתחת לאפם הם נדרשים לאחריות אישית.
מאז זועזעו אמות הסיפים, ודירקטורים יודעים שלא יוכלו להיות עוד "עציצים" או חותמות גומי ויתבקשו להוכיח אחריות במקרה של כשל בחברה. הם רוכשים לעצמם ביטוח אישי בכסף רב ובמקביל הם יודעים שאין ברירה אלא להתייחס ברצינות לתפקיד. אלא שכאן, עושה רושם, נחלק הקהל לשניים: בעוד שבחברות ציבוריות נלקח התפקיד בכובד ראש יחסי, בחברות פרטיות נהפך "נוהל דירקטור" לנושא טכני לחלוטין.
שמו של אדם, לעתים קרובות המנכ"ל או בעל תפקיד בחברה, רשום כדירקטור, ותו לא. על הפיקטיביות של התפקיד יעידו המספרים: האם יכול באמת אדם אחד להיות דירקטור ב-118 דירקטוריונים ולמלא אחר מחויבויותיו על פי חוק החברות? האם יכולה אשה להיות חברה ב-61 דירקטוריונים שונים ואכן לתת תשומת לב מלאה ואמיתית למחויבויותיה מול כל חברה?
מבט כולל על השמות והמספרים שמספקת חברת דן אנד ברדסטריט מעלה ממצא אחד שנותן, אולי, תשובה פשוטה - מספר הדירקטורים העסוקים הוא זה שרשום במספר גדול של חברות פרטיות, בעוד המספרים של דירקטורים בחברות ציבוריות קטן בהרבה. במלים אחרות: ככל שעולה מספר החברויות בדירקטוריונים ציבוריים הדורשים תשומת לב משמעותית, יורד מספרן הכולל של החברות בהן רשום הדירקטור. כך למשל מבין הדירקטורים העסוקים רשום אורי אונגר ב-118 חברות, כולן פרטיות, לעומת איש העסקים רון ויסברג, הרשום "רק" ב-49 דירקטוריונים, אך ביניהן תשע חברות ציבוריות גדולות.
מבין הנשים עולה כי הדירקטורית העסוקה ביותר היא רונית אבן החברה ב-61 דירקטוריונים, מתוכם היא חברה רק בחמישה דירקטוריונים של חברות ציבוריות. סגי איתן, לעומתה, חברה "רק" ב-23 דירקטוריונים, אך מובילה במספר הציבוריים - שבעה.
הדירקטורים מצביעים בידיים ובנכונות לשרת במספר קטן יחסית של חברות ציבוריות בעוד ששמם המתנוסס שוב ושוב על דו"חותיהם הרשמיים של עשרות חברות פרטיות, הוא יותר פיקטיבי מאפקטיבי. אם מדובר בתפקיד פיקטיבי שאולי לא נדרש באמת למלא, מדוע דורש אותו החוק?
הכי עסוקים
בישראל מכהנים 221 אלף דירקטורים בחברות פעילות - ציבוריות ופרטיות. 264 מתוכם מכהנים במועצות המנהלים של לפחות 20 חברות, מהם רק 14 נשים. מהנתונים עולה כי מספרם היחסי של הדירקטוריונים - פרטיים או ציבוריים - שבהם חברים גברים גבוה לאין שיעור ממספר הדירקטוריונים שבהם חברות נשים, כך למשל שיאן הגברים הוא כאמור אורי אונגר, מנכ"ל אלקטרה, המכהן כדירקטור בלא פחות מ-118 חברות שונות, כולן חברות פרטיות. רק ביולי 2009 היה אונגר רשום ב-121 חברות אך שנה חלפה והלחץ פחת.
במקום השני ניצב ניר גבעתי, סמנכ"ל הכספים של נכסי אריאל השייכת אף היא לאלקטרה. גבעתי חבר בדירקטוריונים של 95 חברות שעליהן הוא צריך לפקוח עין. גם במקרה זה מדובר בחברות פרטיות בלבד.
כאמור, שיאנית הנשים היא רונית אבן, הידועה כיד ימינו של אליעזר פישמן. אבן רשומה כדירקטורית ב-61 חברות, כמחצית מהמספר של אונגר, אך מתוכן היא חברה בחמש חברות ציבוריות, ביניהן מבני תעשייה, דרבן השקעות וכלכלית ירושלים שבשליטת פישמן. אבן, 54, היא כלכלנית ורואת חשבון וגם אשתו של עמי אבן, איש עסקים, לשעבר מנכ"ל ערוצי זהב ובכיר בקבוצת מוניטין גלובס.
משפחת פישמן מככבת בהרכב נאה ברשימת העסוקים: האב והבעלים אליעזר פישמן רשום ב-80 חברות, מתוכן שש ציבוריות. הבנות רונית פישמן-אופיר ואחותה ענת מניפז נמצאות ברשימת הדירקטוריות העסוקות כשפישמן-אופיר מחלקת זמנה בין 28 דירקטוריונים, מתוכם ארבעה ציבוריים (טן דלק, דרבן השקעות ועוד) ואחותה בין 22 דירקטוריונים, מתוכם שניים של חברות ציבורית (מבני תעשייה והחברה הכללית ירושלים).
נוסף על פישמן מופיעים ברשימה הגברית גם בעלים נוספים של חברות, ובהם דודי ויסמן, שאול אלוביץ' (53 חברות, מתוכן שש ציבוריות) ושלמה שמלצר (50 חברות, מתוכן שמונה ציבוריות)
שמות מוכרים נוספים הם יהודה זיסאפל, היחיד מתחום ההיי-טק (63 דירקטוריונים, רק שניים ציבוריים); יגאל שרייבר, מנכ"ל אלייד השולטת בין היתר בצ'מפיון מוטורס (86 חברות, מתוכן שש ציבוריות); ופרופ' יצחק סוארי, שלמרות תפקידו הפעיל כאיש אקדמיה ומרצה מבוקש, מוצא זמן לפעילות בלא פחות מ-80 דירקטוריונים של חברות פרטיות, אך רק בחברה ציבורית אחת.
הכי עסוקות
את המקום השני ברשימת הדירקטוריות העסוקות חולקות יעל מילר וקלרה אורן, שכל אחת מהן מכהנת ב-34 דירקטוריונים. מילר, 41, היא מנכ"לית אנגל משאבים ופיתוח. שתיים מתוך החברות שבהן היא רשומה כדירקטוריות הן ציבוריות: החברה בה היא עובדת וחברת אחות (אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ) - השאר פרטיות.
קלרה אורן היא מייסדת ומנהלת החממה הטכנולוגית ל.נ טכנולוגיות שנרכשה ב-2006 תמורת 4 מיליון דולר על ידי בית ההשקעות אלטשולר שחם. תפקידה המורכב לא מפריע לה לשמש כדירקטורית במספר גדול של סטארט-אפים או במלים אחרות - חברות פרטיות הדורשות תשומת לב, ובהן: ביופיזיקל, וורטקס טכנולוגיות אקולוגיות, ביו-האג טכנולוגיות ועוד.
עירית אילוז, 43, המכהנת ב-31 דירקטוריונים, ארבעה מתוכם ציבוריים, תופסת את המקום השלישי ברשימת הדירקטוריות העסוקות. אילוז, רו"ח בהשכלתה, משמשת בחמש השנים האחרונות סמנכ"ל הכספים של אמפל-אמריקן ישראל ונחשבת אחת משיאניות השכר לנשים בישראל. ב-2009 היתה עלות שכרה 5.2 מיליון שקל.
דגנית פלטי, שניצבת במקום הרביעי ברשימה, המשמשת כבר ארבע שנים סמנכ"ל הכספים של גרניט, מכהנת כדירקטורית רק בשתי חברות ציבוריות (סונול וטמבור), אך רשומה בעוד 26 חברות שונות. דגנית היא אשתו של נדב פלטי, דירקטור באל על, ושותפה של תמי מוזס-בורוביץ' בחברת התקשורת מפל. מוזס-בורוביץ', שסוגרת את הרשימה פעילה ב-20 דירקטוריונים, מהם שלושה חשובים: אל על, כנפיים ודורי מדיה.
עוד ברשימה: ליאורה עופר, בתו של איש העסקים יולי עופר, שחברה ב-26 מועצות מנהלים, ביניהם שישה של חברות ציבוריות ביניהן: מליסרון, שבראשה היא עומדת, קניון רמת אביב השייך לקבוצה, מזרחי טפחות, וחברות נוספות השייכות למשפחה כמו עופר השקעות, עופר פיתוח והשקעות ועוד.
גבוה ברשימה נמצאת גם עמליה פז, סמנכ"ל הכספים של פולאר השקעות החברה ב-27 דירקטוריונים, מהם רק שניים ציבוריים.