הפרלמנט האירופי רוצה ליצור מדיניות זכויות יוצרים כלל-אירופאית

הפרלמנט האירופי קרא בשבוע שעבר לעדכון חוקי זכויות היוצרים האירופיים, על מנת ליצור מדיניות אחידה ושוק מדיה משותף. זאת בניגוד למצב השורר כיום, בו אין באירופה חוקים ברורים בנושא, ולכן בכל מדינה חלים חוקים שונים, דבר שנכון גם לגבי חברות בינלאומיות הפועלות באינטרנט הגלובלי לכאורה.



להגבלות הרישוי חלק גדול ביצירת הסבך. על מנת להציג תכנית טלוויזיה במדינה מסויימת, על חברת השידור לקבל אישור על שלל זכויות יוצרים - של כותבי הסדרה, המוסיקאים, השחקנים ואחרים. קבלת האישור בכל 27 מדינות האיחוד האירופי, על כן, כרוכה בהליך מפרך, שאינו יעיל מבחינה כלכלית.



כעת מעוניינים חברי הפרלמנט האירופי, כמו גם בכירים אחרים באיחוד, ליצור רשיונות שיתאימו לכלל האיחוד. מגזר המדיה לא ממש תומך בנושא, בייחוד עולם הטלוויזיה. רשתות השידור טוענות כי שוק טלוויזיה כלל-אירופי יפגע בערך התכנים שהן רוכשות בעלות גבוהה. מדוע, הם טוענים, יסכימו צופים לשלם לחברת שידור מקומית עבור צפייה בתחרויות כדורגל, כאשר הם יכולים לצפות באותם משחקים באינטרנט, ללא תשלום, באמצעות מקור זר?



מדובר בחשש סביר, אך הוא מתעלם מבעיה גדולה אחת: גם כך מתפתח שוק מדיה יחיד באירופה - אך כזה שאינו מספק לחברות המדיה תגמול. "באופן מעשי, התרנו לשיתוף קבצים בלתי חוקי להפוך לשוק אחיד, כיוון שערוצי המדיניות הרגילים שלנו כשלו", אמרה ניילי קרוס, נציבת התחום הדיגיטלי בנציבות האירופית, בנאום בפני אנשי עסקים בבריסל. "אף שהאינטרנט חסר גבולות, השווקים המקוונים של אירופה אינם חסרי גבולות". קרוס הוסיפה כי פעמים רבות לאירופי קל יותר לקנות באתר אמריקאי מאשר באתר של המדינה השכנה.



על מנת להפוך את ההצעות למפתות יותר עבור חברות המדיה, העניק להן הפרלמנט הבטחה לתמיכה בפעולה אגרסיווית נגד פיראטיות דיגיטלית ברחבי אירופה. "עלינו להחיל על האינטרנט את החוקים המגנים על קניין רוחני", אמרה מריאלה גאלו, הספונסורית העיקרית של הצעת החוק בפרלמנט. "אחרת יהיה לנו ג'ונגל, ובג'ונגל החוק הוא שהחזקים שורדים".



העובדה שמרבית המחוקקים בפרלמנט תמכו בהשקפה זו מפתיעה, כיוון שעד לא מזמן נראה היה שהפרלמנט האירופי הוא אחד המקלטים הבטוחים האחרונים עבור מפיצי תוכנות פיראטיות באירופה. בשנה שעברה, לא רק שהמפלגה הפיראטית של שוודיה זכתה במושב בפרלמנט האירופי, אלא כלל הפרלמנט השתעשע ברעיון של הכרזה על גישה לאינטרנט מהיר כזכות אדם בסיסית. המטרה הייתה למנוע הקמתן של שיטות "2 אזהרות" כמו אלו שיתחילו לפעול בצרפת ובבריטניה, המאיימות לבטל את חיבור האינטרנט למי שנתפסים כמה פעמים בהורדת קבצים באופן בלתי-חוקי.