המינהל מכר ליזם פרטי קרקע בבת ים - 16 משפחות נדרשו להתפנות ללא פיצוי

>> 16 משפחות שמתגוררות זה עשרות שנים במתחם השלושה בשכונת עמידר בבת ים נדהמו באחרונה כשקיבלו מכתב מיזם שדרש מהם לפנות לאלתר את בתיהן. לדברי התושבים, היזם - שזכה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל למכירת השטח - כינה אותם "פולשים", ואיים לתבוע אותם אם לא יפנו את המתחם. על השטח אפשר יהיה לבנות 70 דירות בבניינים בני חמש קומות ומבנה מסחרי.

המשפחות מתגוררות ב-16 בתים צמודי קרקע שהוקמו בשנות ה-30 על שטח של שישה דונמים. הדיירים מחזיקים בחוזי רכישה, שלפיהם רכשו את הזכויות בבתיהם מאנשים פרטיים בשנות ה-50. מדובר בתושבים מבוגרים ברובם, וכמה מהם מוגדרים דיירים מוגנים. "במכתב שהוציא לנו הקבלן נכתב שאם לא נפנה את הבתים בתוך חודש - הוא יהרוס אותם על חשבוננו", אמר אחד הדיירים הוותיקים במקום.



במסגרת המכרז התחייב הזוכה לפנות את 16 המשפחות מהמתחם, ולצורך כך קיבל מהמינהל ייפוי כוח מטעם היועץ המשפטי לממשלה. מוקד הבעיה טמון בכך ששאלת הפיצויים לתושבים לא נכללה בהתחייבות זאת, והתושבים לא הוכרו על ידי המינהל כבעלי זכויות למרות החוזים שבאמתחתם.



מטענות התושבים עולה כי בעבר התגוררו במקום תושבים ערבים שברחו מבתיהם, והבתים הריקים הועברו לחזקת האפוטרופוס הכללי. המדינה שיכנה במקום תושבים שבחלוף השנים מכרו את זכויותיהם לדיירים אלה. במהלך השנים הועברה הבעלות בשטח מהאפוטרופוס הכללי למינהל, שהחליט לפני שנה להוציאו למכרז.



ביולי האחרון הגיש היזם לבית משפט השלום ברמלה תביעה לפינוי הדיירים, ובימים אלה מגישים התושבים כתבי הגנה באמצעות עו"ד יצחק נטוביץ. הדיירים מתלוננים על כך שהיזם גם חסם את דרכי הגישה לבתים בלוחות בטון, מה שמקשה על דיירים מבוגרים להגיע לביתם. עוד טוענים הדיירים כי לא ידעו כלל על פרסום המכרז.



השר המופקד על שיפור השירות לציבור, מיכאל איתן, הגיע אתמול למתחם בניסיון לסייע לפתרון המצב.



היזם מפנה - וגוזר קופון



למכרז שפירסם המינהל לפני שנה הוגשו שתי הצעות. את ההצעה הזוכה הגישה חברת השלושה בנייה וייזום בסכום של 2.1 מיליון שקל, וההצעה אושרה בנובמבר 2009. על פי שמאות שערכה במארס 2009 השמאית אסתר כהן בעבור המינהל, שווי הקרקע היה 2.09 מיליון שקל. זאת לאחר שהמגרשים ללא הבתים הוערכו על ידי כהן ב-14.3 מיליון שקל, מתוכם ציינה כי יש לפצות את הדיירים ב-12 מיליון שקל.



עו"ד נטוביץ, המייצג את התושבים, מסר: "לפני שנה בערך הוערך השטח במרכז בת ים - ללא הבתים עליו - ב-20 מיליון שקל. כיום השטח מוערך ב-35 מיליון שקל. המדינה, במקום להידבר עם אנשים שגרים פה 60 שנה וחלקם דור שלישי ורביעי במקום, לא פנתה בהצעה לדיירים לרכוש את הזכויות בעצמם, אלא פעלה במחשכים כדי שחברה יזמית תרוויח כמה שיותר. למרות שהערכת השמאי של המינהל מדברת על 12 מיליון שקל פיצויים לדיירים, מסמכי המכרז לא חייבו את הקבלן הזוכה בתשלום פיצויים כתנאי כלשהו לזכייה בקרקע. למרבה האבסורד הקבלן גם תובע מהדיירים דמי שכירות ראויים עבור שבע השנים האחרונות".



בין הדיירים במקום נמצאת משפחתו של חבר מועצת עיריית בת ים, ששון אליהו, שציין במפגש: "מדובר במשפחות שהקימו את המדינה והמדינה מפסידה פה. אם מינהל מקרקעי ישראל היה פונה לכל אחת מהמשפחות כשהגיע למסקנה כי ברצונו למכור את השטח, כדי שישלמו תמורה כספית עבור הזכויות שלהם בשטח, המדינה היתה זוכה ב-10 מיליון שקל יותר. אך במקום זאת המדינה העדיפה לתת את השטח ליזם שיפנה את האנשים ויגזור את הקופון".



נטוביץ הוסיף כי התושבים סבורים שתוכנית בניין העיר הקיימת, המדברת על 70 דירות חדשות, צפויה להשתנות לאחר שהיזם יבקש להגדיל את התוכנית ל-200 יחידות ואף יותר, וכי אין לאפשר זאת לפני שיובטח פיצוי הולם לתושבים. "שיקול הדעת בעשיית המכרז היה לקוי. היו חייבים לפנות קודם לתושבים שגרים שם 60 שנה ולא להפקיר אותם. הפתרון הוא שהרשויות יראו את הפרויקט כפרויקט אמיתי של פינוי-בינוי קלאסי, ולא סילוק-בינוי".



"אני שואל את עצמי איך סיפור כזה יכול לקרות בכלל. כיצד ייתכן שמשרד ממשלתי פועל כאילו הוא שלוחה של בעל הון ומוכר שטח בגוש דן שמיועד ל-70 דירות ב-2 מיליון שקל, מבלי להתייחס לאנשים שגרים במתחם עשרות שנים", אמר השר איתן ל-themarker בתום המפגש. "פניתי לשר השיכון ואמרתי לו שלא נוכל להפנות את הגב לאנשים. אולי המינהל טעה, בין אם כתוצאה של רשלנות או מתום לב. צריך היה לחייב את הקבלן לפצות את האנשים.



"עברתי מאבקים דומים בכפר שלם ובגבעת עמל, שהיא כיום פארק צמרת בתל אביב. עד שהקרקע לא היתה שווה כסף - איש לא התעניין בה. אם המינהל רוצה לפנות את האנשים, זה בסדר. או שהיה מוכר להם את הזכויות או שהדיירים היו מתקשרים עם קבלן בעסקת קומבינציה.



"במדינת ישראל יש אנשים שבאמת פולשים לקרקעות ומקבלים פיצויים של מיליונים. המדינה מתייחסת אליהם בכפפות של משי ומחלקת להם פרסים. כאן מדובר באנשים שיושבים 40 ו-50 שנה, חלקם דיירים מוגנים, לאחר שרכשו את הזכויות - ומגיע להם פיצוי".