לנגוצקי: "חוקי המשחק בחיפושי הגז השתנו"

"הקידוח של גבעות עולם במבנה ראש העין הוא קידוח שבסיסו בפרוספקטוס (מסמך המלצה לקידוח המאגד בתוכו את המידע הגיאולוגי ומכיל המלצת קידוח, א"ש) שגובש על ידי חברת החיפושים הלאומית בשנות השמונים. מבנים הדומים למבנה של ראש העין קיימים בעוד חמישה מקומות בארץ, כולם נקדחו, ועד לרגע זה נחלו אכזבה. אני משוכנע כי זהו מבנה שהיה ראוי להשקיע בו את כל המאמצים שהושקעו. אני גם מאוד מעריך את הנחישות וההתמדה של גבעות עולם. אבל מגיע רגע שבו חובתם של מנהלי גבעות עולם לומר למשקיעים דברים ברורים וחד-משמעיים על הסיכויים הלא גדולים לתגלית כלכלית" - כך אומר ל-themarker.

"תראה, מה שעורר אותי לפעול לחקיקת החוק היו למשל ההודעות הלא ברורות של גבעות עולם. כאיש מקצוע נראה לי כי הגיעה העת לעשות סדר בכל נושא הדיווחים, לדוגמה: כשיש מבחני הפקה אין מה להודיע עד אשר ברור לחלוטין מה יש ואז מדווחים. כאשר ההודעה האחרונה של גבעות נכתבה על ידי עורך דין ולא בידי איש מקצוע - זה בעיני מוזר. אני מקווה כי יחוקק חוק שיגדיר לחברות חיפושי נפט מה לדווח, מתי לדווח, איך לדווח ומתי אסור לדווח. חוק שכזה ימנע את בלבול המשקיעים".

לנגוצקי הוא גיאולוג ישראלי שעסק במשך עשרות שנים בחיפושי נפט וגז בישראל ובעולם. הוא כיהן כמנכ"ל חברת הנפט הלאומית ומנכ"ל חברת שדות נפט. פרסומו הגדול היה עם גילוי מאגרי הגז בים התיכון. הקידוח הראשון, מול חופי חדרה, "דלית 1", קרוי על שם בתו והקידוח השני, מול חופי חיפה, "תמר 1", נקרא על שם נכדתו הבכורה.

בשנים האחרונות היה לנגוצקי שותף בחברת stx יחד עם איש העסקים בני שטיינמץ. במסגרת זו יזם את קידוחי הגז בים התיכון מול חופי חדרה וחיפה. stx החזיקה באופציה לחמישה אחוזים מהזכויות בקידוחים, אך ביוזמתו של שטיינמץ פרשה מהקונסורציום לביצוע, חודשים ספורים לפני שהתגלה בקידוח תמר 1 גז בכמויות מסחריות גבוהות. לנגוצקי לא הצליח למצוא משקיע חלופי, ואיבד את זכאותו לחלק ברווחי הקידוח. החמצתו לקצור את פירות תגליתו, זמן קצר לפני ההצלחה, עוררה עניין, וכיום מתקיימת בוררות בפני השופט בועז אוקון.

"תראה, זה קצת צובט בלב, אבל כל חיי חיפשתי נפט לא בשביל להיות מיליארדר אלא כמעשה חלוצי, כמו הוריי. ואני שמח שהצלחתי להעניק לעם ישראל כזה הישג כלכלי, הקרוי על שם נכדתי ובתי".

"אני מבדיל בין קידוחי הים לקידוחי היבשה. בים, תגלית הגז האדירה של שדה תמר והסיכוי לתגלית של מאגר לווייתן פותרים את בעיות האנרגיה של מדינת ישראל לעשרות השנים הקרובות. אם לפני שנה היו עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי 'תגיד, כל סיפור הגז הזה, זה רציני?', היום ברור לכולם כי מדובר בתגליות רציניות. הסיפור כאן רציני".

"הקונסורציום של נובל שיש לה סדרת רישיונות קידוח היא המנצחת הגדולה. מעבר להיותה חברה בינלאומית עם ידע וגב כלכלי חזק, יש לה יכולות להקים ולתפעל מערכת להולכת גז. אם יימצא גז בקידוח לווייתן כל מה שייוותר לה זה להתחבר למערכת ההולכה של תמר והגז יגיע לחוף. כלומר היא מספר צעדים לפני כולם. כל האחרים שהצטרפו לחיפושי הגז לאחר תגלית תמר גם אם הם יגלו, ייתקלו בבעיה חמורה מאוד. ראשית, כדי להקים מערכת הולכת גז כמו בתמר צריכה להיות השקעה כלכלית כבדה: כשלושה מיליארד דולר. שנית, תהיה להם בעיה שיווקית: לא יהיה להם למי למכור את הגז. אנשים לא מבינים שחוקי המשחק השתנו".

"גם אם יהיו גילויי גז חדשים בים וגם אם הם יצליחו להוליך את הגז ליבשה, יהיה צורך להנזיל את הגז ביבשה ולהוליך אותו מחופי ישראל לשווקים בעולם. כאמור מדובר בהליך מסובך ויקר ולחברת נובל כבר יש יתרון אדיר. העדיפות היא למחפשים שיאתרו מאגרי נפט, שהפקתם אינה דורשת הולכה אל חוף. חוששני שכל המחפשים החדשים שנכנסו לים התיכון לא מודעים לקשיים שציינתי".

"אני משוכנע שיהיו תגליות של נפט בים התיכון. מבחינה גיאולוגית יש סיבות טובות להניח שמאגרים כגון אלו קיימים, הבעיה היא לאתר אותם. כבר מצאו נפט בים התיכון. בפעם הראשונה זה היה בשנת 1985. חברת טוטל הצרפתית קדחה מצפון לסיני את קידוח מנגו ומצאה 10,000 חביות ביום של נפט איכותי מאוד. אבל שני קידוחים נוספים היו יבשים. הקידוח השני היה ב-1995 של ישראמקו מול חופי תל אביב בעומק של 5,000 מטר, שם הפיקו במבחנים 800 חביות ביום של נפט איכותי אבל מבחינה כלכלית זה לא השתלם".

"החברות החדשות שנכנסו לחיפושים בים התיכון, חלקן ללא רקע מקצועי מתאים, למיטב הבנתי לא מודעות לכללי המשחק החדשים. מעבר לכך, מי שנרדם בשמירה זה משרד התשתיות שהנפיק רישיונות לגופים רבים מבלי שיש לחלקם ניסיון בחיפושי נפט. חלק מהחברות האלו סוחרות ברישיון. במושגים שלי זה חטא".

"מניסיוני, הסיכוי לגלות תגלית משמעותית ביבשה הוא נמוך. האזור היחיד ביבשה שבו יש פוטנציאל הוא אזור ים המלח על מאפייניו הגיאולוגיים הייחודיים".