ניגודי עניינים בתפקיד היועץ המשפטי לרשות מקומית

>> בתחילת החודש הודיע היועץ המשפטי של עיריית ירושלים על התפטרותו. עו"ד יוסי חביליו אינו לבד - התפטרותו מעלה מחדש את השאלה בדבר תפקוד היועץ המשפטי של הרשות המקומית.

במרבית הרשויות המקומיות, גם אם קיימת בהן מחלקה משפטית מסודרת, היועץ המשפטי חובש כובעים רבים, שיש ביניהם סתירה מובנית: הוא מייעץ לראש הרשות ולהנהלת העיר, מייעץ גם למועצת הרשות - ולסיום, הוא מייעץ לוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בתפקידו כיועץ ראש הרשות והנהלת הרשות המקומית, מייעץ היועץ המשפטי לרשות המקומית בהתייחס להתנהלות השוטפת של הרשות. מנגד, בתפקידו כיועץ משפטי למועצת הרשות הוא מייעץ לגוף שבין השאר מבקר גם את ראש הרשות והנהלת הרשות. הסתירה בין התפקידים והעמדות ברורה.



אותה בעייתיות נוצרת כאשר היועץ המשפטי לרשות המקומית מייעץ לוועדה המקומית לתכנון ובנייה - אחד הגופים הרגישים ביותר בכל רשות מקומית, שהאינטרסים שלה לא בהכרח זהים לאלה של ראש הרשות והנהלתה. קשה להאמין כי יועץ משפטי פנימי של רשות מקומית, ישר והגון ככל שיהיה, יוכל להתמודד באופן אפקטיבי לאורך זמן עם ראש הרשות. אין פלא אם כן שהיועץ המשפטי לעיריית ירושלים הותקף גם במישור הפוליטי, ושימש כלי משחק פוליטי בידי הפוליטיקאים ברשות זו - דבר אסור בתכלית האיסור, שפגם במעמדו העצמאי.



ירושלים אינה לבד - קיימות רשויות נוספות שבהן האופוזיציה מנסה לפגוע במעמד היועץ המשפטי, על רקע טענות של ייעוץ מוטה. לרוב, אין לטענות אלה בסיס. ואולם ניגוד העניינים לכאורה מאפשר להעלות טענות אלה, ולנסות לכרסם במעמדו של מוסד כה חשוב דוגמת היועץ המשפטי לרשות. כדי לעקר טענות אלו, יש לטפל בשורש הבעיה - החשש לניגוד עניינים.



יש צורך כי כל ועדה מקומית לתכנון ובנייה וכל מועצת רשות מקומית יישענו על חוות דעת עצמאית של יועץ משפטי בלתי תלוי. עיריית תל אביב, לדוגמה, הקצתה כבר לפני שנים עורך דין נפרד ומיוחד לתחום התכנון והבנייה - ואולם מדובר בעורך דין מתוך המחלקה המשפטית בעירייה, שמספק ממילא ייעוץ למחלקת ההנדסה ברשות. כך שגם פתרון זה הוא חלקי בלבד.



לשם השוואה, בחברות ציבוריות שנסחרות בבורסה לניירות ערך, רשאים דירקטורים להישען על ייעוץ משפטי חיצוני בלתי תלוי לטובת ביצוע תפקידם - והחברה נושאת בעלות הייעוץ. זאת, בעוד שחברי מועצת רשות מקומית, שהיא למעשה סוג של חברה ציבורית ולעתים קרובות תקציבה ומורכבות פעולותיה עולים עשרות מונים על אלו של חברות - נשארים חסרי אונים, ללא ייעוץ משפטי תומך.



איך אפשר להשוות בין פעולה של חברה ציבורית נסחרת שמחזור הפעילות שלה הוא 100 מיליון שקל ועוסקת בתחום מסוים - לבין פעילותה של רשות מקומית שעוסקת בחינוך, תכנון ובנייה ובמתן שירותי רווחה, תרבות, חנייה וניקיון, ותקציבה הוא מיליארד שקל? מדוע עובדי הראשונה זכאים לייעוץ משפטי, ועובדי הרשויות נאלצים להישען על ייעוץ שמצוי בניגוד אינטרסים לכאורה? על כן נדרשת התערבות של המחוקק.



הכותב הוא שותף מייסד של משרד עורכי הדין בלושטיין, בר-קהן, ציגנלאוב ושות', ומשמש חבר מועצת העיר רמת גן וחבר ועדת המשנה לתכנון ובנייה בעיר